"כי מה שמשנה זה לא ה'מה', אלא ה'איך'.
איך אתה מנשק אותה, ואיך היא נוגעת בך, איך אתה מלטף אותה, ואיך היא מתנועעת,
איך היא נושמת, ואיך אתה נושף,
איך היא מורידה לך את החולצה ואיך אתה גולש בתוך נשמתה,
איך מתחבקים אחרי
איך מלטפים
איך צוחקים
איך יוצאים מהמיטה אחרי
איך חוזרים למיטה אחרי
איך מגישים את הקפה למיטה
ואיך נותנים את נשיקת הפרידה.''
החורף מתקרב בצעדי ענק ואני כבר מקדימה אותו בהכנות.
הוא יכול להיות קפוא וקשה אבל החורף הספציפי הזה יצפה לנו המון הפתעות, אני יודעת.
אז מה שנשאר לעשות זה בעיקר להוריד את הבגדים החמים מדף אחד למטה, להוריד שמיכה עבה, להוריד מהאנטרנט מתכוני מרקים וסופלה שוקולד, להוריד מהבסיס את מפזרי החום אבל בעיקר להוריד את כל המחשבות המעציבות ולתת לעצמי לחייך מעומק הלב בכל טיפה שיורדת.
הרי קיץ ליד הים זה נחמד אבל חורף ליד הים זה כבר קסום. הדירה האפלולית שלי מחכה בקוצר רוח לחורף, והחורף הזה יחמיא לה ביותר.
לא ברור למה הקדשתי כתיבה לחורף בימים חמים כאלו שכל העיסוק שלי בבית הוא לנצל את ימי השמש והאור האחרונים לטיולים שלי שאני כל כך אוהבת, לפרחים, לשדות החרושים, לנחלים, לשקיעות והזריחות של הלילות החמים.
אז למה בכל זאת? לא לכל דבר יש תשובה, כנראה שהמציאות עולה על כל דמיון.
יש ריח של שינוי באוויר ואני אוהבת את התחושות האלו הלא ברורות שקוראות לי לעשות מרתון סרטים אל תוך הלילה ופשוט לשקוע במחשבות.
והנוסטלגיה הזו שמשום מה אפפה אותי בימים האחרונים רק מוכיחה לי שוב ושוב את המסקנות אליהן כבר הגעתי מזמן.
פשוט טוב.
חג שמח.
ליאור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
