בבוקר הגעתי למשרדים של עיתון מקומי מוזנח והצעתי את עצמי בתור כתבת. התשובה המיידית מצד העורך הראשי הייתה, לא, ממש לא, אין לך ניסיון (חוץ ממאמר בודד לאתר של דובר צה"ל, שהם נורא אהבו אבל זה לא באמת נקרא ניסיון) ואין לי מה לעשות איתך. עד סוף השיחה שכנעתי אותו שאם הגישה שלו היא כזאת, אז אני בחיים לא אוכל לכתוב כי בחיים לא יהיה לי ניסיון, ובסוף הוא הסכים לתת לי עמוד שבועי בעיתון לגמרי פריסטייל! הוא בקושי עורך את הכתבות שהוא מפרסם, חלומו של כל כתב, ואני יכולה לכתוב כל מה שעולה ברוחי בתנאי שהתוכן לא פוגעני. זה ללא תשלום, אבל ברור שהסכמתי מיד, בשלב הזה לצבור ניסיון הרבה יותר חשוב מלהרוויח כסף. החיים מתחילים, הא?
משם נסעתי ישר לספרייה, כי שם אבלה את החודש הקרוב, ועשיתי סימולציה של מבחן פסיכומטרי. וואלה, שיט, מתחיל להיות יותר מסובך. החודשיים האחרונים היו קלי קלות, החומר היה מובן, סיימתי כל נגלת שיעורי בית ביום, לא התקשיתי בעמידה בזמנים. פתאום אני קולטת את עצמי עושה מלא שגיאות מטומטמת, שוכחת משפטים בגיאומטריה, מאבדת ריכוז. טוב חברים, מעכשיו אני לוקחת את הפסיכומטרי כאתגר רציני, ולא סתם כאיזה מטלה, מעלים הילוך ומתחילים ללמוד!
אחרי שקפצתי הביתה מהר, נסעתי עם שתי חברות לתל אביב. הסתובבנו, עשינו קצת שופינג, ולפני שעזבתי אותם כדי ללכת לקורס פסיכומטרי, עשיתי את ההליקס שרציתי לעשות כבר שנים. זה לא כאב בכלל, ואני מאוד מרוצה. משם טסתי לשיעור (וראיתי את רוני מ"הפיג'מות" בדרך!) ולמרות שהחומר הלימודי מאס עלי (בלשון המעטה), אני דיי נהנית מהאווירה בכיתה. אנחנו קבוצה חמודה כזאת, כולם מסתדרים ונחמדים אחד לשני.
לילה טוב אזרחים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאבדת מציאות