במה חדשה - חבל חבל חבל

אהוד קינן מדווח בynet שהאתר במה חדשה נפרץ ומסד הנתונים שלו הושחת. בנוסף, מתברר שבועז רימר, מנהל אתר במה חדשה, לא דאג לגיבוי תקין של חומרי האתר בחצי שנה האחרונה, הווי אומר שכל מי שהעלה שיר, סיפור או כל חומר מקורי אחר לאתר בחצי שנה האחרונה ולא דאג לגבות אותו באופן עצמאי, איבד את החומר.

לבלוגרים שביננו קל מאוד להזדהות עם יוצרי במה חדשה ולהבין את גודל הזוועה. תארו לעצמכם שהבלוג שלכם נמחק, לא ידוע אם הוא יחזור וגם אם הוא יחזור אז הוא ישוחזר לנקודה שהוא היה בה לפני חצי שנה, ברררר!!!
שוב הוכח עד כמה חשוב גיבוי נתונים עצמאי. ליבי ליבי על אלה שהדפיוצר שלהם הלך ואיננו.
 
 o-k 

לפני מספר שבועות נכחתי בכנס "יהדות תרבות ואינטרנט" שארגן האתר כיפה.
באחד הפאנלים בעל הכותרת "יצירה יהודית ברשת", התקיים דיון מעניין. 
הפאנליסטים הסופרת חווה פנחס כהן, עורכת כתב העת דימוי, המשורר אליעז כהן, עורך כתב העת "משיב הרוח", חגית חורי (הלא היא המאירה), מנהלת ביכורים (האגדית ) ומיודענו בועז רימר, מנהל אתר במה חדשה גלשו מהר מאוד לשאלה: יצירה ברשת האמנם? כאשר באופן "מפתיע", משני צידי המתרס מתייצבים הדור ה"ישן" אל מול הדור ה"חדש".
הדור ה"ישן", חוה פנחס כהן ואליעז כהן, טענו כנגד קלות האצבע המקלידה ומפרסמת ברשת עד כדי דליחות יצירות שקשר בינן לבין שירה קלוש בהחלט, מה שמקשה מאוד למצוא יוצרים בעלי פוטנציאל ש"שווים" קריאה.
כמו כן, הם טענו שהיות וכל דכפין יתיי ויכתוב, נחשפים הקוראים לאווירה של תרבות כתיבה רדודה, מה שמייצר מעגל קסם המגביר את כמות הכותבים ברמה נמוכה ועוד מתגאים בתואר "משורר".
מנגד טענו באי הדור ה"חדש", חגית חורי ובועז רימר, שיוצרים מוכשרים מאוד כותבים ברשת, ושקהל הקוראים איננו טיפש ויודע גם יודע להעריך שירה וכתיבה טובה כשהוא פוגש בה.  
 
לדעתי, יש שתי נקודות מרכזיות שצריך להתייחס אליהן.
ראשית, האינטרנופוביה שלדעתי לוקים בה משוררי כתבי העת.
שנית, התמודדות הידועה עם אינסוף המידע שהרשת מכילה, מידע שיש בו מכל וכל.  
 
"צר לי" לבשר משוררים יקרים, אבל הרשת כאן ונוכחותה רק תלך ותתעצם. לכן אני מציע אנשים יקרים, "אם אינך יכול לנצח אותם הצטרף אליהם" (מה עוד שלא נראה לי שיש פה בכלל מלחמה).
אכן, המילה הנדפסת בכתב עת כיום, הרי שהיא בעלת משקל ניפוי והערכה גבוה יותר ליצירה. אבל מדוע שלא להפיץ את תורתכם ברחבי הרשת? ממה אתם מפחדים? אתם טוענים שיש צורך בכתיבה איכותית? אם כן קדימה! הקימו אתרים בעלי שם משלכם, קחו את הלפיד והציגו אלטרנטיבה, למדו כיצד לכתוב, ספרו מה כדאי לקרוא, צרו סדנאות כתיבה וירטואליות וכו' וכו' וכו'.
בנוסף הטענה שה"דמוקרטיה" האינטרנטית היא בעוכרי הכתיבה איננה מדוייקת.
גולשים יודעים היכן הם גולשים וקובעים להם בית בקהילות וירטואליות, כפי שחובבי השירה מקיימים ערבי שירה ומפגשים. 
בטוחני שכאשר האתר שלכם יהיה איכותי, כפי שהנכם טוענים בלהט (וכנראה צודקים), מהרה תיווצר קהילה של כותבים וקוראים שתגדיל את כמות הכותבים האיכותיים אליהם אתם שואפים.  
 
 o-k
 
 לא ניתן לדעת איזה כותב איכותי איבדנו בנפול אתר במה חדשה, אבל בין אם יחזור במה חדשה לפעול ובין אם יקומו יורשיו כוחה של רשת האינטרנט ביצירת התרבות האנושית רק עולה ועולה ועכשיו הוא הזמן להשפיע. 

 

 סרטון בן 02:38 דקות  
 
הצלחות  
o-k

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 8/3/2007 17:38, בקטגוריות ביקורתי, אינטרנט, ביקורת, סיפרותי, מהורהר, פה ושם
19 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-25/3/2007 13:55

---

בבא פייג' או דתי קמא?

 

אז מה אתם אומרים בבא קמא או דתיפייג'? מי יותר מוצלח מבחינת עיצוב? מי יותר מוצלח מבחינת גישה לתוכן?

ובכלל כמה מעניין אתכם תוכן יהודי ברשת? כמה מעניין אתכם אינדקס בסגנון הזה?

וכמובן שאי אפשר בלי מכות (חבל מאוד), מעניין מה תהיה קביעתו של בית המשפט, האם יש זכויות על קונספט עיצוב אתר באינטרנט.

  

הצלחות :)

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 15/1/2007 12:38, בקטגוריות נחת אצלי במייל, פה ושם, ממוחשב
46 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-8/2/2007 19:55

---

אבן קטנטנה

הי, אתה!

כן, אתה!!!1

שמת לב מה אתה אומר?

הבנת מה עשית?

חשבת קצת לפני ש...

 

- "זה רק משפט קטן" (?)

- "לא עשיתי כלום, אז לא חייכתי so what?" ()

- "לא היייתי במיטבי היום" (ואתמול ושלשום ולפני שלשום...?)

 

אבן קטנה שנזרקת למים יוצרת גלים גלים ופעמים הרי שתצטרף ליצירת הרים גבוהים שוכבת על שאר האבנים שזרקנו בעבר.

 

(קישור לסרטון בחלון נפרד סרטון של 01:31 דקות)

 

הצלחות

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 26/12/2006 19:09, בקטגוריות ילדודס, פה ושם, נחת אצלי במייל, אופטימי
21 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-15/1/2007 13:11

---

על טבעי או אל טבעי?

האדם המאמין יודע שקיימים בעולם כוחות של רוח כוחות שמקורם ברוחני ברוך הוא, בורא עולם.

ע"פ היהדות כדי להצליח ו"לגעת" ברוחני יש צורך בעבודה קשה של מוסר וזיקוק רוחני רב. ככל שהאדם מזוקק יותר, ככל שאדם מתאמץ ומשקיע בראש ובראשונה במוסר האישי שלו (דרך ארץ קדמה לתורה), מבצע קיום מצוות ברבדים השונים, ועוסק בבניין הנפש הרוחנית ע"י לימוד תורת הבורא המאירה והרוחנית ובתוכה בהפנמת חוקי הסוד, אזי נשמתו באה לידי ביטוי רב יותר ונגלה יותר גם במישורי הרוח הנוגעים ומשתלבים בחומר.

בכולנו, מתוקף היותנו בעלי נשמה, קיימת הכמיהה אל הרוחני והנסתר, יש מי שבאופיו כמהַּ יותר ויש מי שכוחותיו מובילים אותו ליצירה המעשית.

אנשים רבים מתוך כמיהתם למופשט ולרוחני מחפשים את הבלתי מושג ומנסים לגלות ולחקור בו. לצערנו אנחנו נופלים לא פעם קורבנות לכמיהתנו, קורבנות לשרלטנים שמציגים את עצמם לא כבעלי יכולות זריזות ידיים, אלא כבעלי יכולות על טבעיות.

אני בהחלט חושב שבעולם של חומר ורוח נולדים אנשים בעלי תשתית ויכולות על טבעיות כפי שנולדים אנשים בעלי יכולות שכליות גבוהות יותר, אבל אני גם בטוח שישנם פי כמה וכמה שרלטנים ושחקנים המהתלים בנו שוב ושוב.

הכתבה הזאת בYnet כתוצאה מהסרטון הזה, הובילה אותי לעיין בסרטונים הבאים ולהכיר את ג'יימס רנדי, האיש שמוכן לחלק מליון דולר למי שיוכיח שהוא בעל כוחות על טבעיים.

במאמר מוסגר, מדהים לראות איך השיתופיות האינטרנטית משקפת לנו את המציאות, שקיפות מכל הבחינות.

 

o-k

 

 

ג'יימס רנדי מציג איך אורי גלר מאבד מכוחותיו, כיצד מטיף נוצרי עובד עלינו באוזניים ואיך שולפים חתיכות בשר מבטן המטופל (13:50 דקות של צפייה מאלפת, קישור לסרטון בחלון נפרד).

 

o-k

 

 

ג'יימס רנדי חושף איך ג'יימס היידריק עובד עלינו בעיניים כשהוא מזיז חפצים בכח המחשבה "בלבד" (18:10 דקות, קישור לסרטון בחלון נפרד).

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 21/12/2006 12:07, בקטגוריות ביקורתי, מהורהר, פה ושם, ביקורת
16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-26/12/2006 18:18

---

לחיות את הרגע

נינה שוב העלתה בי את התרחישים הבאים:

 

ü "אבא בוא נשחק."

- "לא עכשיו, אני עייף."

 

ü "אבא, תראה מה ציירתי."

- "מצטער חמודה, אני חייב לסיים פה משהו."

 

ü "אבא, תשמע שיר."

- "מתוקה שלי, את לא רואה שאני עסוק."

 

ü "אבא, היא עשתה לי."

- "נו, אז תעשה לה בחזרה. הי, הי, מה זה הרעש הזה?!"

 

ü "אבא, סיפור"

- "מחר חמוד, מחר"

 

ü "אבא..."

- "ננננננחחח נננננחחחחח..."

 

לא רוצה! ולא רוצה!!1.

נגד זה נלחם .

חייב לזכור.

חייב לנצור.

לחיות כל רגע באהבה.

 

o-k

 

ולסיום שאלה מאוד מאוד חשובה שעליה אני מבקש את חוות דעתכם הנכבדה.

איך יש לכתוב, פאקצות או שמא פקאצות?

 

 

 

 

 

אני מנסה להתחבר לצד הפXקצ^ ש2י! (או שאולי יש לומר הפקאצי?)

הצלחות 3>

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 29/11/2006 12:29, בקטגוריות ילדודס, מהורהר, פה ושם
31 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-4/12/2006 15:09

---

פתאום נפל העפרון

זוכר שהבטחת אחרי המלחמה?

הייתי תמימה.

זוכרת הפחד שאחז בגרונך,

תפילות תפילות אל מול אויב רשע.

 

עכשיו מת הרגע,

ואיפה אתה?

זוכר את הפחד?!

הייתי בריאה.

 

למחר אין זכרון

הוא נושא עמו את צער העבר,

דמעות דמעות נשפכות לנהר.

יֵקל?!

זוכר.

 

 

 

 

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 25/11/2006 21:50, בקטגוריות מהורהר, פה ושם
20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-28/11/2006 23:02

---

המקלף - חלק ב' ואחרון

התחלתי ולכן אסיים.

 

o-k

 

הדבר הראשון אליו שם לב מנו כשבחן את עדי, שכן עמוק בעיניה, הניצוץ.

הניצוץ קרא עליו תיגר, מבהיר שהאנליסטים צדקו, עדי היתה חלמת-על וכפי הנראה אחת החזקות שנתגלו בשנים האחרונות.

"הי", אמר מנו מציג את עצמו בפני עדי.

"אני רב קולף ראשי קזו אייזנגרב, ואשמח מאוד אם נוכל להכנס כולנו לחדר מתאים ולדון במה דברים אמורים" הוסיף כשהוא פונה לעבר כץ לאישור.

כץ משך בכתפיו והחוה בידו לעבר החדר הסמוך.

 

מנו התיישב אל מול כץ ועדי בכורסת הרחף שהוקצתה לו, הכורסה התכווננה על פי המשקל שלו מתרוממת קלות כדי לאפשר נוחות ישיבה בגובה הרגליים.

מנו כיוונן את המאסג'ון לפינוק עדין בגב והחל לדבר מיד לאחר שכשכולם התיישבו.

 

"כפי שסעד ציין, הוא אכן נציג היח"מ הרשמי. 

לעומתו, אני נמצא כאן כנציג ארגון הנגד, היק"ח, יחידת קילוף החלומות.

עכשיו אני רוצה שתבינו, היק"ח היא יחידה סודית ולאחר קיום הפגישה הזאת ולא משנה מה יהיו תוצאותיה, יינקטו צעדי בטחון שונים לשמור על דבר קיומה של היחידה בסוד."

מנו נעצר נותן למשמעות הדברים שאמר להקלט.

כץ החל לשאול שאלה אבל מנו קטע אותו.

"תן לי לסיים ואשמח להשיב על שאלות לאחר מכן אם משהו לא יהיה ברור."

כץ השתתק ומנו המשיך.

 

"כדי להבין במה מדובר אני אתן סקירה הסטורית קצרה.

בתחילת "שינויי הספגטי" הוקמה היח"מ. כולנו מכירים את הסיפורים על דור חלמי העל הגדולים כמו: נצח וייצמן, שהתגלו ועזרו לניצחון המדינה במלחמת העולם השלישית כנגד הגוש הסיני/איראני.

לעומת זאת מעטים מאוד יודעים שבמקביל ליח"מ הורה ראש הממשלה דאז, בוגי, לחקור את מהות החלומות ולהקים ארגון נגד בעל יכולות מעשיות לביטול חלומות ומימושם.

היק"ח הוקמה לפני כארבעים שנה וגייסה חלמים שונים ויחודיים למציאת הדרך המעשית לביטול חלומות, ובעיקר לביטול מימושם.

פריצת הדרך בוצעה ע"י מי שאנחנו מכנים: "המאסטרו", חלם-על שאנוכי זכיתי להמנות בין תלמידיו הספורים.

עדי," פנה מנו לנערה שהקשיבה לדבריו בריכוז.

"גם אני וגם סעד נמצאים כאן הלילה כדי לנסות ולגייס אותך, אבל בזה מסתיים הדמיון בין האינטרסים שלנו.

בעוד סעד מעוניין להרחיב את יכולות החלימה שלך ולשכנע אותך לעבוד בשביל הממשלה כדי לצור חלומות גדולים, אני נמצא פה כדי לשכנע אותך לבחור ביכולת לשלוט בביטול האשליה, לבחור בהצגת המציאות כפי שהיא, לעזור להציג בחדות ובבירור את האמת.

ברשותך, בשעה הקרובה נבחן גם אני וגם סעד את היכולות שלך ואם תעברי את המבחן שלנו תנתן לך הבחירה להחליט לאיזה ארגון להצטרף, האם לארגון הנוצץ והמזוייף שסעד מייצג או לארגון האמת אותו אני מייצג".

"מזוייף!" קפץ סעד.

"אייזנגרב אתה דמגוג!"

"עדי! כל מה שאייזנגרב אמר נכון, חוץ מהמשפט האחרון.

הארגון שלו מציע רק לדאוג לשימור העבר ועזרה בקפיאה על השמרים לדורות. אצלנו תוכלי לקדם את העולם, לעשות אותו יותר טוב, אנחנו מציעים לך לעזור לכולנו להתקדם ולהשתכלל.

אבל לפני שאמשיך להסביר אני מעדיף שתחליטי קודם כל אם את מוכנה להמשיך בתהליך שאייזנגרב תיאר לפני שהתחיל לקשקש בשכל."

 

שקט השתרר בחדר וכולם המתינו לתשובתה של עדי.

עדי העיפה מבט לכיוון אביה ומיד לאחר מכן פנתה למנו ולסעד.

"מה המבחן?"

סעד נענה מיד.

"יש לך עשר דקות לחשוב על חלום ולממש אותו. פשוט הציגי את יכולותיך בשינוי המציאות, אנחנו כבר נבחן את המשמעות."

עדי עצמה את עיניה מבלי להשיב, נכנסת לטראנס של חלום בהקיץ.

 

מנו הסתכל על עדי והמתין לשינוי העומד להתחולל אבל הופתע כשהחדר הוחשך פתאום למספר שניות.

מיד לכשחזרה התאורה החדר השתנה והתרחב, מנו מצא את עצמו עומד במרכזה של חצר טירה בסגנון ימי הביניים.

מנו התרשם מהלבשת האקטופלסמה המוקפדת שעדי מימשה, האקטופלסמה נראתה יציבה ומולבשת היטב, מנו שם לב שלא יהיה צורך לחדש את האשליה למשך מספר שנים טובות.

רגע קצר נוסף עבר כשחושיו של מנו הבהירו לו שהוא כבר לא יושב אלא עומד, אוחז בידיו מטאטא, עונד סינר פרחוני וחובש מטפחת בד.

צחוק רועם נשמע מצידה השני של החצר ומנו הביט בסעד הלבוש בשריון אבירים עתיק, כשהוא מקרקש לכיוונו ומחזיק תחתיו מקל צעצוע בעל ראש סוס מפלסטיק.

בצידה השני של החצר ישבו עדי ואביה בכורסאות הרחף המנותקות מהתקופה הסובבת אותם, צופים בהם באדישות וממתינים לתגובתם.

 

מנו כבש את החיוך שעמד על שפתיו והחל לטאטא את הרצפה ברצינות מעושה כאילו היתה זאת העבודה שלו מאז ומתמיד.

סעד שסיים להתקרב אליהם והתאושש מהכבדות שנחתה עליו פלט קללה רוסית עתיקה והרים את מכסה השריון מראשו.

"&^*($%^, עבודה יפה" אמר בחיוך שהוא מתחיל להשיל מעל עצמו את לוחות השריון הכבדים.

"אני מבין שככה את רואה אותנו" הוסיף מנו כשחצי חיוך מסתמן בזוויות פיו והוא מסיר את המטפחת מראשו.

"אני מנקה אבק בלתי נראה, וסעד רודף אחרי טחנות רוח?"

 

"אני חושבת שאלה תלבושות שהרבה יותר הולמות לכם, לא ככה?" ענתה עדי.

"ובכלל הגיע הזמן שתוכיחו לי מה אתם שווים!

עד עכשיו רק דיברתם ודיברתם אבל לא הוכחתם והסברתם לי באמת שום דבר."

 

"לא חסר לה בטחון עצמי" חשב מנו לעצמו והושיט את יד חולמת מממש לעצמו חזרה כורסה.

סעד שסיים להסיר את השריון התיישב בנשיפה גם הוא על כורסה שמימש.

 

"עדי," החל שוב סעד לדבר, מתעלם מההערה הצינית.

"אם תצרפי ליח"מ יהיה לך הכח ללמוד מהטובים ביותר בתחום החלימה המעשית.

תוכלי לממש מציאויות בסדר גודל של שכונות ואולי יום אחד אפילו בסדר גודל של ערים גדולות כשגם השמים הם לא הגבול.

תארי לעצמך שתוכלי לשנות את עתיד מדינת ישראל..."

סעד עצם את עיניו וחזיון נגלה לפניהם.

הם צפו בעדי עתידית, בוגרת, בטחון עצמי נראה בתנועותיה והיא הרימה את ידיה מעצבת מחדש את העיר מודיעין, מוסיפה לה שלוש שכונות חדשות ומכתירה אותה בכיפת הגנה זהובה.

החזיון התחלף ועדי הוצגה כשהיא לובשת כפפות חלימה ומממשת נוה מדבר ירוק בלב סיני.

"האם היית רוצה לדעת את העתיד?" שאל סעד רטורית.

"האם היית רוצה לגעת בעתיד כבר בהווה?

אם תצטרפי אלינו תוכלי לעזור לנו לעשות את העולם טוב יותר"

סעד מימש דגם של נוה המדבר העתידי ושלח אותו לשבת על סטנד מנצנץ ליד עדי.

מנו צפה בעדי מרימה את ידה ומלטפת את הדגם הנוצץ.

 

"אחלה מצגת סעד" אמר מנו.

"קצת קיטשית, אבל בהחלט מרשימה.

אבל עדי, האם את רוצה ליצר אשליות?

האם את רואה את עצמך מתמחה בלגרום לכולנו להמשיך ולחיות באשליות?"

מנו עצם את עיניו, חוזר לצפות בחדר בעיני החלום.

הוא הושיט את ידו ופרם את האשליה התפורה היטב סביב לסעד.

שניה חלפה והמהות גברה מפוגגת את דמותו הגבוהה של סעד ומגלה את דמותו האמיתית. 

כרסו המשתפלת של סעד בן השמונים תפסה את העיניים מציגה נוכחות בולטת יותר מרעמת השיער הלבנה והארוכה.

"הבלופים האלה" הצביע מנו לכיוון סעד.

"הם אלה שגורמים לאנשים לחיות בחלום, לרצות להיות אחרים.

לצערנו היום אנשים עושים כמעט הכל כדי להתאים את עצמם למודלים טפשיים שדעת הקהל והממשלה קבעו.

עדי, הצטרפי אלינו ותוכלי לעזור לנו לנקות את המציאות מאשליות שוא.

היק"ח מאפשרת לאדם להיות שלם, מאפשרת לעם להיות משוחרר.

אנחנו ביק"ח חותרים לאפשר לכל אחד להיות הוא עצמו, לבטא את היחודיות שלו ולא להפוך להעתק פלקטי כי אפשר..."

 

"אייזנגרב! אני אגיש קובלנה חריפה על מה שעשית עכשיו!" הודיע בכעס סעד, רוקם סביבו חזרה את דמותו החלומית.

הוא פנה לעדי והמשיך.

"אל תקשבי לשטותיונר הזה, רק היח"מ מאפשרת לאנשים לחיות בבטחון, בשמחה ועם עתיד!"

 

עדי קמה מפסיקה את הדיון, פורמת את חצר הטירה ומחזירה את מהות הסלון לשליטה.

הכורסאות התייצבו בהתאם לפני השטח המשתנים משאירות את השקט על כנו.

"אני רק בת 15, אבל אני חושבת שבחירה כמו זאת שאתם מעמיסים לי על הכתפיים, גם בוגרים ממני היו מתלבטים בה ימים רבים אם לא יותר."

הניצוץ בעיני עדי בהק ומנו ידע שלמרות דבריה היא כבר החליטה.

"רק"ר אייזנגרב" פנתה אליו עדי.

"עם כל הכבוד ליק"ח החלטתי להצטרף ליח"מ, ולא בגלל שאני חושבת שצריך לשמר או להקים אשליות, אלא בגלל שאני חושבת שבלי חלומות, לאדם הפרטי ולאנושות בכלל לא יהיו שאיפות, לא יהיה עתיד."

 

מנו קם בשתיקה שוב שומר על ארשת פנים רצינית ולא נותן לחיוך לעלות על שפתיו. הוא הנהן לעבר יוסי באישור והחל פוסע לכיוון היציאה.

עדי עברה את המבחן בהצלחה, יוסי כבר יסיים את הגיוס.

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 22/11/2006 16:53, בקטגוריות פה ושם
24 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-3/12/2006 09:52

---