חושבים צלול לרגע.
מאוד ברור לי מה הולך לקרות. אני רואה את החודש הבא כשביל שמתפצל לשניים, ועלי לבחור באיזה דרך ללכת. אם אני בוחרת להשקיע זה אומר באמת להשקיע. זה אומר ללכת לישון בשעה סבירה, ולא להביט בשעון ולגלות שכבר ארבע בבוקר ושאני תכף צריכה לקום אם אני רוצה להספיק ללמוד את מה שהקצבתי לעצמי. זה אומר שאסור לי להתעופף, יום כן יום לא, מה שבדרך כלל קורה איתי. אני בנאדם כזה שיכול להיות הכי חדור מוטיבציה רגע אחד, לשבת על התחת מהבוקר עד הערב בלי לזוז, בפוקוס טוטאלי, בלי לאכול ולשתות רק מים, ולפתור שאלות בצורה יעילה. להתחיל לפנטז על ציון של 740 כי בקצב הזה למה שלא אגיע לזה. ואז, בום טראח, יום אחר כך אני יכולה להחליט שאני לא מרוכזת ולשרוף זמן בטירוף ולשכנע את עצמי ש630 זה פנאן, מספיק להתקבל לאוניברסיטה בשילוב הבגרויות שלי, ושהמבחן הזה לא באמת מה שחשוב בחיים. אני לא עקבית, וזאת הנפילה שלי. אפילו המורה אמר לי את זה, כשהשווה בין תוצאות המבחנים שלי. בפרק אחד אני פותרת את כל השאלות נכון, בפרק אחרי טועה בהרבה. שאלה אחת אני פותרת ב-24 שניות ועונה נכון, ועל שאלה אחרת באותו נושא אני מבזבזת דקה וארבעים וגם טועה. הסברתי לו שזה לא קשור להבנה, וזה גם לא הכי קשור לשאלה עצמה, זה קשור לזה שבשלב מסוים בבחינה הכול מתערפל לי במוח. הוא אמר שאם אני רוצה להצליח אני חייבת להפסיק לחשב ולהסיק הכול בראש ולהתחיל לעבוד בצורה שיטתית. לעשות סימונים על הדף, למצוא נוסחה אישית להצלחה.
הלחץ פתאום נחת עלי לא כי המועד מתקרב, אלא בגלל שפתאום קלטתי שאני יכולה להצליח במבחן הזה. יש לי פוטנציאל. אני טובה במתמטיקה, אני קוראת ספרים ולכן טובה בהבנת הנקרא, שאלות פטל באים לי בטבעיות לרוב, האנגלית שלי היא יותר טובה מהרמה שצריך למבחן. עם ההבנה הזאת מגיעה יחד עם ההבנה שאם אני לא אקבל ציון גבוה, למרות כל הפוטנציאל והיתרונות שלי, זה יבאס אותי. יש לי כמה מכשולים בדרך. אני פזיזה, פותרת מהר, מוותרת על שלבים, לפעמים לא מוודא שהבנתי את השאלה נכון לפני שאני ניגשת לתשובות. על טעויות כאלה הכי מבאס ליפול. זה לא שלא למדת, זה לא שלא ידעת, זה שפספסת. ועוד איך פספסת. אם אני רוצה להצמית את הדפוס הזה לגמרי, אצטרך לעבוד ממש קשה. אצטרך לתרגל המון, איך להיות בשיא הפוקוס, איך לפתור שאלה ולדעת בוודאות שאני עונה על מה ששאלו, והכול במסגרת הזמן. אצטרך לקום מוקדם יותר, לשבת יותר שעות, לא ללכת לסלסה תמיד, וכנראה שלא לצאת איתו בסופ"ש הזה. אבל אתם מכירים אותי, אני חייבת לחבל בכל דבר שהוא לטובתי.
מקווה לא לאכזב את עצמי וכולם.
גרה בספרייה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאבדת מציאות