המון המון זמן אני שואלת את עצמי למה גברים ולא נשים שולטים בעולם, ולמה זו תופעה כל כך נרחבת וחוצת תרבויות (ואל תספרו לי על שבט הבולו קקה בהרי האנדים המערביים, הן מקרה יחיד ומיוחד!). מאז שאני גננת, התהייה הזאת מטרידה אותי עוד יותר. אין מה להשוות בין בנים ובנות בגיל הזה. זאת אומרת, אפשר, אבל זה יהיה ממש לא הוגן, כמו להשוות בין חמור לאדם.
הבנות הצעירות פי אלף יותר חכמות, יצירתיות, מתוחכמות, מענייניות ומקוריות מבנים. חיי החברה שלהן בגיל שלוש מגיעים לרמת תחכום שרוב הגברים לעולם לא יגיעו אליהם, ההישגים שלהן מפעימים, ובאותו זמן, הבנים מסתובבים כמו עדר קופים, ורבים במכות מי ירוץ בחצר אחרי המשאית.
זו באמת שאלה שמטרידה אותי, מתי הבנות נהיות סתומות ומאבדות את כל הברק והיכולות האלה? עד עכשיו שיערתי שזה קורה בגיל ההתבגרות, כשהן רוצות למצוא חן בעיני הבנים, והן מבינות שכל השכל הזה רק עומד בדרכן.
אבל השבוע, הו, השבוע הבנתי מה בדיוק הסיבה.
נסעתי להוציא את ללי מהגן, והרגשתי עצב עמוק, חוצה גבולות, מאיים, עצב כזה שמתיישב במעמקי ההוויה ולא מרפה, עצב שגורם לך להבין שבעצם הכול חסר טעם, והסיבה היחידה לכול זו אינרציה. ריחמתי על עצמי, ריחמתי על בנותיי, ריחמתי על ילדיי הגן שיאלצו לסבול גננת כה מורבידית. כשהגעתי לגן של ללי זייפתי חיוך, הרמתי אותה בחיבוק נואש, והלכנו לעשות פיפי. בשירותים ראיתי שקיבלתי, ונזכרתי שאין לי בבית לא טמפונים ולא תחבושות.
אתם מבינים?
התחלתי לקבל וסת לפני 30 שנה. זה 360 פעמים. נוריד מזה שנתיים בכל פעם של הריון והנקה, זה 312. נוריד עוד 12 בגלל בעיות בריאות, איחורים, עניינים, נשארנו עם תופעה שכבר חוויתי 300 פעם במשך 30 שנה, ואני עדיין לא מצליחה לזכור שזה אמור להגיע, שזה גורם לעצב תהומי, ושרצוי להתכונן לזה למען הסדר הטוב וההיגיינה.
אני שואלת אתכם, איך יצור כל כך סתום יכול לשלוט בעולם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
