יומן של דמות קומיקס

יש הרבה דברים חדשים ומעניינים בשוק, בואו נסקור כמה מהם!

להזכירכם, סולם הדירוגים שלי הוא כזה.

10- עד 0 = זוועה, תברחו בצרחות אימים. לא ברור למה זה קיים. (דוגמא: ארטיק הפופקורן של נסטלה, "שוקולד" חרובים)

0 עד 5 = לא טוב, אין טעם לקנות אלא אם כן זה מעניין מסיבות שהן לא הטעם של זה. (דוגמא: ממתק קוקוס)

5 עד 6 = בסדר. לא יותר מזה. לא שווה קניה חוזרת, אבל לא תסבלו מזה. (דוגמא: וופלים בטעם לימון)

6 עד 7 = נחמד. סימפטי. לא משהו מיוחד, לכתוב עליו להורים, לשלוח לקרובים בחו"ל, סתם משהו בסדר כזה, שאם אתם מבקרים אצל מישהו והוא מציע לכם, תיקחו ותהנו. (דוגמא: עוגיות חיוכים)

7 עד 8 = טוב! דברים טעימים ומעניינים שיביאו לכם כמה רגעים של עונג גם אם הם לא השוס הכי גדול שאי פעם שמעתם עליו. (דוגמא: שוקולד פרה במילוי קרם חלב)

8 עד 9 = איזור התענוג. ממתקים מהממים ומיוחדים שחובה לנסות שוב ושוב ושוב. (דוגמא: שוקולד פרה במילוי נוגט, גלידות של בן אנד ג'ריז)

9 עד 9.9 = איזור האופוריה, ממתקים שכמותם לא היו, ולא יהיו. ניצחון מוחלט. אין כניסה לחטיפים מלוחים. (דוגמא: פרליני BOUCHEE של COTE D'OR)

10 = האקרופוליס. האולימפוס. היכל השוקולדים האגדיים. נכון להיום אפשר לספור את כמות השוקולדים שקיבלו אצלי את הציון הזה על יד אחת. הדרך היחידה להגיע לציון 10 זה אם אתה אוכל משהו כשאתה ממש ממש ממש ממש רוצה אותו (כמו להיות ממש צמא ולשתות לימונדה. זה הופך אותה להרבה יותר טעימה משהיא בד"כ).

כיףכף XTRA קרם חלב

ציפיתי למשהו מעניין ובהחלט קיבלתי!

קרם החלב הוא חידוש מרענן על הכיףכף הבסיסי, והוא אחלה סיפתח ל"תחיית המותגים הישנים" ששטראוס עושה עכשיו.

קרם החלב מוסיף מתיקות וקרמיות שנוגדת את היובש של הוופל, והוופל נותן לך משהו לנגוס בו ולהרגיש שאתה באמת אוכל משהו עם תוכן.

שילוב מוצלח.

ציון סופי: 7.7

ונעבור למה שאני אוהב לקרוא לו...

הרביעייה הנוסטלגית

4 שוקולדים חדשים שאולי כבר נתקלתם בהם על המדפים, שמנסים גם הם להחיות מותגים ישנים שאין להם יותר ממוצר או שניים בקו המוצרים שלהם.

נתחיל מזה שהכי מעניין את כולם...

שוקולד בזוקה

אולי אחד ממתקי ה"וואט דה פאק" הכי מוזרים של הארץ, ואפילו של העולם (לא ברמה של סוכריות החרקים המקסיקניות, אבל בכל זאת), ועומדים למכור אותו בכל מקום.

עוד כשקניתי אותו ידעתי שזה הולך להיות מוזר ברמות.

פתחתי את האריזה ואת התת-אריזה בצבע ורוד צווחני, ובפנים היה שוקולד ורוד. הרבה, הרבה פחות ורוד ממה שהוא נראה על העטיפה, אבל עדיין ורוד.

בתור מישהו שמכין שוקולדים אין לי כמעט ספק שמדובר בצבע מאכל, אבל עדיין. שוקולד ורוד.

האריזה מתארת את זה בתור "שוקולד לבן בטעם בזוקה", ו... זה בדיוק מה שזה.

אתה אוכל משהו שנראה כמוש וקולד, יש לו מרקם של שוקולד, הוא לעיס כמו שוקולד, אבל יוצא ממנו טעם של מסטיק בזוקה. זה מאוד, מאוד, מוזר.

לקח לי חצי אריזה לפני שנסגרתי על עצממי אם אני מחבב את זה או לא.

המזקנה הסופית היא שזה הרבה יותר טוב ממסטיק בזוקה, כי זה לא קשיח ומעצבן כזה, אבל... זה ממש לא טעים מספיק בשביל להיות ממתק שנקנה באופן קבוע על ידי כל מי שמעל גיל 8.

זה מוזר ומעניין, וחובה לקנות את זה פעם אחת, ואז אף פעם לא לקנות את זה יותר, כי באמת שחייבים לנסות את כמה שזה שילוב מוזר, אבל מעבר לזה אין לזה שום בונוסים.

ציון סופי: 4.7, וזה עם פרגון של 0.2 נטו על המקוריות. (זה לא נראה כמו הרבה, אבל אני לא נותן פרגונים יותר גדולים מזה על משהו שהוא לא הטעם של הממתק)

שוקולד קפה נמס

אני לא חולה על קפה, אז לא היו לי ציפיות גבוהות. וזה בערך מה שקיבלתי. מה שכן - גם ידיד שלי שכן אוהב קפה לא השתגע על זה.

מדובר בשוקולד חלב במילוי קרם בטעם קפה.

זה בדיוק כמו שזה נשמע. נחמד, אבל לא מעבר לזה.

למעשה, הייתי אומר שזה השוקולד הכי ממוצע שאכלתי כבר הרבה זמן, ובהתאם, הוא מקבל...

ציון סופי: 5.

שוקולד פרה טעמי

הראשון שניסיתי מבין הרביעייה, פשוט כי הוא הראשון שמצאתי.

מדובר בשוקולד חלב במילוי קרם נוגט בטעם קרמל עם פצפוצי אורז.

הרבה יותר טוב מהשניים שהרגע הזכרתי, ובהחלט האחד עם הטעם השוקולדי ביותר מבין הארבעה, שוקולד הפרה בטעם טעמי בהחלט מוצלח, אבל לצערי, הדברים שמפילים אותו הם אותם הדברים שמבחינתי הופכים את שוקולד הטעמי המקורי ללא כל כך טעים. הוא הולך על הנוזחה האמריקאית, שבה כל חטיף שוקולד מורכב משילוב כלשהו של: שוקולד, קרמל, נוגט, ופצפוצי אורז.

לדעתי לקרמל יש נטייה להתנגש קצת עם טעם של שוקולד ופחות להחמיא לו מדברים אחרים. המתיקות החזקה שלו מסיחה מהמתיקות החזקה של השוקולד, וכתוצאה מזה, יש מתיקות חזקה שהיא גם קצת לא נעימה.

פצפוצי אורז זו דרך נחמדה להוסיף לשוקולד רקם, אבל לדעתי יש דברים שעובידם הרבה יותר טוב (שברי וופל, שברי ביסקוויט, וכו'), פצפוצי אורז הם הדרך הכי פחות חביבה עלי להוסיף מרקם לחטיף שוקולד, אבל גם הם עדיפים על מרקם חלק עד כדי שיעמום.

לדעתי השוקולד טעים, אבל הוא היה יכול להיות יותר טעים בלי הקרמל ופצפוצי האורז, אבל אז כל מה שנשאר זה הנוגט, וכבר יש שוקולד פרה במילוי נוגט. אז הטעמי קצת מיותר, לפחות עד שיחליטו למתן את טעם הקרמל ולהחליף את פצפוצי האורז בחתיכות וופל.

ציון סופי: 7.5

שוקולד פרה טורטית

באופן לחלוטין אירוני, זה השוקולד הכי מוצלח מבין הארבעה.

למה זה אירוני? כי תמיד כשאני מנסה לזלזל בשוקולד אני קורא לו "טורטית".

מבחינתי "טורטית" זאת מילת גנאי שאומרת "בזבוז של שוקולד".

הסיבה לזה היא שלטורטית יש וופל ממש מעפן. הוא יבש ומתפורר, ציפוי השוקולד שלה דקיק מדי לטעמי, וטעם קרם השקדים לא ממש הולך עם כלום. לפחות... זה מה שאני זוכר. כבר שנים שלא אכלתי טורטית. כי אני לא אוהב אותה.

אבל בשוקולד פרה החדש אין וופל! בשוקולד הפרה החדש יש הרבה שוקולד! ומכאן נובעת ההצלחה שלו.

מדובר בשוקולד במילוי קרם שקדים. מצד אחד זה טעים, מצד שני, אפילו שהם דומים, קרם שקדים הרבה פחות טעים לדעתי מקרם אגוזים, ואז שוב נמשכת ההשוואה לשוקולד במילוי נוגט, שהוא, אחרי הכל, קרם אגוזים עם שוקולד.

הפתרון שאני מציע: להחזיר את הוופל! אבל במקום לשים את הוופל היבש והמזדקן שיש בטורטית, שימו וופל פריך וטעים, כמו שיש בגליליות, כמו שהיה פעם, לפני שנים, בשוקולד פרה במילוי וופל. התוצאה תהיה שוקולד שנאמן למוצר המקורי, אבל הרבה יותר טעים ממנו, ולא מרגיש כמו גרסא פחות טובה למשהו שכבר יש בשוק.

מה שכן, לכאן או לכאן, הוא כן טעים, ולדתעי הוא המוצלח מבין הארבעה.

ציון סופי: 7.7

קונפיסרי שוקולד נוגט.

את השוקולד הזה אני רואה  בהרבה מקומות כבר הרבה זמן, אבל לא קניתי אותו, כי הוא יקר(מחירים שמתקרבים ל-20שח לחפיסה), וכי הוא מציג את עצמו כשוקולד יוקרתי, ואני מנסיוני למדתי ששוקולדים פשוטים הם בדרך כלל יותר מוצלחים לדעתי משוקולדים שמנסים להציגג את עצמם כמותג יוקרתי. (זה לא תמיד נכון, יש יוצאים מן הכלל, כמו שוקולד GUYLIAN, אבל בגדול, שוקולד טעים, יציג על העטיפה כמה שהוא טעים).

השבוע קיבלתי אותו במתנה, אז יצא לי סוף סוף לנסות אותו.

מדובר בשוקולד טעים, במילוי נוגט, בדיוק מה שציפיתי. הוא מוצלח, ואם יש לכם הזדמנות לנסות אותו לכו על זה, אבל לא בכל מחיר. וספציפית לא במחיר שמוכרים אותו.

אם אתם מכירים מקום שמוכר ממתקים בזול (שוק הכרמל, סופר מבצעים קייט, או מקומות כאלה), שם שווה לנסות אותו. אבל אחרת - פשוט תסתפקו בשוקולד נוגט של פרה, הוא עולה חצי מחיר והטעם שלהם לא כל כך שונה.

סוכרייה על מקל הודית "פרטיקוש" בטעם מנגו בציפוי צ'ילי חריף

סוכריה על מקל בטעם מנגו, מילא, אבל בציפוי צ'ילי?!?!

ידיד שלי הביא לי את זה, ועוד סוכריה על מקל(שאותה עוד לא יצא לי לנסות ואני אפילו לא יודע באיזה טעם היא) ממקום לא ידוע בחו"ל (ע"ע הוא אמר לי ושכחתי), אבל זה היה כל כך מוזר שהייתי חייב לנסות. מתוק וחריף זה שילוב טוב ברטבים לבשר, אבל בממתקים אף פעם לא יצא לי להתקל בו בהצלחה (שוקולד בטעם צ'ילי לא נחשב, כי אתה אף פעם לא טועם את שני הטעמים בו זמנית, כשנגמר טעם הושוקלד, רק אז אתה טועם את הצ'ילי), כנ"ל לגבי סוכריות קינמון חריפות.

ניסיתי את זה, וזה היה ממש ממש מוזר ומעניין. ללא ספק אחד הדברים המוזרים והמעניינים שיצא לי לאכול.

המילוי מתוק, לפי הטעם שלו אולי אפילו עשוי ממנגו אמיתי, והציפוי הוא אבקת צ'ילי סמיכה שדבוקה אליו.

כשמלקקים את הסוכריה טועמית רק את הציפוי החריף, אז מהר לקחתי ביס, כדי לטעום את שני הטעמים בבת אחת, וכאן זה נהיה מעניין.

הטעמים השתלבו יותר טוב ממה שציפיתי. זה לא היה טעים או משהו, כן? אבל זה בהחלט היה מרתק.

המתיקות של המנגו עבדה כניגוד מוחלט לחריפות של הצ'ילי, אבל היה אפשר לטעום את שניהם בו זמנית, וזה יצר טעם משולב מוזר שאף פעם לא טעמתי משהו שדומה לו, בכלל.

אם היו מוכרים את זה בקיוסק הפינתי, יום אחרי יום, לא הייתי קונה את זה. זה לא מספיק טעים.

אבל בתור חוויה מוזרה ואקזוטית של ממתק מארץ נשכחת (כי שכחתי אותה), זה היה לא פחות מחוויה, וללא ספק נכנס לרשימת הדברים המוזרים שיצא לי לאכול.

ציון: 3.4 (אבל עם נימה חיובית, כי כמו שאמרתי, מה שטוב כאן זה לא הטעם, זה הייחודיות שלו)

מילקה קרנצ'יטו סנקס

רגע, זה... אפרופו מצופה שוקולד?! הולי שיט, זה אפרופו מצופה שוקולד!

מיוחד ומעניין, ובהחלט שילוב שאף פעם לא חשתבי עליו, ראיתי את הדבר הזה ב"מעדני מזרע" בדיזינגוף סנטר (ליד קומיקאזה).

קניתי את השקית לפני שנכנסתי לסרט, אז אני לא זוכר עליו יותר מדי, כי דעתי היתה מוסחת, אבל זה בהחלט אחלה של חטיף לקולנוע, וזה אמנם לא מדהים, והשילוב של המתוק עם ה...מלוח? (לא יודע אם אפשר לקרוא לזה ככה כי זה לא ממולח כמו אפרופו רגיל) של האפרופו קצת מוזר, אבל זה כן טעים, זה בהחלט מיוחד, ויש מצב טוב שאקנה את זה שוב. משהו כיפי לנסות עם חברים.

ציון סופי: 6.7

נצפו!

מילקה לו

נצפה גם במעדני מזרע. אבל אני לא זוכר עליו מספיק כדי להגיד לכם יותר מ"הוא טעים."

כתבתי כאן פעם פוסט על פתיחים של תוכניות אנימציה, ואיך שהם כמו ה"כריכה" של התוכנית, ושפתיח טוב יכול להיות מה שעושה תוכנית,

אבל נתתי שם רק 2 דוגמאות, ורציתי לעשות ממש רשימה של פתיחי תוכניות האנימציה הכי טובים שאי פעם היו.

מה עושה פתיח טוב?

1) שיר טוב.

תוכנית עם שיר טוב זו תוכנית שמתחילה עם כמה צלילים מזהיםשגורמים לך לעזוב את כל מה שאתה עושה ולרוץ מיד לטלוויזיה.

וגם 20 שנה אחרי שהיא שודרה אתה תוכל לשיר את שיר הפתיחה שלה לחלוטי מזכרון, גם אם אין לה מילים ואתה נאלץ להחליף את התווים ב"טה נה נה נה נה", וכשתתחיל לשיר אותה, כל מי ששומע אותך ייצטרף.

2) טירוף מתפרץ.

רגע אחד אתה יושב בסלון שלך ומתבטל מול הטלוויזיה, רגע אח"כ אתה נשאב לעולם מקביל מטורף, מלא צבעים, דברים, דמויות, ומה לא, ואל תמצמץ, כי פתיח טוב יזרוק עליך כל כךה רבה דברים בבת אחת שאין לו כוונה לעצור. זו כמו רכבת הרים, זה אולי יתחיל לאט, אבל ברגע שהוא עובר נקודה מסויימת הוא לא עוצר, פשוט טס מסצנה לסצנה, מדמות לדמות, במעבר חלק על מסלול כלשהו, ואם פספסת משהו - תצפה מחדש בפרק הבא!

3) אנימציה חזקה

הרבה מהתוכניות הישנות התאפיינו בזה ש, כמו בקומיקס, הפתיח היה מצוייר הרבה יותר טוב מאשר התוכנית עצמה. וככה זה צריך להיות, לדעתי.

וזה לא רק אומר שכמות ההשקעה ואיכות האנימציה צריכות להיות גבוהות יותר, זה גם אומר שכל הפתיח צריך להיות חומר חדש, בניגוד לתוכניות שמראות בפתיח קטעים מתוך התוכנית.

ועכשיו שדיברנו קצת על מה עושה פתיח חזק, הנה רשימת הגדולים:

20. פרה ותרנגול

"אמא הולידה תרנגול, אמא הולידה פרה, אבא היה גאה, לא אכפת לו איך זה קרה".

הרגע הזה כשאתה נזכר בתוכנית הזאת 10+ שנים אחרי שהיא ירדה מהאוויר ואתה קולט ששתי השורות הראשונות בשיר רומזות שאמא של פרה ותרנגול היתה בקטע ממש ממש קינקי, ואבא שלהם לא שאל יותר מדי שאלות.

השיר תזזיתי, האנימציה הזויה, והאווירה של התוכנית מעוברת באuפן די מתומצת. פתיח חביב לתוכנית חביבה.

בונוס: אני מרשה לעצמי לכלול כאן גם את שיר הפתיחה של "I AM WEASEL", היות ועקרונית זו אותה התוכנית:

19. המעבדה של דקסטר

קצר ולעניין, הפתיח שלהמעבדה של דקסטר חקוק בעמודי הנוסטלגיה יחד עם המוזיקה שלו,

הבימוי בהתחלה ממש מעולה, והצלילים הראשונים היו תופסים את תשומת ליבך מהצד שהשני של הבית וגורמים לך לרוץ לטלוויזיה.

רק חבל לי שהם לא עשו משהו קצת יותר גרנדיוזי.

18. פוקימון

הפתיח המקורי של פוקימון כמעט ולא נכנס לרשימה, האמת. כי הפתיח עצמו לא מרהיב בכלל. הוא משתמש בהרבה קטעים ממוחזרים או בקטעיםעם אנימציה בסיסית, אבל אין אף אחד שלא יודע את המילים לשיר שלו, או לפחות את ההתחלה, שזה חתיכת הישג בהתחשב בזה שהפתיח הזה הופיע רק בעונה אחת! מאז כל הזמן יש פתיחים אחרים, שנחקקו בזכרון הרבה פחות! מהסיבה הזאת הוא בכל זאת פה.

17. בחזרה לעתיד

זוכרים את התוכנית המצויירת הזאת? לא? זה בסדר, אף אחד לא זוכר אותה עד שהם רואים ממנה קטעים ופתום נזכרים שזה היה קיים פעם.

הפתיח מגניב ומעניין, ואני חושב שהסיבה היחידה שהוא לא יותר חקוק בזכרון שלנו זה ש:

א) התוכנית עצמה לא חקוקה לנו בזכרון

ב) שיר הפתיחה הוא פשוט קאבר של שיר מהסרט, אפילו לא עיבוד מחדש, פשוט קאבר. זה לא ממש מיוחד.

16. פריקזויד

התוכנית שחזתה את האופי של האינטרנט, עם הפתיח המוזר, האקראי, והמוטרף שלה.

השיר לא מי יודע מה קליט, אבל יש לו רגעים טובים. (הקטע האהוב עלי מתחיל ב- 0:22 , ושם גם מתחילה האנימציה הממש מרשימה)

לדעתי אם התוכנית היתה לוקחת את עצמה רק טיפ טיפה יותר ברצינות היא היתה הרבה יכולה להיות הרבה יותר גדולה ממה שהיא היתה (והיא היתה די גדולה) אבל היא הלכה קצת יותר מדי על הטירוף של האנימניאקס מבלי שהיתה לה את היכולת לשים את הדמויות במצבים שונים לגמרי בכל פרק.

15. העולם של בובי

14. טזמניה

הפתיח חמוד, האנימציה יפה, אבל יש בדיוק סיבה אחת שכולם זוכרים אותה גם היום, ורק היא הסיבה שהפתיח הזה נמצא ברשימה הזאת.

"אה, כן, שכחתי את טאז."

13. חבורת הקרנף המעופף

אתם זוכרים את התוכנית הזאת? תוכנית ממוצעת פלוס, אבל בהחלט יש לה את אחד הפתיחים המקפיצים שיצא לי לראות, שממש עושים חשק לראות על מה היא. אולי אצפה בה מחדש מתישהו.

12. גרויטי פולס

אם אני לא טועה, זו התוכנית החדשה היחידה ברשימה.

הפתיח שלה לא מקפיץ, השיר לא דור שתשירו יחד איתו, אבל בכל זאת... יש בו משהו.

הרגע הראשון שידעתי שאני כן הולך לראות את הסדרה הזאת באופן קבוע היה בפתיח שלה.

כמו התוכנית - הוא מסתורי, הוא מעניין, והוא מצוייר מדהים. בקיצור - הוא עושה לך טעם של עוד,

ודווקא בזה שהוא מעדיף להיות שקט ומסקרן הוא איכשהו מצליח למשוך אותך יותר לתוך התוכנית מפתיח מקפיץ ומשלהב.

11. אנימניאקס

הם מטורללים, הם שוברים את הקיר הרביעי, הם מגוחכים וחמודים, ואין להם יכולת ריכוז בשקל, וככה גם הפתיח שלהם. הזוי, עם מטא-הומור, וקופץ מדבר לא קשור אחד לשני. וכשהייתי קטן תמיד הייתי מחכה בכליון עיניים לראות מה תהיה הבדיחה המתחלפת של סוף הפתיח (מה הם אומרים שיתחרז עם "TOTALLY INSANEY...") הפתיח של האנימיאקס מלהיב ומקפיץ, ובתור ילד, כששמעת את השיר הזה, רצת מיד לטלוויזיה.

10. באטמן

אני לא אוהב את הפתיח הזה. אף פעם לא אהבתי. הוא נורא מלחיץ, לדעתי (שזו אחת הסיבות, אגב, שהפתיח של מייטי מקס לא ברשימה הזאת, הוא פשוט מלחיץ מדי). אבל, בתור סטודנט לאנימציה, כל הזמן משתמשים בו כדוגמא לקטע אנימציה גאוני. ובצדק. הוא עשוי טוב, והסיבה שהוא מלחיץ זה כי הוא *אמור* להלחיץ. הוא עושה את העבודה ואם ההרגשה האפלולית הזאת זה מה שאתה מחפש בתוכנית, אז הפתיח הזה בהחלט יעשה את מה שצריך כדי למשוך אותך פנימה.

9. תופסים ראש

הפתיח הזה, כמו כל פתיח טוב, יגיד לכם בכמה שניות בדיוק למה אתם יכולים לצפות מהתוכנית הזאת.

ברור שזו הולכת להיות תוכנית מצחיקה, תזזיתית וקופצנית, שלא מצויירת בצורה מדהימה, על כמה ילדים עם דמיון מפותח והדרך המאוד לא יום יומית שבה הם רואים את העולם היום יומי שלהם. תוכנית מעולה ופתיח עוד יותר מעולה.

השיר עדיין צץ לי בראש מדי פעם.

8. משפחת אדאמס

אחת מהסדרות שקצת יותר נשכחו עם הזמן, לפחות הגרסא המצויירת שלה.

משפחת אדאמס היתה תוכנית הזויה ומבדרת, אם כי לא מטורללת כמו דברים שיש היום. וזה היה חלק מהקסם שלה, בעצם. שעד כמ שהם מטורללים ואוהבים דברים מעוותים, הם בעצם הרבה יותר מעודנים ועדנים מכל מי שסביבם.

הפתיח מכניס אתכם לעולם שלה באופן קצר ולעניין. השיר לא הכי מלהיב, הכל קורה בקצב מובן, ולא מסחרר, אבל האנימציה יפה ומעניינת, והדברים שהיא מציגה בהחלט הזויים ומסקרנים אותך לראות מה יש לתוכנית להציע.

7. צבי הנינג'ה

רציתי לשים את הגרסא העברית אבל אין וידיאו טוב שלה, אבל זה לא כזה משנה כי אין ביניכם כמעט אף אחד שלא יודע לשיר את המילים שלה, או לפחות את רובן.

הפתיח מציג את הדמויות עם אנימציה חזקה ביותר (יתר חזקה ממה שתראו בתוכנית עצמה, רוב הזמן), ושיר שיזכר לדורות על גבי דורות.

6. ארתור

בניגוד להרבה מהפתיחים האחרים שברשימה הזאת, לפתיח של ארתור יש שיר פתיחה ממש רגוע.

לא סתם רגוע... זה שיר רגאיי!

לא קלטתי את זה עד שהקשבתי לגרסא האנגלית של השיר, אבל כן, שיר הפתיחה לארתור זה שיר רגאיי.

בדרך כלל תוכנית צריכה לדעתי פתיח בומבסטי ומפציץ ומקפיץ ומרקיד.

ולמרות שהוא לא כל זה - אין בן אדם בארץ הזאת שגדל עם טלוויזיה שלא יכול לשיר לכם את שיר הפתיחה של ארתור מילה במילה.

כי הוא ממכר, הוא מוצלח, הוא מתאים לאנימציה (שהיא בעצמה באיכות טובה), ובכלל, הוא יותר טוב מהגרסא האנגלית, לדעתי.

הפתיח משנה סצנה כל רגע, ונשאר מענין, גם אם הוא לא בהכרח עושה את זה כאילו הוא בורח ממקום למקום,

וכל מה שהוא עושה הוא עושה נכון. עובדה שכולם זוכרים אותו.

5. פיוצ'רמה

(כדי לראות את זה במסך מלא כנראה תאלצו לראות את הוידיאו בעמוד של יוטיוב)

אז דמיינו שהוקפאתם בזמן ואתם מתעוררים בשנה 3000, אתם מסתכלים החוצה מהחלון וזה מה שאתם רואים.

אחרי שתתעוררו בבית החולים מהתקף הלב שתחוו, סביר להניח המילה הראשונה שתצא לכם מהפה זה "וואו!!!"

בפעם הראשונה שראיתי את הפתיח הזה הוא לחלוטין הכניס אותי להלם עתידני. וזה בדיוק מה שהוא מנסה לעשות.

"ברוכים הבאים לעתיד עמוס פרטים בסביבה עירונית, ועתידנית. ציינו כבר שזה העתיד?"

ממש הופתעתי לגלות ששיר הפתיחה הוא בכלל עיבוד מחדש של שיר מ-1967 בשם PSYCHE ROCK

עם ויז'ואלים שלא נחים לרגע ופרטים קטנים שקל לפספס, הפתיח הזה הוא ללא ספק אחד הטובים,

ואפילו יש לו את החוצפה להציג בסוף שלו קטעים מסרטים מצויירים ישנים שמראים כמה התקדמנו והשתפרנו מאז.

קשה לדעת אם זו מחווה לאותם הסרטים, או סוג של אצבע משולשת.

4. משפחת סימפסון

הפתיח הזה הוא לא סתם פתיח, הוא אייקון תרבותי. כולם מכירים אותו, והוא היה הפתיח הראשון עם בדיחה שמתחלפת כל פרק (נראה לי).

הוא מציג לך את כל הדמויות וכל העיירה, וכשהעיזו לשנות אותו בעונות החדשות היתה תרעומת לא קטנה.

כיום הוא כבר קצת מיושן (כי אני לא מדבר על הפתיח החדש, שהוא הרבה פחות מגניב), אבל בזמנו זה היה אחד הפתיחים הכי מגניבים בעולם.

3. אוטובוס הקסמים

"זה תמיד מתחיל רגוע עד שהיא מתחילה להשתולל!"

אחלה תיאור! אתם באוטובוס, אתם נוסעים לתומכם, כשגברת פריזל מושכת בידית ופתאום כל היקום מתחרפן.

האנימציה בפתיח הזה לגמרי תומכת בדברים המגניבים שהוא מציג. היא מושקעת, היא מגניבה, והיא מעבירה כמו שצריך את התחושה של הדמויות בתוכנית כשהאוטובוס מתחיל להשתנות.

הביצוע בעברית יותר מוצלח לדעתי מהביצוע המקורי, ולמרות שקשה לזכור את המילים, השיר תקוע לכם כל כך חזק בראש שזה מרגיש כאילו אתם יכולים לטעום את המילים על קצה הלשון.

2. דילברט

מאוד קרוב ללהיות הפתיח האהוב עלי, הפתיח של דילברט הוא לא פחות מגאוני. לך תיקח תוכנית אנימציה על משרד. משרד היי טק. ותהפוך את זה למשהו מלהיב ומרגש. אבל זה מצליח. מהרגע שהפתיח מתחיל הוא בונה מתח, ובונה מתח, ואז כשהכל מתפוצץ זו רכבת ללא מעצורים. זה מסוג הפתיחים שנותנים לך שתי אופציות, לבהות בטלוויזיה בתדהמה, או לקום ולקפוץ במקום לפי הקצב.

השיר הוא עיבוד מחדש של דני אלפמן לשיר FORBIDDEN ZONE של אוינגו בוינגו.

1. ביטלג'וס

אז אמרתי שלפתיח צריך להיות טירוף שמתפרץ כמו רכבת הרים? ביטלג'וס לוקחת את זה לכיוון המילולי באחד מהפתיחים האהובים עלי אי פעם לכל תוכנית טלוויזיה שהיא.

הוא מתחיל לאט, עם הרבה רמיזה שמשהו מוזר ומפחיד עומד לקרות, ואז מתפוצץ למסע מטורף אל תוך עולם האופל ברכבת הרים פסיכית שמראה לך את כל הדמויות והמקומות ולא נותנת לך זמן לנשום! יש שיר טוב, יש אנימציה חזקה, ובטח שיש טירוף מתפרץ.

שיר הפתיחה הוא עיבוד מחדש וגאוני, גם הוא על ידי דני אלפמן, של שיר הנושא של הסרט של ביטלג'וס.

הפתיח הוא ללא ספק הפתיח האהוב עלי לכל תוכנית טלוויזיה שהיא.

התוכנית, אגב, גם מצויינת, ובהחלט שווה צפייה מחדש.

מקווה שנהנתם מהרשימה!