http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651אם יש לך "למה" תדע לשאת כל "איך"heCopyright 2026 ליאור מלכה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651http://f.nanafiles.co.il/upload/32005/IsraBlog/108651/misc/1869064.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=13531258<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת מה יותר מביך, לכתוב פוסט בבלוג ענתיקה ולשאול את עצמי אם הוא ייקרא אי פעם ע&quot;י מישהו, או לבזבז על העניין הזה את שעות השינה המעטות שלי. אייל המליץ לי ברוחב ליבו לישון לאכול ולנשום, כמה בסיסי ככה חשוב. אני מקווה ומייחלת לא רק להגיע אל המטרה אלא גם להגיע אליה בטוב ובכבוד. בקשה מוגזמת? אז אמשיך לי לזמזם שירים עצובים ולדמיין שהם פס הקול של חיי, לכתוב מכתבים לכל מי שלא יכול לקרוא אותם ולהשתגע לאט. &lt;br/&gt;-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-</div>Mon, 29 Oct 2012 23:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליאור מלכה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=13531258http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=108651&blog=13531258http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12739373<div align="right" dir="rtl">לעשות עצירה, ולחשוב. מחשבה בוראת מציאות, ככה אמרו לי. צדקו. אין ספק שטוב כרגע, שמאתגר, מותח, משחרר, מפתיע. לפעמים מה שבוחרים בשבילך מתגלה כדבר הנכון ביותר, כמו מה שבאמת רציתי ולא ידעתי לתאר במילים, כמו התחושה שלא העזתי לקוות להרגיש. נכון, עדין לא חוויתי חווית הצלחה גדולה במיוחד אבל כמות האנשים שמאמינים בי וגודל האמונה מחממים לי את הלב ודוחפים אותי קדימה. לא העזתי לבקש לעצמי אפילו מזגן, אז לקום בבוקר לתוך עשייה שאני מאמינה בה ומקדמת אותה ויש לי מקום ליזום ולהזיז הרים? חזון אחרית הימים. אני קצת תוהה איך אני נפטרת משאריות חוסר הביטחון שנחרטו לי כל כך חזק מתחת לעור. כנראה שהזמן גם כאן הוא הרופא הטוב ביותר. את הסימנים הראשונים לטוב הגדול הזה אני מזהה כבר עכשיו. הגנים המרוקאים אומרים לי לעשות טפו טפו חמסה חמסה בעיקר לאור העובדה שאני פחות משבוע בתפקיד החדש. פתאום גיליתי ריק גדול שאחת ממשימות הענק שלי היא למלא אותו. אני מניחה שזה לא יקרה ביום. אבל זו התחלה. כל החודש האחרון בראש שלי היה נראה כמו נתח רציני מהסרט דלתות מסתובבות.החוכמה הייתה לסוב אותן לכיוון הנכון. אבל במציאות לא כ</div>Sat, 10 Sep 2011 22:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליאור מלכה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12739373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=108651&blog=12739373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12581511<div align="right" dir="rtl">לפעמיםיש הכרעות שכבד להחליט אותן לבד. לפעמים צריך מישהו שמכיר אותי טוב יותר מעצמי כדילקבל פרופורציות. לפעמים מרוב מודעות עצמית, ניתוח מצב, היכרות מעמיקה וחקר אני הולכתלאיבוד בתוך עצמי. לפעמים צריך רק מילה אחת שתעשה סדר בכל הבלאגן. לפעמים אני חושבת שאני יודעת מה טוב בשבילי. לפעמים אני יודעת מה טוב בשביל הכלל. לפעמים אני לא יודעת להחליט בין השניים. לפעמים יש לי תחושה שעברתי את החלק הקשה של ההחלטה. לפעמים אני מגלה שלקחתי יותר מידי צעדים אחורה. לפעמים יש לי צורך בהרבה חיזוקים, לשמוע שאני טובה, מצליחה, שוברת סטיגמה, ייחודית, יוזמת,אחראית ומקצועית. לפעמים יש לי צורך שלא יצפו ממני את כל הדברים האלו. לפעמים אני דוחקת את ההחלטות לפינה, מתעלמת, ממשיכה בחיי עד שחייב להתמודד. לפעמים אני לא מסוגלת להתעסק בשום דבר אחר עד שאני יודעת מה קורה. ולפעמים, אבל רק לפעמים, לעיתים נדירות במיוחד, אני כבר יודעת את התשובה הנכונה ורק מפחדת להחליט אותה. ליאור.</div>Sat, 25 Jun 2011 18:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליאור מלכה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12581511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=108651&blog=12581511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12532482<div align="right" dir="rtl"> כבר אי אפשר לקרוא לזה "תקופה" כמו פעם. ולאט לאט אני פחות מרגישה צורך לדחוף הכל למשבצות והגדרות...פתאום דברים יותר זורמים, מצב הרוח משתנה ואיתו גם המציאות, פתאום נהיה לי מוזר לשבת ולכתוב פה כמעט לעצמי. הלוואי והיה אפשר לצלם תמונה ולכלוא איתה מלבד כל הדברים היפים גם את האווירה, התחשות, הרגשות והמחשבות. ואולי בעצם מזל שאין אפשרות כזו. "האלים מקנאים בנו, כי אנחנו בני תמותה. כי כל רגע עלול להיות האחרון שלנו. הכל יפה יותר כי נגזר עלינו למות." </div>Fri, 03 Jun 2011 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליאור מלכה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12532482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=108651&blog=12532482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12342192<div align="right" dir="rtl">הבחירות שלי נעשות מוזרות בזמן האחרון. כאילו מיטשטש לו איזה גבול שהקפדתי יתר על המידה לשמור עליו עד כדי כך שכבר בא לי לפוצץ אותו, לצאת כבר מהמגננות ולטעות בכל טעות אפשרית. למה צריך לחיות על הקצה בשביל להרגיש שאני חיה? הרבה יותר ממוסכמה זה עניין של אופי, ותחושה שאני חייבת להרגיש בשביל להגיד לעצמי שאני בגבול השפיות. למה כל כך חשוב לי להיכנס למסגרות ולהגדיר דברים אם היעד הסופי שלי הוא לפרוץ אותן? פתאום להגיד "לא יודעת" נראה לי לגיטימי לעומת זמנים שבהם זה היה הפחד העיקרי. אפשר לקרוא לזה התבגרות. שלבי ביניים זה דבר מאוד מתסכל ואיכשהו אני בטוחה שאני בשלב כזה למרות שעדיין לא ברור לי מה הביניים פה, או איך יוצאים מכאן ואם בכלל לצאת זה הדבר הנכון? אומרים לי הרבה שמה שלא מתועד לא קיים, ואני טוענת שמה שלא מתועד לפעמים קיים עוד יותר לעומת דברים שנכלאים בתוך זיכרון. ובנימה לא ברורה בעליל זו אני מברכת את הנסיכה החדשה (הנסיכה והעדשה אפשר לקרוא לה) שאומצה לחכי בגאווה שיהיו לנו שנות עבודה מאתגרות, פוריות ומספקות יחדיו. חובת ההוכחה חלה עליי כמובן. ואם אפשר להמליץ לעצמי עוד דבר קטן לפני שנפרד</div>Fri, 25 Feb 2011 22:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליאור מלכה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12342192http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=108651&blog=12342192http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12245365<div align="right" dir="rtl">הגיע אליי בדואר צבאי רשום מכתב שכתבתי לעצמי לפני חצי שנה. פתאום חצי שנה נראית כל כך עלובה וקטנה ולא משמעותית. כאילו אתמול. אבל אם שמים בשני צידי המאזניים את עצמי לפני ואחרי ששת החודשים האלו יש צלחת אחת ששוקעת נמוך ואחת שעפה באויר מכובד ההבדל. תוך כדי זה שאני קוראת את השורות שכתבתי אני לעצמי בגוף שלישי, מובכת מהסיטואציה המוזרה ומגכחת על עצמי בכל סיום משפט, אני לא יכולה שלא לשים לב לחצי תמימות הזו, לסקפטיות, להומור העצמי ולמרמור החמוץ שליוו אותי והציפו אותי באותה התקופה. ופתאום בא חשק מאוד גדול לענות, שעל הדף הפרחוני תוך כדי שאני כותבת אז בספסל יופיעו מאליהן שורות חדשות שיודעות להגיד את כל הדברים שחיכיתי לשמוע ולא נאמרו לי מאף אחד. להסביר לעצמי כמה אני צודקת וכמה אני טועה באותו הזמן. ולמרות זה שזה טיפשי ממש, ולמרות שתוך כדי שכתבתי כבר התביישתי להיות בצד השני שפותח את המעטפה ואולי קצת פחדתי להיות בצד השני הזה, ולמרות שפחדתי לכתוב דברים קשים ואמיתיים מידי- אני קוראת את הכל בין השורות ומצאתי את עצמי במודעות העצמית הגדולה ביותר שיצא לי להכיר אצלי. תרגיל מעניין בלהקשיב לעצמי, אחרי</div>Sat, 01 Jan 2011 22:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליאור מלכה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12245365http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=108651&blog=12245365http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12194074<div align="right" dir="rtl">מדהים איך דברים שהתאמצתי כל כך לדחוק לפינה השמאלית הקטנה של המוח חוזרים וצפים בלחיצת כפתור קטנה. עם כל המצוקות הקטנות של היומיום אני שמחה למצוא שההתעסקות הכללית שלי היא בעצמי, אותו העצמי שהוזנח במהלך שלושת השבועות האחרונים וחזר למודעות ברגע שהתחיל בהדרגה חופש חנוכה. אפשר לקרוא לזה נס. מטייס אוטומטי ירדתי להילוכים וכשהדברים ביידים שלי הכל הרבה יותר פשוט. כשיש לי שליטה אני יודעת לשים את עצמי בדיוק בנקודה שבה הייתי רוצה להיות. אפשר לומר שהתגעגעתי לקצת מנוחה, לבית, למחשבות הגיוניות, לחורף שמסרב להגיע בכל תוקף. אני צריכה למצוא דרך לצאת קצת מהאפרוריות הזו, לנשום אוויר ולנתק את המחשבה מהעבודה בתקווה שזה אפשרי. היום גיליתי שהתהפכו אצלי היוצרותושהעבודה היא הבריחה ובבית נמצאת ההתמודדות האמיתית. התחושה הכללית היא מלנכולית כזו כאילו אמצע החורף, אופס, באמת אמצע החורף. כאילו התחושה מחוברת לזמן ולא בהכרח למזג האוויר. מה שאני צריכה עכשיו באמת, זה לעשות המון המון דברים עם הרבה אנשים שאני אוהבת. וגם להרשות לעצמי קצת לנוח, ולא לשקוע. חג שמח =) ליאור.</div>Sun, 05 Dec 2010 13:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליאור מלכה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12194074http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=108651&blog=12194074http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12168500<div align="right" dir="rtl">קצת בא לי לשים את הדברים על השולחן ככה, כמו שהם. תמיד יש נטייה לשנות ולקלקל לגמרי העיקר שלא יהיה זכר לדבר האמיתי שקיים מתחת לכל השכבות. פשוט ככה.</div>Sun, 21 Nov 2010 00:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליאור מלכה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12168500http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=108651&blog=12168500http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12154439<div align="right" dir="rtl">אפשר לומר שאני סוגרת שבוע רווי בסיפורים של אנשים שונים ומגוונים. החל מחייהם הפרטיים של הסובבים אותי, דרך חולים במיון וכלה בסרטים טובים. אין לאמירות האלו אף פואנטה חוץ מהעובדה שזה עסק מרתק במיוחד שמזכיר לי למה פעם, כשחשבתי שאני יודעת מה אני רוצה בחרתי לי מקצוע שתכליתו היא לספר סיפור. האושר נמצא בדברים הקטנים. וזה נכון בעיקר כשאתה יודע איך ליצור אותם לעצמך. מחשבה יוצרת מציאות- שמעתי את זה בכמה וכמה פילוסופיות. הדברים הקטנים שבחיים- מישהו נהג לקרוא לזה ככה. היום זה מסתכם אצלי ברשימה מתפתחתשכוללת הספק מרשים ביחס לעובדה שהתחלתי לתעד אותם לפני לא יותר משלושה חודשים. טיול על החוף באמצע הלילה, גלידה כשקפוא בחוץ, לשבת מתחת לעץ באיזה פארק, לסגור את המירס באמצע היום לחצי שעה, לאסוף כרטיסיות של יוגורט ולהגיע לעשירי חינם, לעשות שני סיבובים עם אותו קו של אוטובוס רק כי הנהג נחמד, לתת חיבוק אמיתי, לרדת שלוש תחנות לפני המקום שאני צריכה וללכת ברגל. יש עוד הרבה ואני אוהבת להזכיר אותם לעצמי כי איכשהו אלו התבלינים שמוסיפים את הטעם לתבשיל העבודה היום יומית. מצחיק שבגיל 21 אני מפחדת משחיקה, קמטים</div>Sat, 13 Nov 2010 01:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליאור מלכה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12154439http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=108651&blog=12154439http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12076035<div align="right" dir="rtl"> "כי מה שמשנה זה לא ה'מה', אלא ה'איך'. איך אתה מנשק אותה, ואיך היא נוגעת בך, איך אתה מלטף אותה, ואיך היא מתנועעת, איך היא נושמת, ואיך אתה נושף, איך היא מורידה לך את החולצה ואיך אתה גולש בתוך נשמתה, איך מתחבקים אחרי איך מלטפים איך צוחקים <STRONG</div>Fri, 01 Oct 2010 19:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליאור מלכה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=108651&blogcode=12076035http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=108651&blog=12076035