מיכל והכפר

יום אחד ימציאו app שכותב את הבלוג דרך המחשבות ואז תראו באמת איך המחשבות שלי מתפזרות לכל הכיוונים תוך שניות. עד אז המלחמה התמידית בין תהום האינטרנט להעמסה או ריקון תמידי וסיזיפי של מכונת כביסה או מדיח תגבה את קורבנותיה. אני באמת לא מבינה את עצמי. נכון, הבית מבולגן כתמיד למרות שאני מתאמצת יותר. מצד שני שלושה ילדים כשאחת מהם היא תינוקת הנינג'ה, מותירים אותי בלי הרבה זמן לכלום. 

לפני שבועיים חגגתי יום הולדת שלושים וארבע. אין מה לומר, ככתוב על שירותי הבנות בג'וליס אי שם באמצע שנות התשעים: עוד לא נולד המאנייק שיעצור את הזמן. אז רציתי שהטירונות תיגמר מהר ולא הבנתי איך שלושה שבועות עוברים תוך חמישים שנות סבל ועכשיו אני רצה מתנשפת ומזיעה אחרי הזמן האבוד ושואלת את עצמי איך זה שדני, שחגג אתמול בר מצווה כבר נשוי? נכון שכשהכרתי את טל הייתי בת עשרים ודני אכן חגג בר מצווה. מצד שני בלי שמיצמצתי הוא עכשיו בן עשרים ושבע. קיצולית כותבת לי שהיא לא מאמינה שאין שום הריון מתוכנן באופק ואני משיבה לה שאני לא מאמינה שלפני עשר שנים הייתי בהריון. אני לא מאמינה כשאני רואה בחורות כל כך צעירות, כפי שאני הייתי לפני עשור, עם כרס הריונית. אני יודעת שיצאתי שמאלצית להדהים, אני יודעת שאני עדיין צעירה - אבל אתם סולחים לי, נכון?

עוד על הזמן שטס. תינוקיי הקטנים, אור ובן סיימו ללמוד. אור, התינוקת הראשונה תעלה לכיתה דל"ת וגם תחגוג יום הולדת עשר בחורף הקרוב. בן בן, תינוקי הקט יעלה לכיתה בי"ת. אני מתבוננת עליהם בפליאה שכן הם אכן פלא אחד גדול. אור ואני קוראות מגזינים על השטיח. במגזין שלה יש תמונה של נחש. אני מצטמררת, שונאת נחשים. היא אומרת לי: אבל אם לא היו נחשים, היו המון מכרסמים בכל מקום. אז לא צריך גם מכרסמים, אני עונה, הם לא עוזרים לכלום. אם ככה, אומרת הפיצקה, לא היו ינשופים (היא משוגעת על ינשופים). טוב, אני נכנעת - לא צריך זבובים, כל תפקידם הוא להציק לי. אמא, הפיצקה בקול רציני, מה זבובים אוכלים? קקי. אז אם אף אחד לא יאכל קקי, את יכולה לדמיין לעצמך מה היה קורה, היא אומרת. אחחח אחחח, כמה חמודה.

עמליה. מזלה שהיא חמודה. היא לא מדברת עדיין. אני תוהה אם זה תקין. היא אומרת אבא, אמא, היי והרבה קה. קה זו מילה גנרית להכל. אה, היא אומרת גם הנה. כל דבר שהיא רוצה להשיג היא מצביעה ואומרת הנה בדחיפות. נראה כאילו יש לה איזו משוכה שפתית לדלג מעליה, היא מסבירה את עצמה מצויין ומבינה הכל. חוץ מזה היא התינוקת הראשונה שלנו שזורקת חפצים ומכה. אתמול באה אליה חברה תינוקת וחטפה מכות. בהתחלה לא הייתי בטוחה שזה זה, הדבר האמיתי. אחר כך כבר אמרתי לא וכעסתי. איך יצאה לי כזו שד משחת? מטפסת ונעמדת, קופצת, צורחת וחוטפת התקפי זעם. אם היא לא היתה רוב היום חיונית וחייכנית עוד הייתי דואגת. עם הזמן והגבולות שנציב לה היא תחזור למוטב.

לפני שעברנו לכאן הייתי מודאגת בגלל מזג האוויר. טלכה אמר לי לא לדאוג כי התחממות כדור הארץ תוביל את אן אמבופ לאקלים ארץ ישראלי. הוא אמר את זה בצחוק אבל בינתיים קיבלנו השנה חורף דמיקולו וקיץ חורך. לפחות אפשר ללכת לאגמים ולבריכות. עכשיו אני מודאגת מפני שמחר הילדים עומדים לצאת יחד עם הקייטנה לבילוי ביער כשבחוץ 37 מעלות, אני תוהה מה לעשות. האם לשלוח אותם בכלל או לדבר עם הרבנית (קייטנת חב"ד אימפריה!) על זה.