טוב.
תקופת המבחנים על סף התחלה, ואני נשאבת לתוכה במלוא המרץ. לומדת ולומדת, מתנחלת בספרייה, מתכננת לעצמי לו"ז חרישה מדוקדקת בראש כדי להגיע למבחנים עם הכי פחות לחץ. מנסה למקד את עצמי, לא להתפתות להסחות דעת.
להתפתות, בחירה מעניינת לפועל.
לפני כמה ימים, קיבלתי.. הצעה. הייתי מאוד מופתעת, ועוד יותר מופתעת לגלות אחר כך, תוך כדי שאני מבינה שהעניין מעסיק אותי מאוד, שזו הצעה שרציתי לקבל. קודם כל נשים את הקלפים על השולחן; כל כך הרבה רע טמון בהצעה הזאת. זה יהיה לא נכון מהמון בחינות. אבל, מי שעקב קצת אחרי הבלוג שלי, לא יהיה מופתע מכך שכל הרע, כל האסור הזה, עושים את המעשה להרבה יותר מלהיב ומרגש עבורי. אפילו ארחיק לכת ואגיד שזה יהיה סוג של פנטזיה מתגשמת. ככל שאני חושבת על זה אני מוצאת יותר סדקים בכללי הנורמה, תירוצים אם תרצו, שגורמים לזה להראות בעיני ללא נורא בכלל, בסדר אפילו. בקיצור, עוד לא עניתי, התחמקתי והשארתי את העניין באוויר בתקווה שזה פשוט יעלם ובמקום זה, אני מוצאת שהשאלה מכרסמת בי עד שאסכים.
[טוב, לא קשה להבין שמדובר במשהו מיני, בכל אופן- פאק מה אני עושה?]
*
כל ההתענות העצמית הזאת שאני עושה על הבחירה בין טוב ורע, זה נושא שחוק כבר. זה כאילו שהשלמתי עם זה שיש לי יצר רע, שאני קיצונית, חסרת שליטה, ולכן מעניקה לעצמי את הלגיטימציה לפעול ככה. אבל אי אפשר יותר. הכול כבר נעשה במודע, אני לא בת 16, מפתיעה את עצמי עם הפראיות, מרגישה לא עצמי כשאני פועלת כך. אני בת 21, מכירה את עצמי מספיק טוב, מבחינה בדפוסים חוזרים, וזאת אני שם, זאת לגמרי אני. הכול מחושב, שום דבר לא באמת מפתיע. אפילו שממש לא ציפיתי שאותו בחור ידבר איתי בצורה כזאת ביום ההוא, אני כן זוכרת את עצמי איתו וחושבת את המחשבה, עוד כמה שנים, אתה תרצה לעשות אותי (מחשבה די מעוותת לא?). אז עם התדהמה, גם מגיעה תחושת ה"כן, ידעתי." ובגלל כל הסיבות שמיניתי, שאני בוגרת ויודעת מה מותר ומה אסור, ובתכלס כבר חוויתי את מנת הריגוש המומלצת לבחורה בימינו, התשובה צריכה להיות לא.
ובכל זאת?
** עריכה: עכשיו שמתי לב שלפני שבפוסט למטה כתבתי "מרשה לעצמי לשכב כמה שבא לי עם מי שבא לי." למה התגריתי?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאבדת מציאות