Instincts are misleading

הכי טוב לי כשאני נופלת.

כשאני נופלת, אני מרגישה את הרוח נושבת בעורפי ואת השיער שלי מתנופף לכל עבר. כשאני נופלת, העולם מסתובב ומיטשטש והכול נוצץ וצבעוני כמו הרמזורים מבעד לשמשת מכונית מכוסה טיפות גשם. כשאני נופלת, יש שקט, הגוף והמחשבות שלי בהרמוניה כי אני לא חושבת כלום ולא מרגישה כלום. כשאני נופלת, אני מתמזגת עם העולם, כוח המשיכה פועל עלי ביחס שווה לכוח שאני מפעילה עליו ואני לרגע שוכחת שאני נופלת, ונדמה לי שאני בעצם מרחפת.  

וכשאני לא, זה אחרת. הכול חד ומסנוור, רועש וצורם, מבחוץ ומבפנים. כשאני לא, אין דבר כזה פשוט להיות, זה תמיד מרגיש כמו טיפוס, כמו שחייה, כמו בריחה. הכול מוגדר, יש טוב ורע, יש יעיל ומיותר, יש הצלחה וכישלון. כשאני לא, אני כל הזמן מפחדת, כל הזמן מפחדת ליפול.