מיכל והכפר

כבר מזמן רציתי לספר על עמליה, אבל אין לי זמן. בעיקר בגלל עמליה. הילדה דואגת להעסיק אותי יומם וליל ואני לא צוחקת. הלילה התעוררתי שלוש פעמים כדי להניק אותה. אני יודעת היא כבר גדולה ולא באמת אמורה להתעורר בלילות ובעיקר לא לינוק כמו תינוק בן יומו. מה שמדהים זה שכשהיא היתה תינוקת בת שלושה חודשים היא כבר ישנה לילות שלמים ומאז הכל התדרדר. אני לא מתלוננת באמת, שלא תבינו אותי לא נכון. אני יודעת שהרבה גבות יורמו פה, על הלילות ובעיקר על ההנקות. אבל היום הלכנו לגן השעשועים ובאופן מפתיע, הגן הריק בדרך כלל, היה מלא באמהות ותינוקות בני חמישה עשר חודשים, ממש במקרה. כל התינוקות ינקו וזה ממש מעודד אותי. עד מתי אמשיך? אני לא יודעת, עד שעמליה תמשיך כנראה.

היא לא מדברת הרבה. היא אומרת אבא, אמא והנה ולאור ובן יש לה שם אחד: איי-יי. לפני כמה ימים היא המציאה שיר חדש שהולך ככה: אבא אבא אבא כשאת האבא הראשון היא אומרת בקול רגיל ואז את האבא השני בקול צפצפני וחוזר חלילה. זה כזה מתוק ואני אף פעם לא מספיק זריזה כדי לתפוס את זה בוידאו. היום סיפרתי לילדים סיפור מצחיק והם צחקו. כולם, גם עמליה כי גם היא רוצה להשאר בעניינים. אוף, גם את זה לא תפסתי בוידאו, אז הנה אני מספרת על זה כאן. ובכלל: היא ממש רוצה להשאר בעניינים, היום הילדים הרימו משקולות (הם עושים כושר... המורה להתעמלות העיר את תשומת ליבנו שהזרועות של אור חלשות אז אנחנו עושים התעמלות כיף על מתח ועם משקולות) אז עמליה גם היא רצתה להרים משקולות. טל נתן לה פנס והיא התנגדה כי זו לא משקולת אך התרצתה בסופו של דבר וגם היא הרימה משקולות כמו הגדולים.

בכלל: היא מאוד אנרגטית. בגני השעשועים היא מטפסת על המתקנים ומתגלשת לגמרי לבד. היא מטפסת על כל דבר באופן כללי. היא לא הולכת, היא ממש רצה. כמובן שכל ההשתולליות הללו עולות לה בהרבה נפילות ומכות שהיא חוטפת מכל מיני שטויות שהיא עושה (ניסתה לרוץ עם בן על מכשיר הריצה, לא הספקנו לקחת אותה וטראח, היא נפלה וקיבלה מכה ממש כואבת המסכנונת). צריך להשגיח עליה כ-ל הזמן, היא ממש סכנה. האמת היא שהיא לא משחררת אותי לשניה, אני תמיד צריכה להיות איתה.

תמיד זה תמיד, בכל זמן וכל מקום. בעיקר כשאור ובן בסביבה, חס וחלילה אסור לי לתת להם תשומת לב. אבל אני נותנת להם תשומת לב והקינאה שלה בוערת.

וסתם אנקדוטה משעשעת מהיום: לקחתי אותה איתי לקוסטקו והיא התעקשה להיות בתוך העגלה בחלק בו נמצאים המצרכים ואז היא התיישבה על החלב (החלב פה בא בגלונים, קניתי ארבעה ליטרים) וסירבה לקום בשביל הקופאית. אין, היא הרסה אותנו.

כאמור: אין לי הרבה זמן ולכן בין פוסט אחד למישנהו עובר ים זמן אבל אשתדל לדווח על הגדולים בקרוב, גם להם מגיע, גם הם מתוקים מדבש.