1. אני אומרת לעצמי, שזה הכל לטובה, כל השינויים האלה, ושבטח לאלוהים יש תוכנית נסתרת בשבילי שם למעלה, אבל מרגישה קצת צבועה כשאני מנסה להאמין בזה, כשאני לא באמת חושבת ככה. ואתה, כשאתה נכנסת לי לשטח הפרטי של הלב, אחרי כל כך הרבה מכשולים, מנסה לאכזב את כל ההולכים והשבים שנמצאים שם ובוהים בך במבט תמהוני שלא מבין מה אתה רוצה ממני. אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני. וערב חג בראש השנה, וכל מה שאני מרגישה שאני רוצה זה שתתקשר אלי, ומשום מה, אתה מסתפק בלהחזיר לי איזה סמס קיצ'י. וגם ככה אני לא אוהבת יותר מדי קיטצ'. אז אני מסננת חצי הודעה ארסית אבל אתה לא מבין את הרמז. ולא מתקשר.
וכשהכל ככה, מעורבב עם המון מחשבות וחוסר וודאות, אני מנסה להחזיק את עצמי ערה לשינויים שנכפים עלי כל פעם שאני מסובבת את הראש, להמשיך להאמין בשנה חדשה וטובה יותר. טובה הרבה יותר.
2. אתה. אתה יודע? עברתי תהליך כל כך ארוך ומשמעותי. אני אפילו יכולה להגיד בלב שלם שאני לא פגועה ממך. ולדבר על כל מה שקרה בלי לבכות. להזכר, אבל גם לדעת שאני בסדר, שהלב שלי בסדר, שחוץ מכמה צלקות שהשארת בי וילוו אותי לעד אני כבר לא מסתובבת עם חור בלב, אני מסתובבת עם זיכרון. על אהבה, על כאב, עלייך, על מה שהיה בינינו, על זה שהיית האהבה הראשונה והכי הכי משמעותית שלי ועל זה שאני מסוגלת להמשיך הלאה.
3. ועכשיו, כשאני צריכה ללמוד להתמודד עם שינויים, פתאום מתגלה כמה אני חייבת להיות מצויינת בכל דבר, מצטיינת, וכל דבר שאני לא ככה, שובר אותי. וכמה שלא תבין אותי, זאת אני. אתה אומר שאני מיוחדת, אבל פתאום אני מרגישה שאתה מתכוון לזה חלקית. שאולי אני מיוחדת, אבל לא מספיק כדי שתתאהב בי.
4. הלוואי והמשאלות השנה יתגשמו בצורה הטובה ביותר. ילמדו, יעזרו לי להתאהב, לאהוב, ולהבין כמה שהעולם הזה הוא מקום שמח. ובאמת להאמין בזה.
5. הלוואי ואני אחזור להאמין בעולם שהכרתי עד לפני שנתיים, ולחזור להיות אופטימית מאמינה ומגשימה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
