לא, לא באמת.
אני:
עייפה
חרדה מהמתכונת הקריבה ובאה עלינו לטובה (האמנם?)
מאושרת כמעט לחלוטין
מנסה להתעלם משתי אחיותי הפוסטמות שרבות שם למטה
בתהליכי קבלת החלטה: האם ללכת לערב אימה או לא
עייפה
שבעה גלמרי
מתרגשת
מאוהבת
מלוכלכת
מנסה להבין אם אני אוהבת את הלק המזעזע אך מגניב שיש לי על האצבעות בידיים
רוצה נורא לשמוע שיר טוב, אבל לא יכולה כי אין את השקט הנחוץ (מבינים למה אני מתכוונת?)
חושבת שאפשר גם אחרת
מלאה רעיונות ודמיונות שמתפוצצים לי בראש
אוהבת את החניכות שלי, ואת החניך שאיתן
קצת כועסת
יודעת מה לעשות על ערב האימה (לא ללכת, בכל זה יש מתכונת)
הולכת להתקלח ולישון.
הוי, עכשיו עוד לא 22:00. אם יהיה לי קצת מזל אני אישן עד אז, וכל רגשות ההחמצה שלי יתנדפו.
תני לי להיות
[קורנליוס:]
תני לי להיות
לך כנפיים, אהובה,
לכוכב רחוק אותך אקח.
שם הרחק מעל,
כל חלום ומשאלה
יתגשמו, נהיה מאושרים כל כך...
כל דבר שתחפצי בו
לך אתן מיד.
יום וליל אותך אוהב
ולצדך אחיה לעד...
תני לי להיות
לך כנפיים, אהובה.
בעולם מופלא נוכל לחיות.
זר של כוכבים אשזור לך לראשך,
רק תני לי,
תני לי את ידך.
כל דבר שתחפצי בו-
לך אתן מיד.
(לי תתן מיד...)
יום וליל אותך אוהב
ולצדך אחיה לעד...
[אצבעונית:]
לי תוכל להיות
(תני לי להיות...)
זוג כנפיים, אהובי,
(אותך אקח לעולמות
קסומים כל כך...)
נהיה מאושרים אז
ונחיה יחדיו לנצח...
[קורנליוס + אצבעונית]:
עד סוף העולם למענך אלך
[קורנליוס]:
ונחיה ביחד.
[אצבעונית]:
רק אתך ביחד.
[קורנליוס + אצבעונית]:
ותוכל\ואוכל להיות לי\לך לכנף...
קרן.