בכי מדבק בדיוק כמו צחוק

היום התעוררתי לצלילי הגשם המכה על החלון, והרגשתי כאילו מזג האוויר הזה הוא רק לכבודי.

כולם מסתובבים עם הבעה מדוכדכת על הפנים, ולי הגשם הזה עושה רק טוב.

כשאתה מקדם משהו בברכה העולם מחזיר לך חיוך רחב.זה לא  בהכרח פותר את הבעיות שלך אבל זה מנחם, ומביא את המוטיבציה. לעשות. להיות.

אמרתי משהו למישהו היום,  מתוך הגיון, בלי לחשוב פעמים בלי להשליך על עצמי.פשוט אמרתי את זה כי זה נראה לי מובן מאליו.

אמרתי  שאם אנשים חולמים על משהו, גם אם זה רק חלום לא מציאותי או דבר שבחיים לא יתממש, רק עצם העובדה שהם חולמים על זה מצביעה על כך שאיפשהו בתוך תוכם, הוא חושבים שהם מסוגלים, מאמינים שיש בהם את זה.

למה אני כל כך מפקפקת בעצמי, מתי גרמו לי לחשוב שאני לא מסוגלת, שאני לא טובה מספיק?

אני עושה כל כך הרבה דברים שלא הייתי מעיזה לעשות פעם.

כל כך הרבה פעמים רציתי שהאדמה תבלע אותי, רציתי שיעשו לי קאט ופאסט.יעבירו אותי בהינף יד למצב אחר, למקום אחר.

היום אני עומדת פה, כמעט ולא מפחדת, יותר בטוחה, יותר מוכנה להתמודד.

כולם רואים את פרשת הדרכים הזאת?

כל אחד והבעיות שלו, כל אחד ורעידת האדמה הפרטית שלו, הכל נראה כבד פתאום והמבטים שנשקפים אלי מעיני אלה שאני אוהבת עייפים ומודאגים.אני מעריכה מעריכה מעריכה על הכוחות האלה שלא ידעתי שיש באנשים.באמת שלא דימיינתי שאי פעם אראה את הכאב שלי בעניים של אדם אחר. אני לא יודעת לעמוד על טיבם של אנשים, בדרך כלל אני פשוט סומכת על ההרגשה הפנימית, האינטואיציה  הפרטית שלי שאת סיבותיה אני לא תמיד מבינה. אבל כנראה שהיא לא טועה, אני מביטה לכם בעיניים ואני רואה בגרות, אומץ, חוכמה, ודאגה.נכון שאין דבר כזה שחור ולבן, רוע מוחלט או טוב מוחלט ובכל זאת, אני מוקפת באנשים הנכונים. 

כל כך טובה בלעשות את הדבר הנכון, וכל כך מנסה לעשות את כל מה שעושה לי טוב. רק שלפעמים הם מתנגשים והדבר שעושה לי טוב הוא ממש לא נכון ולא בסדר, ואולי אני אתחרט. אבל כרגע , אני רק רוצה להתמכר לזה, לכוח הזה שממלא אותי פתאום.

גם אם זה רק לכמה שניות עלובות.