http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950you shouldn't think what you're feelingheCopyright 2026 מאבדת מציאות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/50/09/11/110950/misc/9568000.bmphttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=14076318<div align="right" dir="rtl">http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&amp;blogcode=6674331</div>Sat, 29 Mar 2014 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאבדת מציאות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=14076318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=110950&blog=14076318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13965048<div align="right" dir="rtl">13.11.13, תאריך משונה. מוקדם יותר היום שמעתי שמקרינים את הסרט "Elephant" (2003) באודיטוריום בשעת החלון שלי. שמעתי על הסרט הזה מזמן וזכרתי שהוא מבוסס על מעשה הטבח ההמוני שהתבצע בתיכון קולומביין בארה"ב על ידי שני תלמידים בשנת 1999, ושרציתי לראות אותו. התיישבתי על הכיסאות המרופדות וצפיתי בהקרנה. הסרט עוקב אחרי דמויות שונות במהלך יום לימודים אחד גורלי. למרות שהוא לא נאמן לציר זמן אחיד (לפעמים הסרט מתקדם אבל אתה מבין שאתה מקבל ייצוג של מה שהתרחש בזמן שצפית בקטע אחר בסרט), הוא עשוי בצורה ריאליסטית. יש שוטים ארוכים שעוקבים אחר בן נוער כזה או אחר פשוט צועד, בלי התרחשות מעניינת במיוחד. במשך מעל שעה אתה צופה בהתרחשויות רגילות של תלמידי תיכון ולא מתחבר בצורה מיוחדת עם הדמויות. צפיתי בסרט בציפייה רבה, למרות שלא התרחש שום דבר מעניין, ובאיזשהו שלב הבנתי שהציפייה שלי נובעת מהרצון שלי לראות את סצנת הטבח. לקראת סוף הסרט מתחילים להבין מי מבין הדמויות שהוצגו הולכים להיות אלה שמבצעים את המעשה הנוראי, ויש סצנה שבה אחד מהם מנגן את המנגינה Fur Elise בפסנתר בזמן שהשני משחק בלפ-טופ והורג את </div>Wed, 13 Nov 2013 23:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאבדת מציאות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13965048http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=110950&blog=13965048http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13954476<div align="right" dir="rtl">התקדמתי ככ הרבה בחודשיים האחרונים, אז איך זה שאני עומדת באותו מקום? והוא, יודע איפה למצוא אותי.</div>Fri, 01 Nov 2013 21:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאבדת מציאות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13954476http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=110950&blog=13954476http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13917530<div align="right" dir="rtl">אין לי כוח אין לי כוח. בשלב הזה, כולם באים עם מטענים מהעבר. כל מה שאפשר לעשות זה לא לפרסם את זה בפייסבוק.</div>Mon, 23 Sep 2013 00:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאבדת מציאות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13917530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=110950&blog=13917530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13914797<div align="right" dir="rtl">אין לי מה להגיד יותר. אני חסרת כוחות לעצמי. פעם אחר פעם אותה טעות. כל פעם אני חושבת שאני לומדת ממנה, ואז שוב מגלה שלא. בא לי להגיד סליחה לעצמי, אבל לא מגיע לי לסלוח לעצמי. פטתי. אין לי כוח לכתוב את הפוסט הזה. זה לא יעזור, אני לא לומדת את הלקח אף פעם. איך כולם התבגרו ואני נשארתי טיפשה כמו פעם כשהיינו תמימים אבל עכשיו אני כבר ממש לא תמימה והכול נעשה מגעיל? נמאס לי מחרטות, מצבים לא נעימים, להגזים, לקלוט מאוחר מדי, לרוקן את הראש מכל שיקול דעת, לפעול מהגוף, להצטער בפנים. השינוי צריך לבוא ממני ולא מהסביבה, והפעם אני פשוט צריכה לא להיות מופתעת כשאני מגלה שאני עדיין אותו אני שכנראה אוהב לסבך את החיים של עצמי. איכס, ביי.</div>Fri, 20 Sep 2013 16:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאבדת מציאות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13914797http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=110950&blog=13914797http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13904637<div align="right" dir="rtl">לא הצלחתי לישון כבר שבוע. </div>Tue, 10 Sep 2013 02:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאבדת מציאות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13904637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=110950&blog=13904637http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13874075<div align="right" dir="rtl">כן, טעם במוזיקה זה חשוב לי. אין לזה סיבה מוצדקת, או השפעה ארוכת טווח על הסיכויים לחתונה או איכות הילדים העתידיים שלנו, אבל זה כן פקטור שיכול להטות את המאזניים לכאן או לשם. אני גם אוהבת לדבר על מוזיקה, להכיר מוזיקה חדשה, להעריך וליהנות ממנה. אבל, כמה שירים בחור מסוגל להשמיע לבחורה עד שהמוח שלה יתפוצץ? אני יוצאת עם כמה בחורים במקביל, וכל אחד מהם משמיע לי את כל הפלייליסט שלו ספק כדי להרשים אותי ספק כדי להימנע מלדבר ספק סתם כי בא לו. עם בחור אחד זה שיר אחרי שיר של מטאל ובלוז, עם בחור אחר זה ראפ ומזרחית. אני כבר לא זוכרת מה הטעם שלי מרוב שנתקעים לי בראש שירים שמשמיעים לי. קטע; בחור #1 מראה לי שיר פרודי של R Kelly שנקרא In The Closet. בחור #2 משמיע לי את השיר Drive Thru של Weird Al Yankovic. "אה! זה פרודיה על הפרודיה של אר קלי!" אני מזהה. "מה? אני לא מכיר את זה" הוא אומר. "מה, איך אתה לא מכיר את זה?" ואני משמיעה לו את השיר שהשמיעו לי. "חזק" הוא אומר. מרגישה סוג של אינספשן. בכל אופן- בא לי קצת שקט!</div>Fri, 09 Aug 2013 00:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאבדת מציאות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13874075http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=110950&blog=13874075http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13850017<div align="right" dir="rtl"> Oh, the glorious paradox; sad with him, sad without him. This cannot be an axiom; it will lead to my destruction! There must be a hidden parameter that can solve this equation. Let's see, maybe there is a simple mathematical operation that will make things more clear. I shall turn the statement into algebra, and regard each fact as a separate division. Essentially, each division equals the other, as I am sad in both cases, and therefore"sad with him" = "said without him". The next thing to do, I suppose, is reduce the constant factor by dividing the entire equation by "sad". Now the equation is "with him" = "without him". This determines that even when I am with him, I am without him. Assuming that in this universe there are in reality only the two options of being with or without someone, it is safe to assume that when I am not with him, I am without him. Ladies and gentlemen, we have a conclusion: I am without him. Always. As for being sad, maybe I should conju</div>Tue, 16 Jul 2013 02:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאבדת מציאות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13850017http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=110950&blog=13850017http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13845264<div align="right" dir="rtl">קיבלתי 91 בקורס הכי קשה שלי הסמסטר. איזה כיף :) * "אני רוצה לשים שיר רגע," הוא ניגש ללפ-טופ שלי ונכנס ליו-טיוב. בדרך כלל אנחנו שומעים אמינם או סטיבי וונדר או אר-קלי אבל הפעם זה היה שיר קיטשי של ברונו מארס שנקרא "When I Was Your Man". הוא חיבק אותי ואמר לי להקשיב לצלילי הפסנתר. אני לא בחורה קיטשית ולא צריכה מחוות פסבדו-רומנטיות כדי להרגיש נאהבת, אבל כשהפניתי את ראשי לצד כדי להניח את הלחי על הכתף שלו קלטתי את ההשתקפות שלנו בדלת הזכוכית של המרפסת וראיתי שאנחנו נראים מושלמים. השיר הזה ברקע, הידיים שלו סביב מותניי, עומדים צמודים באמצע הסלון ביום שלישי סתמי, זה היה אמור להיות רגע שיישאר איתי תמיד. נצמדתי אליו עוד יותר, רק כדי להמחיש לעצמי את תחושת הזיוף, את זה שמישהו מחזיק אותי אבל לא מתכוון שאני אסמוך עליו או אתאהב בו. הוא מחזיק אותי כי אני כאן לידו, ובסוף השיר כבר פרשנו לחדר. * אמא טסה מחר לכמעט שבועיים. בית ריקקקק (ועוד מלא מבחנים סעמק). * "אני רוצה שתבואי אלי ביום שישי ואני אבשל לך ארוחת ערב. נראה לי זאת תהיה הפעם הראשונה שאני מבשל למישהו, בטוח הפעם הראשונה ש</div>Fri, 12 Jul 2013 00:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאבדת מציאות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13845264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=110950&blog=13845264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13831277<div align="right" dir="rtl">פתאום נחת עלי שכל הסיפור הזה כתם כהה על הקיום שלי.יש לי דברים להגיד וגם מבחן ביום שני אז בייif i scream don't let me goa purple stain, i know</div>Sat, 29 Jun 2013 15:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאבדת מציאות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=110950&blogcode=13831277http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=110950&blog=13831277