http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522"אשרי האוהב פרח אחד ויחיד."heCopyright 2026 keren. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522http://f.nanafiles.co.il/upload/22005/IsraBlog/101522/misc/1667361.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=9097102<div align="right" dir="rtl">תשמור עליי. תשמור עליי תשמור תשמור עליי. שמור עלי שמור. שמור. עלי שמור עלי. שמור עלי. עלי, שמור. שמור, שמור שמור שמור שמור עלי; שמור. שמור... עלי, שמור. שמור? עלי שמור, שמור תשמור, עלי. עלי! עלי, עלי עלי עלי עלי עלי עלי עלי עלי. עליי עליי עליי שמור שמור עלי שמור עלי שמור. עלי שמור; שמור: עלי. שמורשמור, שמור עלי שמור עלי עלישמור "שמרי נפשך" כי מחר נמות, אז לפחות שנהיה ביחד. Butterfly -Rajaton Sweet as the sound of my newformed wings I strech them open, I let them dry I haven't seen this world before But I'm excused, I'm a butterfly Sweet as the touch of your newborn wings We fly in circles, we play with the sun We haven't seen this world before So fair, so bright, so blue the sky Love me, love me on the leaves Before we say goodbye Love me, kiss me with the breeze You will be my lullaby Tomorrow I'll die Tomorrow I'll die Tomorrow I'll die Tomorrow I'll die Be my lullaby Love me, kiss me with your breeze Love me, love me on the leaves Lov</div>Tue, 29 Apr 2008 22:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (keren)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=9097102http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=101522&blog=9097102http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=9091818<div align="right" dir="rtl">אם ידעתי את התשובה מראש. רק לפני כמה ימים באה אליי ההבנה, שזה לא היה אמיץ. שום דבר לא היה אמיץ. פשוט כלום. גורנישט. נאדה. זירו. אפס. אני מרגישה אפס. כזה אפס, עגול. אפילו אנחנו דומים. בדיוק היום דיברתי על זה, שאם אני אהיה עם מישהו, הוא יצטרך להיות מאלה שאוהבים שיש מה לתפוס. כי יש מה לתפוס, באבוא יש (איךכותביםאתהמילההזאת?). לא יותר מידי, נכון. אבל יש. וגם הוספתי שהוא יהיה צריך להיות חתיך. כן. שטחיות זה כיף לפעמים. אז אם כבר להיות עם מישהו, בדיוק זאת הנקודה- זה לא קורה, ואני די בטוחה שזה לא יקרה בזמן הקרוב. כי אני מרגישה אפס, ולפי החוקים של הסוד הטיפשי, שלא יוצא לי מהראש, אם אפס אני חושבת, אפס נמשך אליי. אז חרא, הלך עליי. סקירה קצרה של הגברים (או שמא, בחורים?) בחיי: יש אותו. הוא תופס לי את רוב היום במחשבות, אני גם רואה אותו הכי הרבה. יש אותו. הוא ההיחיד אי פעם שאני מרגישה פספוס אדיר. כי אני יודעת שאם אני נותנת סימן- הופ!- ככה, אנחנו יחד. ואני גם קצת רוצה. אני מאד מחבבתאותו, תמיד חיבבתי ואפילו יותר, רק שאני לא יודעת אם זה מספיק. ויש אותו, שעליו לא אוכל לומר דבר. עכשיו אנ</div>Mon, 28 Apr 2008 23:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (keren)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=9091818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=101522&blog=9091818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8963443<div align="right" dir="rtl">זה זמן קסם. זה יום טוב. יש לי מחשבות בראש. יש לי אהבה בלב. יש לי אהבה בפה. יש לי אהבה בראש. יש לי אוויר בריאות. יש לי נשימה באף. יש לי הרבה אף. יש לי חברים בגוף. יש לי חברים בנפש. יש לי שם לעצמי. יש לי קול. יש לי בית. יש לי ארמון. יש לי טירה. יש לי בקתה. יש לי אוסף צדפים. יש לי גלים באוזניים. יש לי אוניה באופק. יש לי כנפיים בגב. יש לי טבע ברגליים. יש לי תרמיל על הגב. יש לי מפה בתרמיל. יש לי מצפן בתרמיל. יש לי משקפת בתרמיל. יש לי כוכבים במרפסת. יש לי חללית בחורשה ליד הבית. יש לי עץ מול החלון. יש לי פרח ליד החלון. יש לי עציץ לשתול. יש לי גלימת היעלמות לדן. יש ליכישוף לעשות. יש לי נשיקה לתת. יש לי חלום לחלום. יש לי יקיצה לקום אליה. יש לי מציאות אחרי היקציה. יש לי חלום ביקיצה. יש לימורי דרך. יש לי חכמה. יש לי דרך ארוכה לעבור. יש לי פרשות-דרכים לבחור בהן. יש לי פיתולים לנוע בהם. יש לי קרקס נודד לפגוש. יש לי חבל ללכת עליו. יש לי זברה לרכב עליה. יש לי טרפז להתלות עליו. יש לי בגד צמוד ללבוש. יש לי סנפיר לקבל. יש לי נסיך למצוא. יש לי משאלה לבקש. יש לי יצור-פלא להתפעל. יש לי שיר להמהם. יש לי מנג</div>Wed, 09 Apr 2008 15:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (keren)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8963443http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=101522&blog=8963443http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8951447<div align="right" dir="rtl">יש לי המון מה להגיד. באמת, יש לי המון. בכל הימים הנוראים האלה אני מסתובבת והראש מפוצץ ממחשבות, ואני כבר מכירה את עצמי ויודעת שזה לא יגמר טוב. כי כבר מההתחלה, כשהבטן מתכווצת והגרון מגרד אז את משתעלת קצת כדי להסוות את זה; כבר אז את יודעת. וזה ממשיך ולא מרפה, מטפס למעלה גוש והשפתיים נושכות את עצמן מעצמן כדי שלא יתפרץ החוצה, ואחר כך גם בעיניים פתאום רטוב. אז את צועקת. (מה את צועקת כל כך חזק, מנסים לישון כאן.) אז במקום לצעוק באמת את צורחת במחשבות, כמו שיערה צרחה במונולוג שלה רק שאת לא יודעת לעשות את זה (מסתבר שבתוך הראש זה עובד הרבה יותר בקלות) וחולמת חולמת חולמת ולא שמה לב שזה לא אמיתי. הוא לא פותח את הדלת בשיעור צרפתית. הוא גם לא נמצא בכיתה כשאת נכנסת אליה. והוא לא יושב ליד הפסנתר ומחייך אליך (את סתם נרדמת בשיעור), ותפסיקי (זה לא חלום, זו הזיה). יש הרבה דגים בים. איזה משפט מחורבן. יש מישהו? יש? מישהו? יש. יש מישהו. יש מישהו אבל את לא יכולה להיות עם המישהו הזה, כי "הוא עמוק בתוך התחת של..." (כרגיל זו לא את), וקצת (ממש טיפה) נמאס לך לשמוע את זה כבר. כמה אפשר</div>Mon, 07 Apr 2008 00:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (keren)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8951447http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=101522&blog=8951447http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8808794<div align="right" dir="rtl">אני יושבת כאן מול המחשב, וכל מה שאני מרגישה זה את הפוך שמסביבי. קשה לי להסביר מה עובר עלי בזמן האחרון, לעצמי יותר מלכולם. זה נורא מוזר, איך פתאום אנשים מנסים לדבר איתי, לראות מה עובר עליי. אני לא רגילה לזה. אני גם לא יודעת בדיוק מה אני חושבת על זה. קצת נמאס לי, בכל אופן, להסביר לכולם אותו הדבר, ועוד לפעמים זה בכלל אנשים שלא הייתי כל כך רוצה שידעו את זה. זה שלי. הנה, גם לי יש תקופה. הרהורים מחשבות תהיות שאלות עצב שמחה זעזוע כעס עצבים התרגשות פרפרים גלגולים ידיים נשיקות בחילה גועל נפש עיזבון התאחדות יאוש ציפייה אכזבה מעצמי וממנו. כ א ו ס . זה מצחיק, אבל דווקא כשאני לבד, גם אם אני מוקפת באנשים, אני מרגישה טוב יותר. זמן אחר משתלט עליי ואני נכנסת לתוכו, בוהה לא מקשיבה ובוחנת עננים ומטוסים, חולמת. לא מספרת מה אני חולמת. זה שלי. אבל איכשהו, אתם תמיד מצליחים לקרוא אותי (או הפוך). די. לא יודעת אם אני אוהבת אותך. "את מכאיבה לעצמך", אני יודעת אני יודעת אני יודעת לא שולטת במחשבות שלי מנסה לגרש ולא הולכות להפך רק תוקפות יותר חזק אתה מבלבל אותי למה אתה חיב לש</div>Fri, 14 Mar 2008 02:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (keren)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8808794http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=101522&blog=8808794http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8690814<div align="right" dir="rtl">ויש לי עוד כל כך הרבה לומר לך. מילים שרציתי לומר ואינן נענות לי. "אתה חולשתי הגדולה מכולן. ראשי בעת ליל אכסה עם הכר, ואצעק לתוכו ואדע כי שמעת. לנצח, עד סוף העולם לא אשכח אתצריבת מעשיך קלון על ראשי ועד אשר ייבשו דמעותי והמלח יתקשה על לחיי לא אוכל לדבר לא אוכל לצעוק לא אוכל ללחוש ממרחק אתבונן מבעדזכוכית אפרפר עולמי וצר עד מאד ולשווא אטה ראשי על צידו כי אדע שלא שמעת." זהו, בינתיים. אז הנה אני כותבת לך שוב, עוד מכתב ועוד אחד. ובעצם אין לי כל כך מה להגיד. אני אוהבת אותך, פשוט ודי. לא יותר ולא פחות, פשוט ודי. למה הכל כל כך מסובך? למה אני מריחה אותך למה אני מדמיינת שאתה מתקרב כל הזמן למה אני אומרת לך למה אני נטרפת אחר כך לבד למה אני לא משנה למה אנחנו פתאום חופשיים יותר למה אתה משתכר (וגם את) למה אתה עם מישהי אחרת למה גם זה לא אומר לך כלום למה אני בלעדיך עכשיו למה אני לא מצליחה להוציא אותך למה אני מבזבזת את הזמן למה אני מחפשת כל הזמן למה אני לא מצליחה להפסיק למה אני לא רוצה להפסיק למה זה לא עובר מעצמו למה אני לא יודעת</div>Sat, 23 Feb 2008 17:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (keren)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8690814http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=101522&blog=8690814http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8587895<div align="right" dir="rtl">מניפה יפה קיבלה ליום הולדת השישה-עשר מסבתה הקשישה. מניפה יפה ובלתי ניתנת לתיאור, היות ועיטוריה היו כמספר הבריות שהביטו בה. כה ייחודית היתה, כה פשוטה ומהפנטת, עד כי נימפכיאה התאפקה אך בקושי שלא לצאתאלהחוצותולנופף בה לעיני כולם. ביום השלישי לספירת-הירח, בסביבותהשעה עשרים-ושלוש-מאיות-לפני-שלוש-עשרה-בלילה, יצאה נימפכיאה את ביתה ובידה מניפתה. היא החלה פוסעת במורד השביל, כברהשאירה מאחור את המכתב הקטן, המקופל היטב, שהניחהעל מיטתה עת סידרה את הסדינים במקומם.יש שהיו אומרים כי על עלמה צעירה היו צריכות לנוח כהנה וכהנה דאגות, שימנעו ממנה את היציאה למסע, אך דאגותיה שטו הלאה, הלאה, כמו לא שייכות להכלל. נימפכיאה הייתה שקטה, והניחה בליבה כי אין זאת לחינם, שהריבמסעות מסוג זה, אוי לו לנווד אםיטרד ראשו במחשבות. על כן יצאה לדרך כשאינה נושאת תרמיל. והלוא יכולה היתה למלא אמתחת במאכלים פרי ידי אמה, במשקאות שהרתיח אחיה הבכור, בתרופות שרקח אביה, ואפילו ברקמות מעשי ידי אחותה הצעירה; אולם הרגישה שלא יהיה זה ישר, להוציא בכוח מן הבית את דייריו, אם אינה מתכוונת לחזור. ואמנם לא ידעה בינתיים אם בכוונתה לחזור.</div>Thu, 07 Feb 2008 18:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (keren)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8587895http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=101522&blog=8587895http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8472546<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון את חסרת מנוחה. את יודעת את זה ובכל זאת דבר לא משתנה. אני תקועה במקום אני תקועה איתך ואני אפילו לא יודעת מה לכתוב אבל לפתוח דלת ולקלוט אותך בדיוק מול העיניים מרים מבט אלי וחוזר לנגן זה יותר מדי בשבילי ובשביל הדמיון שלי והמחשבות ללכת ממך, שתלך ממני שילכו כולם ונשאר שנינו ונלך ביחד ולבד להסתובב למצמץ בעיניים ולפקוח לרווחה להסתנוור ההורוסקופ אמר ללכת על זה, והוא צודק תמיד. זה כל הכוכבים האלה שיודעים תמיד הכל. ועוד עם מזל דלי, אז איך אני יכולה להתנגד להם? בקלות. מעניין מה היה קורה אם הייתי כותבת לך מכתב. אבל על זה אסור לי לחשוב, כי אני עוד אעשה את זה בטעות. עוד חוזר הניגון- נתן אלתרמן עוד חוזר הניגון, שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך. וענן בשמיו ואילן בגשמיו מחכים עוד לך, עובר אורח. והרוח תקום ובטיסת נדנדות יעברו הברקים מעליך, וכבשה ואיילת תהיינה עדות שליטפת אותן והוספת ללכת. וידיך ריקות ועירך רחוקה ולא פעם סגדת-אפיים לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה וצמרת גשומת עפעפיים. אני חושבת שזה מדהים</div>Mon, 21 Jan 2008 22:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (keren)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8472546http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=101522&blog=8472546http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8458945<div align="right" dir="rtl">אני בכלל אמורה ללמוד למבחן בתנ"ך שיש לי מחר, אבל מעסיקים אותי המון דברים אחרים. אני לא יודעת מה לעשות. מתחשק לי לכתוב איזשהו ציטוט שיגיד את מה שאני מרגישה אבל אני לא מצליחה לחשוב על שום אחד כזה, ולהתחיל לחפש נראה לי קצת צבוע. פשוט, אני לא יודעת מה לעשות. אני שמחה מאד, נרגשת ומתה מפחד, מוכנה ללכת עד הקצה ולהינות מהמתנה הענקית שקיבלתי. אני כל כך גאה, באמת, וטוב לי שמתחשק לי לצעוק. ומצד שני, מתחשק לי לצעוק שלא זה מה שבאמת רציתי. רציתי, כן, אבל לא באמת. מה שרציתי באמת קיבלו אחרות, ואחת מהן תעשה לי את המוות, אני יודעת. לשמוח בשבילן, אולי, היה משהו שהייתי צריכה לעשות, אבל אני לא כל כך מצליחה. זאת אומרת כן, אני מצליחה, אבל לא עד הסוף. איך אני יכולה? אני מקנאה בהן נורא. מרמור, זאת ההרגשה. מילה מצחיקה כזאת, שישר מעלה תמונה של חפרפרת עם פנים חמוצים, שמתחפרת באדמה רכה שמתעופפת ומתפזרת באוויר ככל שהחיה נכנסת עמוק יותר לבטן שלה. אבל ההרגשה בכלל לא מצחיקה, להפך. היא חונקת את הגרון ומסובבת אותו ומלפפת אותו בעצמו, ויש מין לחץ כזה בעורף, ואי נחת. כאילו בתוך הראש, איפהשהו מאחורי עין</div>Sat, 19 Jan 2008 21:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (keren)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8458945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=101522&blog=8458945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8377501<div align="right" dir="rtl">לא אמרת לא. קיבינימט, לא אמרת לא. אמרת "מה?" ממש הרבה פעמים, אבל המילה"לא" לא יצאה לך מהפה. וזה מעצבן אותי נורא, זה מרגיז אותי. הגעתי למצב, שאמרתי די. תגיד לי לא, ואני עוזבת את זה. ולא אמרת. ולא אמרת כן. ולא עשית כלום, שום כלום. עד שהתייאשתי ונכנסתי פנימה, והיא סיפרה לי שהיית באמת מופתע. באמת מופתע. איך אתה יכול להיות מופתע? איך זה היה יכול להיות לא צפוי, בזמן שאצלי זה מתבשל כל כך הרבה זמן? כשהחושך ירד, נרקוד לבד בעולם שכבר אין בו ממש. לרוץ, לרוץ בכל הכוח. יש רוח שמעיפה לי את השערות על הפנים ומשחקת לי עם הגוף והבגדים, קצת קר וקצת לא, ולהמשיך לרוץ. עוד, עוד, עוד, עד שאולי תצליחי להשיג את האופק. צ'כוב אמר שאין כזה דבר, אושר. אין כזה דבר, כי כשאת משיגה אותו- הוא נהפך לשגרה. ואז עומר אמרה, שאם אני, נניח, רוצה בחור, אז אני חושבת שכשאני אשיג אותו אני אהיה מאושרת; אבל אז כשאני משיגה אותו הוא הופך לשגרה, ואין בזה שום דבר מיוחד יותר. אבל מה אם האושר שאני מחפשת הוא השגרה הזאת? מה אםהאושר ש א נ י רוצה, זה את הבחור המעופף ה ז ה בתור שגרה? אז הפרכתי את כל התיאוריה, ל</div>Mon, 07 Jan 2008 23:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (keren)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=101522&blogcode=8377501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=101522&blog=8377501