נדב שהיה בארה"ב

ערב טוב לכולם!

שבוע לא קל עבר על כוחותינו. רוני דניאל נכנס קרקעית לעזה תוך כדי התחמקות מטילים, ותושבי שדרות, אשדוד ואשקלון נאלצו לסבול את נוכחותם המעיקה של כתבי ערוץ 2 וערוץ 10 שלצערינו לא התברכו ביכולת לסתום את הפה. דיון בערוצים האלה הולך בערך כך: "נפלו שני טילים בבאר שבע, לא היו נפגעים". הכתב משדרות (מה לו ולבאר שבע?): "נפלו בבאר שבע שני טילים, לא היו נפגעים". הכתב מאשקלון: "שני טילים נפלו בבאר שבע, נפגעים לא היו". מאשדוד: "בבאר שבע שני טילים נפלו, אין נפגעים". לאחר מכן מגיע ראש העיר, נהג מונית, ילד שעבר ברחוב בזמן אזעקה ואיסמאיל הנייה ואומרים אותו דבר. כל זה נעשה ללא כל התחשבות באוכלוסיה שרוצה לראות ארץ נהדרת.

גם סוגיית בתי הספר בבאר שבע הותירה אותי עם פיוז שרוף במוח. משמונה בבוקר עד תשע ורבע בלילה שמעתי שההחלטה לסגור את בתי הספר בבאר שבע היתה החלטה טובה. גם את המשפט הזה טרחו לציין יונית, מיקי, יעקב, רוני דניאל, הכתב התורן משדרות, הכתב התורן מאשקלון, הכתב התורן מאשדוד, הכלה שלא באים לחתונה שלה (נו מה, לא למדתם כבר ממקרה הילד ובר המצווה? ואם כבר מדברים עליה, איפה החתן?), שרת בית הספר, שרת החינוך והאנשים שתמיד רואים בחדשות במקום תמונה שלהם תמונה של טלפון. פשוט זוועה.

אבל התקשורת לא תפקיר ככה את ילדי הדרום, ועל כן היא עורכת מבחנים קצרים לעוברים ושבים. השאלות הן בעיקר "האם אתה מודע להוראות פיקוד העורף?", "אם תעלה את זמן ההתרעה שיש לך בריבוע, כמה זמן ישאר לך לרוץ למקלט?" ו-"למה לא רצת? לא ראית שהטיל נפל ממש שני מטר ממך?". התשובה של התושבים, בדרך כלל, היא המהום קצר והמשך ההליכה. כנראה בפיקוד העורף לא עושים עבודה טובה כל כך.

לכישלון הצורב של פיקוד העורף יש הסבר מאוד פשוט: אלוהים איתנו. מספיק לראות את הגאון מאשקלון שהחליט לטייל לו לצלילי האזעקה וגראד נפל ממש מאחוריו. אפשר גם לראות את התושבים שאומרים שבהקדם האפשרי הם יברכו ברכת הגומל על כך שהם לא נפגעו מהטילים, ושאלוהים בטוח נמצא איתם. זו דוגמה מצויינת לאנשים שלא חושבים. אם אלוהים היה איתם, לא היה נהרס להם הבית. מצד שני, אולי הוא רומז להם לעבור למקום קצת יותר בטוח.

לפני כמה דקות התחילה המתקפה הקרקעית בעזה. טעות גדולה. כנראה בצה"ל לא לומדים מטעויות העבר. כניסה קרקעית כשלמבצע אין מטרה מוצהרת שאפשר להשיג אותה לא תשיג יותר מדי. אבל מה זה משנה, העיקר שהצליחו לשלהב ילדים בני 19 להרוג ערבים. שטיפת המוח הירוקה עובדת מצויין.

ולסיום, גם בבסיס אנחנו מזדהים עם תושבי שדרות. מדי יום, כשאנו צופים בטלויזיה בחדר (כן, יש לנו טלויזיה בחדר) הכבל הדפוק זז והטלויזיה נצבעת בכחול. כשזה קורה, אנחנו אומרים "טלויזיה מעצבנת, שוב אין צבע אדום". אחרי כמה מכות היא חוזרת לעצמה, ואנחנו רגועים: "הנה, יש צבע אדום". מחר אני אביא כבל חדש, אולי זה יעזור במשהו.

אז... נתראה עוד שבועיים. השבוע יש לי שבת טלויזיה וספרים בבסיס.

יום טוב ושבועיים שקטים לכולם.

שלכם,

nadavs