בכי מדבק בדיוק כמו צחוק

אתמול ראינו אצל שרה קלטת  טקס סיום של היסודי, כמה צחקנו, כולנו ניראנו אותו דבר, ג'ינס פדלפון ענקי עם מחיקות של אקונומיקה, חד גבה על כל הפרצוף לחות  כאלה, אין ירדנו שם על כולם בקלטת הזו ואז התחלנו להיזכר איזה טרור היינו עושים ביסודי, משתזפות בדשא, רוקדות בכיתה על השולחנות (אהמ אהמ) קיצור היינו דפוקות ונשארנו דפוקות . אחר כך מצאנו את עצמנו על הגג של הקניון בוהות בנוף ומשם ( ראו איזה מהפך) מצאנו את עצמנו בהתנחלות על הבית של בת שבע מנהלות שיחות נפש.

 אני לא כל כך יודעת לדבר ולשתף זה כבר לא סוד, והאמת אני כל כך מעריכה את האומץ של אחרים לעשות את זה, להיחשף, להיפתח, להיות פגיעים. ובכלל על האומץ והכוח שיש לכולכן למרות הדברים שעברתן, נכון שהיום אני יותר בטוחה בעצמי, יותר חזקה אבל בגיל 10 או 12 לדוגמא בחיים לא היה לי האומץ ללכת ולדבר בטח ובטח של בגיל צעיר יותר. אני מאלה שיושבות בשקט. ועל כן אני מעריכה ואוהבת אותכן עוד יותר.

יום שבת שעבר הייתי בים עם בת שבע וויקה, וכמובן ששוב כמעט טבעתי....באמת חשבתי שכל הטביעות האלה כבר מאחורי אבל לא! ניראה לי שאלוהים מנסה לומר לי שהעולם פשוט לא אמור לראות אותי בביקיני ( אהמ).....

חשבתי שלתפוס טרמפ על משאית זה הטרמפ הכי הזוי שאי פעם אתפוס אבל לא, יש פה שיא חדש רבותי, טרמפ על מונית J .

יום חמישי שוב הייתי בים J ניצלנו את יום החופש שלפני מתכונת בשביל לתפוס קצת צבע, בצורה טופלסית למדי. אוף עם המרפי הזה, רק מצאנו מקום מבודד, נשבעת לכם וידאנו שאין שם נפש חיה, הינה אני מורידה לי בכייף את החלק העליון  ובדיוק ברגע שהתרתי את הקשר של הבגד ים צצים לי אלוהים יודע מאיפה 700 רוכבי אופנים חחח " כוס עמק מה זה פה לעזעזל טריאטלון!?!!?"

טוב היו שם עוד כמה תקריות לא נעימות במיוחד אבל כבר גם ככה התפדחתי אז נעצור כאן ונוסיף רק שאני צלוייה כמו סטייק , ארררררר וזה כואב.