| |
תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2006
אינטיליגנציה של ניאנדרטאלים
כרגיל, הפתרון הישראלי לכל התפתחות מול הפלסטינים: להכנס בהם בכל הכוח! להרוס, להפציץ, להשמיד!
מידי פעם עולים קולות ששואלים בהיסוס: אולי זה לא אפקטיבי כל כך? אולי כל בכיר שמחוסל יחד עם עוד עשרים עוברי אורח מוחלף מייד בבכיר חדש?
אך קולות אלה מהוסים מייד.
וכרגיל, עוזי בנזימן מגדיר את זה יותר טוב ממני:
למה המאמצים שמושקעים עכשיו במשא ומתן לשחרור חטוף בודד לא מושקעים במשא ומתן שנועד לסיים את הסכסוך כולו, שגובה אלפי נפגעים???
"...שהרי אי אפשר להתכחש למציאות ההולכת ונגולה מאז החטיפה: ממשלת ישראל מחפשת כל ערוץ של תקשורת עם ממשלת החמאס; בפומבי ובסתר, ישירות או באמצעות מתווכים, תר אולמרט אחר מגע עם כל מי שאפשר, בוודאי עם איסמעיל הנייה, כדי להציל את גלעד שליט. לפתע, האויב המצורע, זה שעד אתמול הוצבו לו תנאים מוקדמים לפתיחת דו-שיח, הפך מושא לחיזור. לכאורה, ניסיון ארבעת הימים האחרונים מוכיח את צדקת אבחונו של אולמרט - שאין עם מי לדבר בצד הפלשתיני; לא רק אבו מאזן חדל אישים אלא גם הנייה אינו שולט על הנעשה בזרוע הצבאית של החמאס ובשאר ארגוני הטרור. אלא שזו מסקנה שמרחף מעליה ספק משום שהיא אינה מביאה בחשבון את השפעת התנכרותה של ישראל להנהגה הפלשתינית הנבחרת על יכולתה של זו לאכוף את מרותה על אזרחיה.
כאשר חווים באופן כה מוחשי את עוצמת המצוקה שהוליד הפיגוע-מיקוח ליד כרם שלום, אי אפשר להימלט מהרהור אפיקורסי: מדוע האנרגיה, הנכונות, האמפתיה, המתגייסות לחלץ מהשבי חייל אחד, אינן באות לידי ביטוי בשגרה המדממת שבה מתנהל הסכסוך הישראלי-פלשתיני. מדוע החברה הישראלית מקבלת כמובן מאליו את המשך העימות המזוין, על הרוגיו ופצועיו, ואינה עושה כל שביכולתה כדי להפסיק אותו, בעוד שהיא נרעשת עד עמקי נשמתה למראה סבלם הנורא של בני משפחת שליט. ואין בתמיהה הזאת כדי להציע, חלילה, להוריד בסולם העדיפויות את המאמץ להציל את החטוף."
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: