חזרתי לכתוב, וחזרתי לישראל.

ובעצם, בסימן שאלה.

חזרתי לכתוב?- כל כך הרבה זמן לא כתבתי משהו שראוי לפרסום... מי ערב לי ששני שירים, הם סימן ודאי שאמשיך לכתוב?...

חזרתי לישראל?- תיאורטית, קיים סיכוי שאעזוב שוב, בעוד חצי שנה, או שנה, או יותר.

כך או כך... הנה שני שירים.

הכתיבה ללא חריזה וללא שום משקל. עשיתי לעצמי חיים קלים, ואני לא יודעת לאיזה כיוון אני ממשיכה . האם אני מאמצת את השינוי הזה, או לא?..

כשיוסר הפלסטר משפתיי,

תימלט צעקה מפי.

האם מכאב המילים

שדחקו לצאת ,

או זה של משיכת הדבק,

שלחץ להשאר?

מאזיני יעמדו להריע.

בזכות מילים סדורות,

או כעידוד לאילמת

השוברת,הפורצת, שתיקתה?

ובליל המילים,

שיזרמו החוצה-

החופזות בשטפון

מפתיע ארץ לא ערוכה,

או יורה מרווה בעיתו?

 ================

אף אחד לא קפא במקומו כשנסעתי מפה.

אפילו  לא בן גוריון.

הוא המשיך לשלוח ולקבל מטוסים.

הכאוס המשיך לשרור

בסדר מופתי,

גם כשיצרתי ואקום.

כשחזרתי, לא חיכו לי הפגנות

והשלג לא הפשיר-

הוא מעולם לא הספיק לרדת.

הייתי רוצה להותיר חותמי-

שמישהו במשרד איכות הסביבה,

ישאל מה הסיבה לאשפה הנוספת?

=============