http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153Ev'ry so often we long to steal To the land of what-might-have-been But that doesn't soften the ache we feel When reality sets back inheCopyright 2026 @!BeTty BoOp!@. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153http://f.nanafiles.co.il/upload/42006/IsraBlog/106153/misc/5819016.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=7849811<div align="right" dir="rtl">הפתעה! התגעגעתם?.. אם לומר את האמת אני לא. בכלל לא, אם להיות לחלוטין מדוייקים. זה לא שלא היה לי מה לכתוב, זה פשוט שלא היה לי חשק לכתוב, אולי זה אפילו סימן טוב. [הייתכן שאני מצליחה להתמודד עם הבעיות שלי בלי להפיץ אותן ברחבי המרחב הוירטואלי??].. אניווי, לא באתי לפה כדי לתת לכם איזה "סיכום מצב" או "עדכון רגשות". באתי כדי להביר לכם למה אני לא הולכת לרופאי שיניים ולמה לא הייתי אצל אחד מכיתה ב' : תראו, השיניים שלי במצב מצויין: 0 חורים, 0 סתימות, 0 כתרים ושום טיפול דנטלי מתקדם. ב18 שנה אני חושבת שזה הישג מרשים :) בכל אופן, הבעיה היחידה היא שיש לי שן אחת שצמחה די עקום והפוסטמה הזאת הורסת לי רצף מרשים ביותר של שיניים לבנות, מושלמות, ומסודרות להפליא.. מזוויות צילום מסויימות זה פשוט נראה כאילו חסרה שלי שן. על מנת להביא את החיוך שלי לכדי שלמות הלכתי היום, מוקדם בבוקר לרופאת שיניים. לבד. זה לא נגמר טוב. "יש לך תיק שיניים?" שואלת אותי המזכירה בכניסה תוך שהיא בוהה בי במבט מזלזל עם העיניים עמוסות האייליינר שלה והציפורניים ההמוניות עם קישוטי הזהב וה'יהלומים' . "סליחה?.." שואלת אני בתמיהה [א</div>Tue, 06 Nov 2007 10:36:00 +0200sgypsy@walla.co.il (@!BeTty BoOp!@)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=7849811http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=106153&blog=7849811http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=7238778<div align="right" dir="rtl">לא שייכת לכלום. לא שייכת לאף קבוצה. כשזה אחד על אחד זה בסדר, אבל לא בקבוצה.. אף חבר הוא לא "שלי". תמיד גלגל חמישי. אני לא מוצאת את עצמי ביניכם. לא יכולה לדבר עם אף אחד. אבל מקשיבה לכולם. אוהבת יותר מתמיד.. מרגישה יותר קרובה מפעם.. אבל בעצםהכי רחוקה שהייתי אי פעם. התחלתי להתרחק מזמן, לא יודעת אם במודע או לא. עכשיו זה מכה בי שלמרות שלפעמים היה נדמה לי שהתקרבתי שוב, בעצם התרחקתי עוד יותר. וזה מפריע, כן, זה כואב, אבל לא הכי נעים לומר אבל כאילו אני מתחילה לקבל את זה. וכנראה שכל זה לא "לנצח". אולי אני טועה, אני מקווה שאני טועה.. ואם זה לא "לנצח" זה אומר שזה לא טוב? זה אומר שזה לא אמיתי? אני לא חושבת. אולי הבעיה בי, אולי בכם, אולי באף אחד... אולי בכלל אין בעיה. ובעצם, אם אני אומרת שזה לא בעיה, זה הופך את זה ל"לא בעיה" או לבעיה יותר גדולה..? זה נשמע כמו הספד, אני יודעת, אבל זה כל כך כל כך לא.. נ.ב. אולי בקרוב הבלוג יסגר.. זה כבר לא מה שזה היה, במקום מקום שבו אני יכולה לפרוק בכתיבה כל מה שיש לי [ ולפעמים,אולי גם לבדר אתכם קצת] זה הפך למגרש שעשועים סוג ז' לכ</div>Sat, 18 Aug 2007 03:32:00 +0200sgypsy@walla.co.il (@!BeTty BoOp!@)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=7238778http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=106153&blog=7238778http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=7199864<div align="right" dir="rtl">ככה, יש לי נזם חדש! משו שחשבתי עליו כבר המון המון המון זמן וסוף סוף עשיתי אותו שזה ממש נחמד. לדעתי זה נראה טוב [למרות שכרגע אני מסוגלת לקלוט את כל לוח המשדרים של yes עם האנטנה שעל האף שלי..] ואני פשוט גאה בעצמי שעשיתי את זה :) "תתחדשי" מישהו..? נ.ב. מסתבר שרובכם קוראי החסרי-מוטיבציה-לפתוח-ספר-שהוא-לא-הארי-פוטר, לא ממש הבנתם מה רציתי בפוסט הקודם עם הסעיף האחרון לגבי האלכוהול. אז במיוחד בשבילכם: ליבידו (ז') יצר המין, אנרגיה מינית, תשוקה, אביונה, יצרה, יחמה, ערגה, תאווה, התאוות, כיסופי-חמדה עכשיו תקראו שוב את הסעיף. הבנתם..? עד הפעם הבאה -שחר והנזם-</div>Mon, 13 Aug 2007 12:29:00 +0200sgypsy@walla.co.il (@!BeTty BoOp!@)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=7199864http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=106153&blog=7199864http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=7146407<div align="right" dir="rtl">סיכום דברים לאחר שבועיים נטולי שיגרה ומרובי ים:אילת.אתם יודעים, אפשר לחשוב ש18 שנה ילמדו אותי דבר או שניים על המשפחה שלי אבל המוח שלי מסרב לקלוט את הכלל הראשון והחשוב ביותר: לעולם, אבל לעולם, אל תכלאי את עצמך למשך יותר מיומיים עם בני המשפחה בלי אפשרות בריחה. כן טוב, מי מקשיב לחוקים הא?חמישה ימים רצופים עם המשפחה באילת במלון מינוס שמונה כוכבים [חוק שני: אין כזה דבר "מלון סוויטות 3 כוכבים". מה שהם באמת מתכוונים זה "אכסניה מינוס 3 כוכבים שמשקיפה על כל הסוויטות שאין לך כסף לשהות בהן"] שהמרפסת שלו, כאמור פונה ישירות אם הכביש הראשי ואל כל המלונות הממש ממש יקרים..לסיכום היה... בסדר. אינטנסיבי מדי. זה לא התענוג הכי גדול לראותבחמישה ימים את כל תמצית חיי המשפחה הלא יציבים שלי אבל מילא..איה נאפה!אחרי החמישה ימים רצופים עם המשפחה, מה הפלא שהייתי צריכה חופש? אז הנה התעופפנו לנו כל חבורת משמש החביבה לאיה נאפה במה שניתן לתאר רק כטיסה הכי קצרה בהיסטוריה של הטיסות הקצרות..אין לי ממש כך לתאר פה כל מה שהיה ולספר אנקדוטות מצחיקות.נסכם את זה ככה: הטיול הזה עשהזוועות לדימוי העצמי שלי ולדימוי הגוף שלי, ולמרו</div>Mon, 06 Aug 2007 21:03:00 +0200sgypsy@walla.co.il (@!BeTty BoOp!@)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=7146407http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=106153&blog=7146407http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6951863<div align="right" dir="rtl">תכלס קרו המון דברים די מסעירים לאחרונה שלא כתבתי עליהם: היה נשף, סיימתי בגרויות [נשארו רק כמה שיפוצים פה ושם], נוסעים לאילת[משפוחה] אחר כך לנאפה [חברות], קיבלתי את הזימון שרציתי ועכשיו נשאר רק להחזיר אצבעות.. אין סום סיבה ספיצית שלא כתבתי.. סתם לא ממש התחשק. היום יש עניין קצת אחר על הפרק.. שטחיות. כן כן העולם שטחי, כולם רדודים, אין לאנשים עומק ועם חצי מהאוכלוסיה אי אפשר לנהל שיחה נורמאלית.. כל השטויות האל כבר ידועות, ואת העובדה שהעולם כולו שופט לפי החיצוניות למדתי על בשרי בדרך הקשה. זה פשוט ש... אף פעם לא החשבתי את עצמי רדודה. כאילו, אני עדיין לא. אולי זה סוג של הכחשה עמוקה אבל אני באמת לא חושבת שאני מהטיפוסים השטחיים ולפי האמונה הזאת גם בניתי את כל מעגל החברים שלי. אם נגיד יש בחור X ויש לו אחלה תכונות והוא עושה רושם של אחלה בנאדם: מעניין, עמוק, אוהב אותם דברים כמוני, אבל החיצוניות... לא הכי בשבילי. זה עושה אותי רדודה? כאילו, ברור שכן.. אני לרגע לא חושבת שאני מעל ההתנהגות הכלל עולמית [בטח לא כשאני ידועה ב"יפה לו כחול רויאל", שלי... והמבין יבין] פשוט שזה נראה לי ממש נורא. זה נראה</div>Thu, 12 Jul 2007 20:46:00 +0200sgypsy@walla.co.il (@!BeTty BoOp!@)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6951863http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=106153&blog=6951863http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6761818<div align="right" dir="rtl">נו, כבר אי אפשר להתעלם מזה, אי אפשר להכחיש, לא להעמיד פנים- נגמר התיכון. עצוב ושמח בייחד.. כרגע טיפה יותר עצוב משמח אני חייבת להודות. התיכול היה בשבילי חוויה מתקנת לכל מה שעברתי ביסודי ובחטיבה: נפתחתי יותר חברתית, הכרתי חברים חדשים, מצאתי את המקום שלי בין החברים [בדרך כלל..], פעם ראשונה שגם אהבתי את הכיתה.. קצת עצוב לי שנגמר. יום חמישי הייתה המסיבה השכבתית שהייתה אמורה להיות מופע גרנדיוזי, מינימום פסטיגל ונגמרה באורות קבועים על הבמה בלי החשכות ובלי כלום בגלל הפחד שחלילה יפול החשמל בפעם ה4 באותה מסיבה.. היה נחמד להופיע, אני אוהבת במה. כמעט בכל שיר הייתה לי איזה פאשלונית אבל זה נסלח אני מניחה. אתמול הייתה המסיבה הכיתתית ושם ממש נפל לי האסימון.עצוווווב..... הטקס היה חמוד באופן מפתיע, חשבתי שזה יהיה יותר מעפן. אבל היה נחמד ודי מרגש. שמחתי שהתרגשתי... במסיבה אחר כך שתיתי... קצת יותר מדי אני חייבת לציין, ורוב הערב די מעורפל. בגלל שהמארחת סילקה אותנו מוקדם את השיכרות המתקדמת עשיתי בבית שזה די נחמד כי חסכתי לעצמי המון פאדיחות. אני מניחה שזה היה יכול להיות די משעשע לראות אותי בקושי מצליחה</div>Mon, 18 Jun 2007 19:58:00 +0200sgypsy@walla.co.il (@!BeTty BoOp!@)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6761818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=106153&blog=6761818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6643056<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אוכל להמשיך ככה בלי לצאת-מדעתי. חסרת אונים. שוגה בדמיונות. בודדה עד כאב. ועדיין, הכל בסדר גמור.. עד לפעם הבאה -שחר-</div>Sat, 02 Jun 2007 20:52:00 +0200sgypsy@walla.co.il (@!BeTty BoOp!@)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6643056http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=106153&blog=6643056http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6620246<div align="right" dir="rtl">נפתח באופטימיות: מתחילה להרגיש טיפה יותר בנוח בעור של עצמי.. לפעמים מסתכלת במראה ומרגישה שאולי המצב לא נורא כל כך, ולפעמים, ממש לפעמים, אפילו מרוצה.. מסוגלת מדי פעם לעמוד מול המראה ולהיות מרוצה מעצמי, מהגוף שלי, מאיך שנאי נראית, לא תמיד, האמת שרק לעיתים רחוקות אבל בתדירות הרבה יותר גבוהה מפעם.. ולמרות מה שאנשים אומרים מאחורי הגב, וישר בפרצוף, מסוגלת לפעמים להתעלם ולא להאמין להם... לא שזה לא כואב אבל לומדים להדחיק. והפסימיות: ואז באה המציאות ונותנת לנו סתירה. כאילו אומרת "מרוצה? אין לך ממה להיות מרוצה, אני מוכיחה לך שאת עדיין לא שווה הרבה אז למה את מרוצה?" וזה קשה להפנות את הגב למה שהחיים צורחים לך בפרצוף, לסתום את האוזניים ולהמשיך ללכת. ולפעמים אני לא מצליחה.. בודדה אבל מוקפת חברים. יש אנשים מאוד מאוד קרוביםשהתרחקתי מהם קצת בזמן האחרון ואני די מתגעגעת... די הרבה. אבל אני לא בטוחה אם זה לתמיד או לעכשיו.. נראה שהם גם יודעים שהתרחקנו אבל לא מפריע להם כל כך. אני מקווה שאני טועה. ועדיין לבד. כמה אני עוד יכולה לחכות..? אני באמת כל כך דפוקה...? מאיפה אנשים שואבים רוע? מא</div>Wed, 30 May 2007 20:23:00 +0200sgypsy@walla.co.il (@!BeTty BoOp!@)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6620246http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=106153&blog=6620246http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6507101<div align="right" dir="rtl">מראש אני רוצה להזהיר את כל המבקרים למניהם שזה הולך להיות פוסט רדוד ויש שיאמרו אפילו, רדוד מאוד. שלא תעזו אנונימים[חלקית] להגיב אפילו מילה אחת רעה אם אין לכם את האומץ להזדהות. תרשמו שם ויש לכם רשות לקלל להעליב וולרדת עלי עד צאת נשמתכם הפחדנית. עשינו עסק? עכשיו לענייננו, שופינג! נושא נהדר לא? אז אתמול הלכתי לשופינג עם אמא מה שהתברר כרעיון לא רע בכלל. אני ידועה כדי שונאת שופינג, כאילו לא שונאת, אבל ללכת 5 שעות בקניון ולמדוד בגדים יעשה אותי יותר עצבנית ממאושרת. בכל אופן אתמול הלכתי לשופינג עם אמא. שופינג שני החודש ואני חייבת לציין שזה עושה סימנים של דבר משתלם ביותר! השלל של אתמול כלל: 2 בקבוקי קרם גוף, 4 חולצות [שנחשבות כמו 3 כי אחת היא גופיית בסיס כזאת..], אודם, מכנס גלישה נורא חמוד וחטיף טוויסט לקינוח. חזרתי הבייתה עם כאב רגליים כמו שלא היה לי כבר הרבההההה זמן.. אני חייבת לציין ששופינג עם אמא זאת חוויה בפני עצמה. במשך שנים, אבל באמת שנים, אמא שלי מנסה להחדיר בי את אהבת השופינג. לא כל כך מצליח לה אבל כבר למדתי לתעל את זה לטובתי.. כך למשל אם בא לי משו נורא אני פשוט שולפת את קלף ה"נו ע</div>Tue, 15 May 2007 18:21:00 +0200sgypsy@walla.co.il (@!BeTty BoOp!@)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6507101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=106153&blog=6507101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6469558<div align="right" dir="rtl">אני רק אנושית. נבראתי בצלם. נתנו לי חופש בחירה ואני.... בחרתי להרחיב ספרות.אלוהים שבשמיים הצל אותי מכל המילים והמוטיבים, הרמזים המטרימים, הדימויים, השיבוצים, הסמלים, ההאנשות, ההשאלות,האנלוגיות, המטאפורות, האנאפורות, האפוסים, המיתוסים, החריזות, הפסיחות, התזות, הקונספציות,הכותרות, המילים, אוי המילים... כבר לא נכנות לי מילים למוח! כל השייקספיר והקפקא והטולסטוי והגרוסמן והביטון והפטררקא, והעוז, והגלבוע וכל שאר השמות שממש לא בא לי לזכור..בבקשה, יש לי יותר מדי חומרבפנים ואןמקום להכניס את כל מה שנשאר בחוץ!טימטמו אותי כבר עם כל הסיכומים והזיוני שכל האלה.. "למה התכוון המשורר?" לא התכוון! סתם ישב בשירותים עלה לו רעיון לשיר שימכור את הספר הבא ניגב תתחת לקח עיפרון [סופרים לא שוטפים ידיים. הם בוהמיינים] לקח דף כתב את השיר המחורבן שלו [תרתי משמע] ואז התקשר למו"ל ועד היום אוסף תמלוגים.השאלה האמיתי היא, למה אני צריכה להענש??למרות שאם להודות באמת האשמה בחלקה הגדול נופלת בחלקי. כיף לי.. כאילו לא כרגע, אבל באופן מאוד כללי זה די מעניין אותי. חבל שאני כבר נרדמתי היום 3 פעמים באמצע של אותו משפט..חלקה האחר ש</div>Thu, 10 May 2007 21:49:00 +0200sgypsy@walla.co.il (@!BeTty BoOp!@)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=106153&blogcode=6469558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=106153&blog=6469558