אני כל כך מקנאה באצבעונית. גם אני רוצה להיות קטנה וקלה, ושמישהו יאהב אותי כל כך כל כך הרבה. ואני רוצה לצאת למסע אדיר כזה ולהיות בסכנה ולפחד ולהגיע לסוף הטוב שלי.
איזה מחורבן זה שדברים כאלה לא קורים. איזה מעצבן שאני לא יכולה להיות פיה ולגור ביער ולעוף ולאסוף פטל בשביל לאכול, או פטריות, או משהו כזה.
יער גדול גדול גדול, מספיק בשביל שאני אוכל לעוף בו ולצרוח אם יתחשק לי.
ראיתי סרט מקסים היום. אני מודה, לפעמים השחקנים היו ממש לא משכנעים, אבל היה קטע אחד, שהשחקנית בכתה על האהוב שלה, שהיא חשבה שהוא הלך לתמיד. זה עשה אותי נורא עצובה, וחשבתי על זה שאני לא רוצה שתלך. אני רוצה שתשאר פה לתמיד.
Once There Was a Sun
Once there was the sun
Bright and warm and wonderful
Just like the love within my heart
Now there's no more sun
Winter has killed everything
Although it's dark December
Forever I'll remember sun
יופי, שמתי שיר עצוב.
אני לא באמת מרגישה ככה, נראה לי. אני דווקא חושבת שיש לנו סיכוי גדול ביחד.
קרן.