http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983מקום בו אתאר את התקופה של הליך הגירושין שלי. מקום בו אוכל להוציא את מה שלא אוכל במקום אחר. מקום בו אולי אקבל עצה או אפילו הערה. המקום בו אפרק את מטען רגשותיי, הדבר שלי יעזור הכי.heCopyright 2026 גרוש בהליך. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=11130468<div align="right" dir="rtl">לכל תקופה יש סוף ב"ה והתחלה של תקופה חדשה... ב"ה עברו הרבה מים בירדן, נחלים ונהרות אחרים ובמקביל גם בחיי. התחתנתי. עם אישה ו- 2 ילדים מקסימים. התמודדות חדשה. אופק חדש. חיים חדשים. שווה לחכות. שווה להתמודד. נ.ב. 3 וחצי שנים אחרי, אין עדיין פסק דין על חלוקת הרכוש. תעודת עניות לבתי הדין בישראל.</div>Thu, 06 Aug 2009 10:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרוש בהליך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=11130468http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103983&blog=11130468http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=10252041<div align="right" dir="rtl">זהו, ההודעה על מחיקת הבלוג, לו לא אפזר את קורי העכביש מעליו ואנקה אותו מאבק הזמן שנצבר בו, עשתה את שלה והחלטתי לשתף אתכם מה קורה אחרי כל ההליכים. לא ניסיתי לקרוא את הפוסטים האחרונים או הקודמים לאחרונים כדי להיזכר בתקופה הקשה שהייתה. יש לי עד היום תזכורת יומיומית, ילדיי המתוקים שהקשר איתם ככל שעובר הזמן נחלש יותר. אך אי אפשר שלא להתעלם איך עם הזמן, הבעיות נעלמות ומתמוגגות, הבחירה לא לשקוע בעבר אלא בעתיד ולהשקיע במה שיהיה ולא במה שהיה, למרות היותה בחירה קשה אין כמוה בכדי להחזיר לאדם את הסומק ללחיו ולמצב אותו בדרך הנכונה לייצב את עצמו מחדש. הטלטלה העזה, עשתה רבות ובין השאר גם דחפה אותי קדימה. ב"ה היום אני נמצא במקום שאני יכול להיות גאה בו. הטיפוס למעלה מעל השברים של החיים יש בו המון עוצמה וחוסן לאישיות האדם. ככל שהאדם שקוע בבוץ, הליך השיקום בסופו מהווה מקור לא אכזב של גאווה ועוצמה לעתיד. על כל ההצלחות, עדיין מעיבה סוגיית הילדים. כיום, יש באפשרותי להילחם משפטית ולקבלם בחזרה כפי הראוי והנדרש. דווקא הפחד להיגרר שוב למערבולת הגירושין הבוצית היא זו שדוחפת אותי אחורה בחזרה על כל</div>Thu, 04 Dec 2008 23:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרוש בהליך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=10252041http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103983&blog=10252041http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4977856<div align="right" dir="rtl">יום כיפור טוב עבר על כוחותנו. ב"ה רגש היה, היו תפילות טובות, הצום עבר מעולה, יום כיפור של עליה. גם הבלוג הזה עלה במחשבותיי ביום כיפור... בתקופה האחרונה הייתי עסוק בהכנות ליום הדין, לא יכולתי לעדכן. אני לא יודע אם זה טוב, אבל השנתיים האחרונות הקשות שעברו עלי עשו לי הרבה טוב מבחינה רוחנית, ואני מאוד שמח על כך. (נשמע אולי פלצני אבל זו ההרגשה...)לא היה קשה להוריד דמעות... זה פשוט יצא.יום כיפור הוא מחייב מאוד, אני מקווה שאצליח לעמוד בהרגשת המחוייבות של יום כיפור לעוד הרבה זמן, יום כיפור של שנה שעברה שרד מהרבה בחינות עד ליום כיפור השנה ומאידך בדברים אחרים הוא לא... אני מקווה שבעז"ה השנה הוא יחזיק עד לשנה הבאה ביותר דברים.הילדים אצלי בעז"ה בשמחת תורה (מאמצע חוה"מ). יש לי דיון על הדירה מיד אחרי סוכות. אני מקווה שהכל יסתיים כבר אז...רוצה כבר להתחיל בשלמות, בלי שאריות העבר את התקופה החדשה בחיי.אני מתחיל ללמוד עוד תואר השנה, המערכת שלי עמוסה במיוחד, אחלו לי בהצלחה, אין לי ספק שזה יעזור.מצטער שלא הספקתי לאחל לכם שנה טובה וגמר חתימה טובה אסל אף פעם לא מאוחר לאיחולים...לכל קוראיי הנאמנים, שתהיה לכם</div>Tue, 03 Oct 2006 03:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרוש בהליך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4977856http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103983&blog=4977856http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4815529<div align="right" dir="rtl">עשרה מקומות.על עשרה מקומות מתמודדים כמה עשרות ואולי מאות להיכנס לפקולטה היוקרתית לשנה ב', של המקום ה-82 ברשימת האקדמיות היוקרתיות, האוניברסיטה העברית, אני ביניהם.מתפלל שיקבלו אותי, קיבלתי על עצמי שאם אתקבל אפעל להרבות בקידוש השם שם באוניברסיטה. אחותי אמרה לי כשביקשתי ממנה שתתפלל שאתקבל, שהיא מתפללת שהקב"ה יעשה מה שטוב בשבילי ;); מה שהביא אותי לקבל את הקבלה הזו...בבקשה התפללו גם אתם.אלול. החודש בו פועלים בתקווה שהשנה הבאה תהא טובה יותר מהקודמת ולא להיפך ח"ו. אצלי בשנים האחרונות אלול הפך להיות יותר ויותר מהותי וחשוב, כמעט כמו בתקופת הישיבה.ב"ה אין לימודים כך שאני יכול להרשות לעצמי להיות במסגרת הכולל "פול טיים".הרבה שטייגן...</div>Fri, 08 Sep 2006 14:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרוש בהליך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4815529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103983&blog=4815529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4701891<div align="right" dir="rtl">כפי שהיה בשנה שעברה, גם השנה הייתי אמור לקבל את הילדים לחצי מחופשה. היות וידעתי שאהיה במעבר דירה והיות ואין באפשרותי להיות עם הילדים ביחד עם שותף, פניתי לעובדת סוציאלית שתסדיר את התאריכים המדוייקים שהילדים יהיו אצלי. (עפ"י הצו של בית הדין הם אמורים להיות אצלי מחצית מהחופשה – מה שאומר שצריך תיאום מידי שנה באיזה חצי הם יהיו אצלי והאם זה יהיה חצי ממש או "קרוב לחצי") היא ניסתה לתאם פגישה משותפת , אך גרושתי אמרה לה שאינה מוכנה להיפגש עימי, העו"ס הציעה לה להגיע עם מישהו ממשפחתה אך גם לכך סירבה. העו"ס הודיע לי שללא פגישה משותפת היא לא מוכנה לסכם שום הסדר ובשלב זה היא מפסיקה לפעול בתיק עד שבית הדין יורה לה מה לעשות (טענה שזה בלתי אפשרי לנהל שיחות תאום בצורה כזו כשהיא אמורה לדבר עם צד אחד ולאחר מכן לבדוק אם זה מתאים לצד השני ואם לא לחזור לצד א' וכו'). אמרתי לה שמי שמרוויח מכך זו רק היא כשבעצם זו היא שיוצרת את הבעיה בכך שהיא מסרבת להיפגש. העו"ס שלחה מכתב לבית הדין בשאלה האם הם נותנים לה סמכות להכריע במחלוקות שביננו. הייתי די פסימי, לאור כל הניסיון הלא מוצלח שהיה לי עם בית הדין. יום חמישי שע</div>Thu, 24 Aug 2006 00:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרוש בהליך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4701891http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103983&blog=4701891http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4631577<div align="right" dir="rtl">זהו, כעת התפנה לי קצת זמן להקדיש קצת לחיי הבלוגספירה.היום היה המבחן האחרון של הנושאים הגדולים השנה, נשאר לי עוד אחד, אך הוא יחסית קל יותר ובעז"ה לא אצטרך להזיע לקראתו...ההרגשה של אחרי היא מן יציאה לחופש... כשכל בחורי הישיבות שמסביבי אוטוטו כבר חוזרים לאלול... אני מתחיל בין הזמנים...ת'אמת, החלטתי שמייד עם תום המבחנים אני משקיע את עצמי בלימוד (תורה), שוקד על כמה סוגיות ונכנס בחזרה לתענוג הגדול שנקרא שטייגן... ללימוד שמספק גם גשמית וגם רוחנית. לא פעם ולא פעמיים אני מוצא את עצמי מלקה את עצמי שלו הייתי משקיע ולו את החזרות למבחנים שאני משקיע בלימודים שלי, בתורה היו לי עכשיו כמה וכמה חיבורים... הרש"ר הירש בפרשה האחרונה - עקב מסביר שכל מה שעברו בני ישראל במדבר, הרעב, המן וכו' היה בעצם מין מחנה אימונים לחיים שאחרי, ללמוד שבעצם הכל מהקב"ה, וכשאדם דואג לפרנסתו ברגע שהוא לא מבין ומפנים שבעצם הכל מהקב"ה, זה הופך להיות דאגה עיקרית בחייו וממילא צריך גם לדאוג לדור הבא וכו' ומרוב עיסוק בפרנסה כבר לא יכול להיות לו זמן לייעודו האמיתי בחיים. כשקראתי את הרש"ר הירש הזה, ליבי נצבט במין תחושה, שהנה דווקא אתה</div>Mon, 14 Aug 2006 21:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרוש בהליך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4631577http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103983&blog=4631577http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4467886<div align="right" dir="rtl">תקופת המבחנים. כל האקשן האחרון לא עשה לי טוב למבחנים. שלושה מבחנים לא נגשתי אליהם. היום היה המבחן הראשון שניגשתי אליו.מבחן קשה במיוחד. המבחן הראשון ברצף של מבחנים. אחלו לי בהצלחה !!השנה, למרות היותה קשה במיוחד התאמצתי לשרוד בלימודים ככל האפשר. סמסטר א' ב"ה קיבלתי ציונים מעולים. אני חייב שגם הציונים עכשיו יהיו דומים. הציונים יהוו בשבילי הפיצוי לכל התלאות. בעז"ה אני מנסה לעבור לאוניברסיטה שנה הבאה (השנה אני במכללה), הציונים חשובים בכדי שיכירו לי בקורסים של השנה. all i need is "just" luck...:))מה שנוצץ מדי... לא זהב !אני כבר לא יכול יותר... הקב"ה שולח לי נסיונות כבדים מדי. אפשר לומר שהיינו ממש לפני סגירת ווארט, כשאתמול "מקורב" אחד שלה מתקשר אלי להזמין אותי ל"פגישה חשובה" שם הוא מודיע לי כי לבחורה היקרה "אין רחם". היא לא תוכל ללדת לעולם, נוכל להביא ילדים רק דרך אם פונדקאית. הייתי בשוק טוטאלי, איך הם העיזו לספר לי דבר כ"כ מהותי בשלב כזה??? איך ??? זו פשוט רשעות !!הקפאתי את הכל, אמרתי לו שאבדוק עם פרופסורים את העניין. היום בבוקר הוא מתקשר אלי ואומר לי שבינתיים, הם היו בקשר עם גרושתי והיא לכל</div>Mon, 24 Jul 2006 18:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרוש בהליך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4467886http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103983&blog=4467886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4387540<div align="right" dir="rtl">נורא קשה לי החזרה הזו לסאגת השידוכים... הבירורים וכל מה שמתלווה לזה, הפגישות וכו'למה סתם אאריך... הבחורה בת להורים גרושים, כתוצאה מכך הולך לה קשה בשידוכים ולכן (אני עדיין תוהה אם זו הסיבה) היא מסכימה לצאת איתי יצאנו כבר 4 פעמים, פגישות מאוד מעניינות בהתחלה פתאום נלחצתי זה התחיל לרוץ בצורה מהירה לי מדי, בינתיים הספקתי לברר עליה, על המשפחה וכו' ואפשר לומר שמבחינת המכלול זה נראה לי לפעמים יפה מדי בכדי להיות אמיתי.היא בחורה חכמה, אינטיליגנטית, נאה, חברותית, יש לה "מידות " דבר שלי נורא חשוב. יש את הקטע של הרוחניות שקצת העלה בי חששות, מהבית היא יותר "פרומרית" ואחרי שיצאה מהבית ולשוק העבודה היא התמדרנה קצת, דיברתי איתה על זה היא אמרה שהיא רוצה בית של "תורה"... שויין הפכתי את העולם בבירורים וקיבלתי די רק אינפורמציה טובה.בפעם הראשונה שראיתי אותה לא התלהבתי מהחיצוניות, בפעם השניה הסתגלתי ופתאום אני מוצא את עצמי אוהב את הופעה החיצונית. מוזר. :)הפגישות היו די לא שגרתיות. פעם ראשונה, לא נחשב יצאנו למלון. בפעם השניה יצאנו לגן הבוטני בניות, כשהגענו הגן היה סגור, התחלנו ללכת ברגל וממש במקרה יצא לנו סי</div>Thu, 13 Jul 2006 19:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרוש בהליך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4387540http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103983&blog=4387540http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4333283<div align="right" dir="rtl">אני יוצא עם בחורה, יצאנו כבר 2 פגישות, העניינים רצים יותר מדי מהר וזה מפחיד אותי קצת. קשה לי להתחיל פרק ב' לפני שאני מסיים עם כל הבעיות שאני עדיין מתמודד איתם מפרק א', זה אולי להתחיל ברגל שמאל.בחורה ארופאית. מאוד חמודה. אינטיליגנטית בעל תואר במחשבים. עבודה מכובדת. הוריה בהליכי גירושין וזה מה שגורם לה להסכים להתפשר.בהצעה רגילה היא לא היתה מסכימה לדעתי לצאת עם גרוש עם 2 ילדים. אבל הוזמנתי לחבר שאחותו הביאה אותה לשבת וכך יצא שנפגשנו, התרשמה והסכימה.יש לי מבחן כל כמה ימים ואני בשלל העומס הזה מוצא זמן לדייטים... מה לעשות אם זה ה"באשערט" שלי לא רוצה לפספס. אני מבטיח לעדכן. מצטער על הקיצור.</div>Thu, 06 Jul 2006 17:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרוש בהליך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4333283http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103983&blog=4333283http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4215501<div align="right" dir="rtl">היום היה לי יום קשה...הגעתי לקחת את הילדים, חיכיתי להם למטה 45 דקות, כל שבוע היא ממציאה תעלול אחר להקניט/להרע לי, למה אנשים נהנים מלעשות רע??סו"ס אחרי שהילדים ירדו, הילד התעקש לקחת את האופניים שלו ברכב, לא היה מקום בבגאז', הוא עלה הביתה להחזיר את האופניים ובכה לה, והיא ענתה לו שאם אבא לא רוצה אז אל תלך... הוא כמובן בכה עוד יותר... שעה ורבע אחרי הזמן יצאנו משם. בדרך, ראינו את תחנת המשטרה, בני אומר לי: "אבא, אתה זוכר כשאמא בגללך הזמינה את המשטרה, השוטרים הגיעו מכאן, ואמא אמרה לי שהם שוטרים טובים כי היא הלכה לבית הדין והם אמרו לה שהיא צודקת ולא אתה", זה בדיוק מה שהיה חסר כדי לערער את שיווי משקלי, הרגשתי כאילו דקרו אותי חזק.למה? למה את עושה את זה? מה אשמים הילדים שאת גורמת להם לתסביכים נפשיים??? חוץ מעצם העובדה שכואב לי שהיא מלעיטה שקרים את ילדיי כשאין ביכולתי להגיב, כשאין ביכולתם לדעת את האמת בגלל שברור שאם אשים אום בערכאת השיפוט לשפוט בין אבא ובין אמא, זה יסבך אותם נפשית לכל החיים. אבל חוץ מזה, מה היא חושבת לעצמה שזה עושה להם? זה נותן להם את הביטחון שכל ילד צריך? זה יעשה אותם אנשים טובים</div>Tue, 20 Jun 2006 21:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרוש בהליך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=103983&blogcode=4215501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=103983&blog=4215501