נו, כבר אי אפשר להתעלם מזה, אי אפשר להכחיש, לא להעמיד פנים- נגמר התיכון. עצוב ושמח בייחד.. כרגע טיפה יותר עצוב משמח אני חייבת להודות. התיכול היה בשבילי חוויה מתקנת לכל מה שעברתי ביסודי ובחטיבה: נפתחתי יותר חברתית, הכרתי חברים חדשים, מצאתי את המקום שלי בין החברים [בדרך כלל..], פעם ראשונה שגם אהבתי את הכיתה.. קצת עצוב לי שנגמר.
יום חמישי הייתה המסיבה השכבתית שהייתה אמורה להיות מופע גרנדיוזי, מינימום פסטיגל ונגמרה באורות קבועים על הבמה בלי החשכות ובלי כלום בגלל הפחד שחלילה יפול החשמל בפעם ה4 באותה מסיבה..
היה נחמד להופיע, אני אוהבת במה. כמעט בכל שיר הייתה לי איזה פאשלונית אבל זה נסלח אני מניחה.
אתמול הייתה המסיבה הכיתתית ושם ממש נפל לי האסימון.עצוווווב.....
הטקס היה חמוד באופן מפתיע, חשבתי שזה יהיה יותר מעפן. אבל היה נחמד ודי מרגש. שמחתי שהתרגשתי...
במסיבה אחר כך שתיתי... קצת יותר מדי אני חייבת לציין, ורוב הערב די מעורפל.
בגלל שהמארחת סילקה אותנו מוקדם את השיכרות המתקדמת עשיתי בבית שזה די נחמד כי חסכתי לעצמי המון פאדיחות. אני מניחה שזה היה יכול להיות די משעשע לראות אותי בקושי מצליחה להחליף לפיג'מה... גם יש לי כאב היסטרי במצח+בלוטה.. כל העסק הזה מלווה בזכרון מעומעם של דלת שהכנסתי לעצמי בראש כשניסיתי לפתוח אותה. את הערב סיימתי ליד האסלה תוך שברגעים הקיצוניים אני זוכרת את עצמי ממלמלת "אני לא מרגישה טוב... אני לא מרגישה טוב..". פטאתי..
התעוררתי עם הנגאובר בלתי ניתן להכחשה [וב8 וחצי בבוקר לא פחות! ההורים שלי מעירים את אחותי ממש חזק וזה תמיד מעיר אותי, הפעם פשוט לא הצלחתי לחזור לישון]... אבל לא שום דבר שאדוויל אחד לא יכול לסדר.
אני מקווה שלא עשיתי מעצמי יותר מדי מפגרת אתמול אבל מעבר לזה היה סביר.. לא היסטרי אבל בסדר.
אני אתגעגע לתיכון... :(
עד לפעם הבאה
-שחר-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
