הליך בהליכים - תאור מצב

היום היה לי יום קשה...

 

הגעתי לקחת את הילדים, חיכיתי להם למטה 45 דקות, כל שבוע היא ממציאה תעלול אחר להקניט/להרע לי, למה אנשים נהנים מלעשות רע??

סו"ס אחרי שהילדים ירדו, הילד התעקש לקחת את האופניים שלו ברכב, לא היה מקום בבגאז', הוא עלה הביתה להחזיר את האופניים ובכה לה, והיא ענתה לו שאם אבא לא רוצה אז אל תלך... הוא כמובן בכה עוד יותר... שעה ורבע אחרי הזמן יצאנו משם. בדרך, ראינו את תחנת המשטרה, בני אומר לי: "אבא, אתה זוכר כשאמא בגללך הזמינה את המשטרה, השוטרים הגיעו מכאן, ואמא אמרה לי שהם שוטרים טובים כי היא הלכה לבית הדין והם אמרו לה שהיא צודקת ולא אתה", זה בדיוק מה שהיה חסר כדי לערער את שיווי משקלי, הרגשתי כאילו דקרו אותי חזק.

 

למה? למה את עושה את זה? מה אשמים הילדים שאת גורמת להם לתסביכים נפשיים??? חוץ מעצם העובדה שכואב לי שהיא מלעיטה שקרים את ילדיי כשאין ביכולתי להגיב, כשאין ביכולתם לדעת את האמת בגלל שברור שאם אשים אום בערכאת השיפוט לשפוט בין אבא ובין אמא, זה יסבך אותם נפשית לכל החיים. אבל חוץ מזה, מה היא חושבת לעצמה שזה עושה להם? זה נותן להם את הביטחון שכל ילד צריך? זה יעשה אותם אנשים טובים יותר? זה יחסן את המערכת הנפשית שלהם? או שפשוט זה רק ירצה אותך בסיפוק יצר הנקמה? את באמת חושבת שכך הם יאהבו אותך יותר? או שאת פשוט מיואשת מהאופציה הזו ומשתמשת באמצעים האחרונים שעוד נשארו לך באמתחתך??

 

ביום ראשון היתה לנו שמחה משפחתית, בר מצוה של בן דוד. לפני הגט, היו ב"ה הרבה שמחות וכל פעם השארתי לה הודעה שאני רוצה לקחת אותם ואם היא מסכימה שתודיע לי ואבא לקחתם אך זה לא קרה. הפעם, חשבתי שיהיה שונה, אמרתי לילדים בשבת שלמחרת יש את הבר מצוה ואם הם רוצים לבא שיבקשו רשות מאמא, ובמקביל, השארתי לה הודעה שאשמח אם הם יבואו זה יעשה גם להם רק טוב.

היא לא חזרה. לא ציפיתי הרבה אז ב"ה פחות התאכזבתי. שאלתי את הילדים היום, למה הם לא באו, הם אמרו שאמא אמרה שבאותו יום יש לבני מורה פרטית.

אותם את יכולה לסבן, (המורה הפרטית בשעה 14:00. כשביקשתי ממנה לקחת אותם ב19:30), את המציאות לא.

היא לא מבינה, שהיא מזיקה רק להם שהיא לא נותנת להם להשתתף בשמחות המשפחה, הם אלו שנהנים להשתתף בשמחות.

נראה לי שם כאן נכנס הפחד שהם יאהבו להיות בחברתי ובחברת משפחתי מאשר אצלה, אחרת, אין לי הסבר אחר באיך את גורמת במודע למנוע מילדייך הנאה.

עוד שבועיים, בת דודה מתחתנת, אני מקווה שאצליח דרך העו"ס לקבל אותם לחתונה.

 

 

חבר טוב שלי, קנה עסק לבנו, בנו ניהל את זה לכשנה ולא הצליח. הוא עזב לחו"ל והשאיר את העסק סגור. הוא פנה אלי שאצליח למצוא לו קונה להציל כמה שאפשר משווי העסק. פירסמתי מודעות, הלכתי עם קונים פוטנציאליים להראות להם את החנות עד שב"ה מצאתי מישהו שהסכים לתת סכום מכובד, יותר מכולם.

העסק נמצא בחנות בשכירות. לבעלת הבית יש משפחה שכנה שלבן שלה יש עסק אחר שהוכרח לעזוב את המקום בו נוהל העסק שלו כיוון שבעל החנות מכר את החנות לאחר. הם פנו לבעלת הבית של העסק של החבר בבקשה שימכור את העסק במחיר מוזל לבן של חבר שלהם. הוא פנה אלי, דיברנו, הוא הציע מחצית מהמחיר של זה שמצאתי, אמרתי לו שלא משתלם כיוון שקיבל הצעה כפולה.

קיבלתי טלפון מבעלת הבית, שהיא לא מסכימה להשכיר את החנות לאדם שאני מצאתי רק לחצי שנה. (היות ורוצה למכור את החנות, והבן של חברים שלה חושב אולי לקנות]

הרי ברור שאדם לא ישקיע בעסק לחצי שנה בלבד, אמרתי לה שזה לא שייך שהוא בטוח לא יסכים, היא אמרה שמבחינתה לא איכפת לה. [חשוב לציין שלחבר שלי יש איתה חוזה לעוד שנה וחצי + אופציה], דיברתי עם החבר שלי, הוא פנה אליה ואמר לה שכדאי שנלך לדין תורה. היא אמרה שאין בעיה, קבענו בבי"ד של ר' ניסים קרליץ (היא אמרה שזה בסדר) קבעו דיון וחצי שעה לפני הדיון היא מתקשרת לחבר שלי שמבחינתה רק הבי"ד של ויז'ניץ מקובל עליה, עפ"י ההלכה כל זמן שלא חתמה על שטר בוררות מותר לה כי הולכים אחר הנתבע, חבר שלי התאכזב מאוד במיוחד לאור העובדה שהקונה הפוטנציאלי תחם את ההצעה שלו עד ליום אחר הדיון שהיה אמור להיות. אמרנו לה שהיא גורמת נזק גדול ושנצטרך לתבוע אותה גם עלזה.

בבי"ד של ויז'ניץ יכלו לקבוע דיון רק לעוד חודש. הקונה ירד. אמרתי לחבר שלי שבכל אופן יתבע אותה גם על הפיצויים [הוא שלח אותי לדבר איתה ולצעוק עליה שאם היא לא תחתום חוזה עם הקונה הפוטנציאלי לפחות לתקופת החוזה שיש לה עם החבר שלי הוא יתבע אותה וכו'].

היום, הוא אמר לי שבסוף הוא ויתר, ונתן לב של חברים שלה בחצי מהמחיר שהקונה האחר הציע.

 

התאכזבתי, כי השקעתי כ"כ הרבה בלפרסם, לפגוש קונים, לדבר עם בעלת הבית ולריב איתה ובסוף הוא לא עושה את המינימום הנדרש חוץ מעצם העוול שלדעתי היא עשתה לו ושאסור לתת לאנשים כאלה מרחב חופשי לחשוב שהם יכולים להזיק לכל העולם מבלי לתת את הדין על כך.

אבל, זה לא עסק שלי וכמובן שאני לא יכול להגיד לו מה לעשות. אבל תחושת אכזבה היתה גם היתה.

לא בכדי נאמר בארחות חיים להרא"ש אל תתעבר על ריב לא לך כי לסוף הם ישלימו ביניהם ואתה תישאר בכעס...

 

בעז"ה נצפה לימים טובים יותר...שיהיו רק ימים מעודדים אכי"ר.