החופש הזה...סוף סוף היה לי חופש שהרגשתי שניצלתי אותו עד הסוף
ראיתי המון אנשים בלי סוף, הכרתי הרבה אנשים חדשים
ת'אמת שהחופש התחיל בתחושת שביזות...בעיקר בגלל הנבחרת וכל מה שקרה שם, ואח"כ דברים התחילו ליפול עליי אחד אחרי השני
אבל יצאתי מזה, בזכות מישהי...ות'אמת שאני חייבת לה תודה ענקית...למרות שהיא בוחרת שלא לדבר איתי...אז אני מקווה שאת קוראת את זה ושאת רואה, שלמרות שאת כנראה שונאת אותי אני רושמת לך תודה *** וגם מתכוונת אליה *** וסליחה
אז החופש יצאתי, ביליתי, ואפילו עבדתי קשה, מה שגורם לי לטפוח לעצמי על השכם על כך שעבדתי כל כך קשה בשביל הכסף שלי, לא ישנתי בלילות, חזרתי הביתה אחרי יומיים ללא שינה...וזה נותן הרגשה של גאווה עצמית
למרות שזה היה החופש הכי פעיל שהיה לי מאז כיתה ט ושהיה טוב, והחודש האחרון היה ממש חלומי, אז החופש נגמר בתחושה רעה...בתחושה של פספוס ושל הפסד
כנראה שהפסדתי מישהו...בגלל שכל כך אהבתי אותו (אני מקווה שמי שזה מכוון אליו יודע את זה) ובגלל שכל כך התאמצתי פתאום הכל התקבל כמובן מאליו
אומרים שמי שמשקיע - שוקע, ומי שחרא - צף...
אז אולי באמת השקעתי יותר מדי...אולי אני לוקחת הכל ביותר מדי רצינות, אולי אני מצפה ליותר ממה שאפשר לתת?
מי שזה מכוון אליו...מקווה שזה יגע בך איפשהו בפנים ויגרום לך לקלוט ולהפנים, שמרוב שרע מהמצב הזה אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, ורק עצם העובדה שפתאום הפלאפון מצלצל ממך או הודעה באייסיקיו ממך זה מעלה חיוך וגורם לרוגע מסויים, גם אם זאת אותה הודעה כמו תמיד, אדישה ומשעממת, אז בשבילי זה חיוך
אז מחר ה3 בספטמבר...
מה זה אומר? שני דברים
הדבר הראשון
מחר בצפר...כולם חוזרים לבצפר לכיתות ללמוד
ואני, שכל כך שנאתי את זה, אולי מתגעגעת לזה
הנה, הרגע שלו כל תלמיד מחכה מכיתה א עד לכיתה יב, ואולי הרגע הזה לא כל כך נוצץ
פעם ראשונה בחיים מאז שאני זוכרת את עצמי, שבימים האלה אני לא קונה ספרים ומחברות, לא קונה תיק ססגוני ומאובזר לבצפר
מחר אני בטח אשן עד 2 בצהריים ואז אלך לאימון
אז לכל מי שחוזר מחר לבצפר - אל תסתכלו על זה בצורה כל כך רעה, זה לא חייב להיות רע
חוזרים לבצפר, רואים את כולם, את המורות - גם אם זה נשמע מצחיק - בסופו של דבר לומדים להעריך את חלקן
נמצאים בתוך מסגרת
בדיוק מה שחסר לי עכשיו...
ואפרופו מסגרת
הדבר השני...ה3 בספטמבר...
זה אומר שעוד 3 חודשים בדיוק אני מתגייסת...לחיל התותחנים, ב3 בדצמבר
אני לא יודעת מה יהיה, אבל אני חושבת שאני אשתנה כשאני אתגייס, מהיום שאני אתגייס, פתאום אני לא כל כך אראה בית, וכל יציאה תהיה לי משמעותית, כדי לראות את כל מי שאני רוצה לראות
הכל ישתנה מה3 בדצמבר לא יודעת אם לטובה או לרעה, אבל ישתנה...לא יהיה אותו דבר יותר
ובינתיים עד אז כנראה שאני אמשיך לעבוד ואני אתאמן בכדוריד, ששם אני מקווה להישאר גם בזמן שאני אהיה חיילת, למרות שאומרים לי שעם התפקיד שאני הולכת אליו אין שום סיכוי בעולם שזה יילך ביחד...אבל אפשר לנסות
וזהו...
מצטערת על כל החפירה
אבל כבר המון זמן שלא הוצאתי ככה הכל
ומי שאומר שאחרי שמוציאים הכל מרגישים יותר טוב - צודק
אז אם הגעתם לכאן אז תודה על ההקשבה ושקראתם...
יהיה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מעיייין
