נדב שהיה בארה"ב

אחר הצהריים טובים לכולם!

ימים לא קלים עוברים עלינו. עיתונים נפתחים עם תמונות של חיצים אדומים יורדים, אנשים מפוטרים וביבי נתניהו. הכלכלה הולכת לעזאזל, כולם פתאום מתחילים לחסוך ולהתלונן שהם מובטלים כבר חמש שנים (איפה הם היו עד עכשיו?). אבל הגרוע מכל הוא לא זה. בגלל המיתון (זה אפילו לא מיתון, בארץ יש בכלל האטה), התחיל שוב מצעד הבכיינים.

כל יום, בערך באמצע מהדורת החדשות, עולה מנכ"ל של איזו עמותה למען ילדים שהאצבע הקטנה שלהם ברגל נתקעה במיטה (ואני יודע כמה זה כואב) ואומר שאין יותר תרומות. החברות הגדולות חשבו הרבה זמן מאיפה לקצץ כדי לעבור את המשבר והגיעו למסקנה שהכאב באצבע עובר מעצמו. בעקבות כך הם הפסיקו לשלם, והבכיינות בעיצומה. כל יום אני צריך לראות או לשמוע אנשים "קשי יום" (שמשום מה הציוד שהם קיבלו מהעמותה הגיע מנאס"א והבית שלהם נראה חדש) שבוכים שהם לא יכולים לטפל בילד שלהם. כדי לחרפן אותי באופן סופי, הם טוענים שהמדינה צריכה לעזור להם. ברגע הזה בא לי לזרוק את השלט על הטלוויזיה, אבל אז אני נזכר שאני בחדר שלי בבסיס ואין לנו שלט (זה ממש מציק).

המדינה לא צריכה לשלם להם אגורה. למען האמת, גם קצבת אבטלה היא משהו מאוד שנוי במחלוקת. הם עמותה, כך שהם מתקיימים מתרומות. המדינה היא לא גידאמק. היא צריכה לדאוג לכל התושבים, לא למקרים מיוחדים ונדירים. אז נכון שיש אנשים עם מצבים קשים מאוד (מכה באצבע הקטנה של הרגל זה דבר נורא, אני יודע), אבל אני לא צריך לשלם עליהם. אני משלם מיסים (יותר נכון, אשלם מיסים) כדי שיהיו לי כבישים נורמליים, כדי שאני אוכל ללכת בטוח ברחוב, כדי שיצאו לי מים מהברז וכדי שאני אוכל לקנות אקמול במחיר מוזל. לא כדי שמישהו עם מחלה שיש כמוה עוד חמישה בכדור הארץ יבריא. זה, עם כל הכבוד, עניין אחר לגמרי.

ולסיום עניין העמותות, אם כל כך קשה, אפשר תמיד להשתמש בשיחות שנור. אלה תמיד עובדות מצויין, וגם למדתי כבר איך לא לענות להן אף פעם. כל פעם שאני עונה ההורים שלי לא בבית, אין בבית אף אחד מעל גיל 18 וגם אין אף אחד מתחת לגיל הזה. ככה הם לא מציקים לנו לפחות שלושים דקות.

ובעניין אחר, ברכות לחסידות חב"ד על הפרסום הרב שהם קיבלו בעקבות מוישי, הילד הצורח, ומתנגדי הממשל בתאילנד. הם הצליחו לקבל לגיטימציה לפנאטיות והמיסיונריות שלהם וקיבלו זמן מסך שפוליטיקאים היו מתחננים עבורו. את המטרה האמיתית שלשמה הם הקימו בתי חב"ד בכל חור (להחזיר בתשובה אנשים שרק השתחררו מהצבא, טסו למדינה אקזוטית ולקחו כמה חומרים) הם לא אמרו, ושום דיון בנושא לא נראה באמצעי התקשורת. אמנם היה פיגוע ודיון כזה עלול להיראות לא במקום, אבל אף אחד לא התנגד להעביר ביקורת על ההודים, שמשום מה נראה שחוו פגיעה יותר גדולה.

לסיום, רק שתדעו, מצעד הבכיינים התחיל לפני חודש ומשהו, מיד אחרי טור של יאיר לפיד במוסף "שבעה ימים". עוד הוכחה לכך שלא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון או הגיוני.

יום טוב.

שלכם,

nadavs