מי היה מאמין...
דווקא ביום הולדת שלו התאהבתי במישהו אחר
ודווקא לא שמתי לב שזה היום הולדת שלו, כי היה לי כל כך טוב בזרועות אחרות
וגם אם מעמיקים את המחשבה הזאת
כל זה לא היה צריך לקרות, כי למעשה הייתי בכלל אמורה להתגייס באותו יום, ובמקום זה אני מתגייסת בדצמבר
"שבפני הריקנות שוב לא תכה, המציאות שתחכה, שוב לא אבכה, שאתנחם מעט" (ואת\הראל סקעת)
ואם כבר ציטטתי שורה מהשיר הזה...אז אני אצטט עוד בית
"ושוב הולך אותה העיר
אותם פנים, אני מכיר את הריחות שבאוויר
טעיתי, לא ראיתי אותך
כולן דומות פתאום יותר
כל שיר עושה להיזכר
מכל צלצול הלב עוצר
נגעתי, לא הרגשתי אותך
ולעולם שוב לא רוצה להתאהב, האהבה שתירקב, הרגישות שתישרף לאט"
וזה כבר מדבר על אותו אחד...שהתאהבתי ביום ההולדת שלו...שהייתי כל כך אובססיבית אליו, שהתפרקתי לרסיסים אחרי שהכל נגמר, שלקח לי את כל הכוחות להמשיך הלאה, שאהבתי אותו ושנאתי אותה באותה מידה, אוהו והמידה היתה גדולה, גדולה מדי עליי...
לא רוצה יותר
רוצה להתגייס ולא לחשוב יותר על ענייני אהבה
לא רוצה להסתכל בעיניים שאני נופלת לתוכן
רוצה שייתנו לי חיבוק בלילה ויגידו לי לא לדאוג, שיהיה בסדר
שיהיה רגע אחד בלבד שאני לא אחשוב על זה!
שאני לא אלך לישון עם זה בלילה
שאני לא אתעורר עם זה בבוקר
הכל היה בסדר גמור לפני שהגעת לי עם זה!!!
המוח והמחשבות שלי מוטרפות
לא רוצה יותר!!! דיי!! חדל, מספיק, חאלס!!!
עוד חודש הכל ייגמר!!! אני מקווה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מעיייין
