פונקציה לא מתאימה

ושטויות אחרות.

אוף, אני לא מצליחה לכתוב מה שרציתי לכתוב. האמת שלא כל כך ניסיתי, אבל כל כך מאוחר שאני לא יכולה. אני גם אמורה לקום עוד מעט (חופש, מה?).

מה מאוחר כל כך בשתיים בלילה? בעיני זה מוקדם. אני אוהבת לחשוב שבמקום כלשהו מישהי כמוני מתעוררת.

מישהי כמוני?

מה זה ב ד י ו ק ?

מישהי באותו גיל? עם אותו מספר אותיות בשם? עם אותו צבע שיער? עם אותן מחשבות.

מישהי שרוצה שיעזרו לה אבל לא תבקש, כי זה סתם ירגיז אותה לשמוע לא.

ירגיז. ירומם, יטריף, ישגע, ימסטל, יחבר, ילהיב, ימסחר, יעייף, ירגש, יהמם.

משחק אסוציאציות שכזה.  

אחרי שרבים אפשר להשלים בשתי דרכים, אבל העיקר שמשלימים. אפשר להגיד שטעמתי טעם השלמות מכל סוג. דיברתי, צעקתי, הסברתי, הקשבתי, לא הסכמתי, הנהנתי בשקט; וגם פשוט שתקתי באופן הדדי מאד. ובסוף משלימים.

האהוב עליי בינתיים.

"לוחם האור תמיד עושה דבר מה שחורג מהכללים.

   הוא עשוי לרקוד ברחוב בדרכו לעבודה, להביט

בעיניו של זר ולדבר על אהבה ממבט ראשון, ולהגן על

רעיון שנדמה מגוחך. הלוחמים מרשים לעצמם רגעים 

כאלה. 

   הוא אינו חושש לבכות בגלל צרות העבר או לשמוח

בגילויים חדשים. כאשר הוא מרגיש כי הגיעה השעה,

הוא זונח הכל ויוצא להרפתקה שכה חלם עליה.

כאשר הוא מבין שהוא מצוי בקצה גבול יכולת העמידה

שלו, הוא נוטש את הקרב מבלי להאשים את עצמו על

שעשה כמה מעשי טירוף בלתי צפויים.

   לוחם אינו מעביר את ימיו בנסיון לשחק את

התפקיד שאחרים בחרו עבורו."

כשכולם פה והוא מספר סיפורים, אז אני מקשיבה ובולעת כל מילה. אני תמיד ככה, אוספת פרטים. היא קראה לזה פעם "מלקטת", וזה נכון. מה לעשות. אז יושבים ומלקטים ואחר מחברים הכל ומקבלים תמונה. אתמול אהבתי אותה, והיום היא לא כל כך מתאימה לי לחדר. מה לעשות שאתה מעצבן (התכוונתי לרשום אידיוט).

ואחרי שהם הולכים אז אני מסדרת את הבית, ובמקום ללקט ולחבר אני עושה בועות. מפריחה בועות סבון דרך החלון. ואחת נדבקת לי בשיער.

נשיקה ספונטנית. גם כן ספונטניות, שלוקחת אנשים לשבוע.

אבל זה כיף שאנחנו מתחת לאותם שמיים.  

Regina Spektor - On the Radio

this is how it works
it feels a little worse
and when we drove our hearse
right through that screaming crowd
while laughing up a storm
until we were just bone
until it got so warm
that none of us could sleep

then all the styrofoam
began to melt away
we tried to find some worms
to aid in the decay
but none of them were home
inside their catacomb
a million ancient bees
began to sting our knees

while we were on our knees
praying that disease
would leave the ones we love
and never come again
and on the radio
we heard november rain
the solo's really long
but it's a pretty song
we listened to it twice
cause the dj was asleep

this is how it works
you're young until you're not
you love until you don't
you try until you can't
you laugh until you cry
you cry until you laugh
and everyone must breathe
until their dying breath

this is how it works
you peer inside yourself
you take the things you like
and try to love the things you took
and then you take that love you made
and stick it into some
someone else's heart
pumping someone else's blood

and walking arm in arm
you hope it don't get harmed
but even if it does
you'll just do it all again
on the radio
you hear november rain
that solo's awful long
but it's a nice refrain
you listen to it twice
cause the dj is asleep
on the radio...

הכי אני אוהבת לפרש דברים לעצמי.

אולי אני אפסיק, למרות שעוד לא התחלתי (לא פירושים)?

קרן.