כוס ראבאק! כתבתי פוסט שלם והוא נמחק.

שוב:

היום נסענו רותם ואני למסיק בכפר סאלם.

כמו שכבר כתבתי כאן, בשבועות האחרונים הפורעים המתנחלים מחוות סקאלי, שליד ההתנחלות אלון מורה, שרפו כחמש מאות עצי זית, כרתו עצים נוספים, והתפרעו כדי למנוע מתושבי הכפר למסוק את מטעי הזיתים שלהם שקרובים לחווה. כדי למנוע מהפלסטינים לעצבן את המתנחלים, הצבא אוסר עליהם למסוק את זיתיהם במקום.

כך זה בכל מקום בגדה, ובשנים האחרונות הצבא נותן לכל כפר איזה שלושה ימים למסוק באיזור המסוכן שלו, ימים שלא מספיקים, כי המסיק נופל תמיד ממש לפני או כבר בתוך צום הראמאדן.

ככה זה, הצבא נמצא שם כדי להגן על המתנחבלים, בלי קשר למי מפעיל אלימות נגד מי.

אז היום, כשהגענו למחסום בצומת תפוח, באוטובוס עם כשלושים מתנדבים, בראשותו של יעקב מנור הבלתי נלאה מתעאיוש, עצרו אותנו החיילים: למרות שהגעתנו תואמה מראש עם הצבא, צה"ל שינה את דעתו, והחליט לא להתיר לנו להגיע לכפר.

הסיבה: השמאלנים מהווים פרובוקציה למתנחלים. כלומר, זה לא שהמתנחלים הם רעים, פשוט נוכחותנו עוכרת הישראל היא שמאלצת אותם, באמת בלית ברירה, לפצוח בירי חסר אבחנה לכל עבר. כשאנחנו לא שם הם מתנהגים מאוד בנימוס, ומסתפקים בלשרוף עצים, לכרות אותם ו\או לשדוד את הפרי.

הם הוציאו צו שטח צבאי סגור. הצו, הסתבר, תקף רק עבור האוטובוס שלנו, כי מכוניות המתנחלים חלפו על פנינו בלי להיבדק כלל. כשראינו את זה, מיד חייגנו לחברינו שהגיעו במכונית פרטית, והם אכן חלפו על פני המחסום בלי לעצור והגיעו לכפר ללא קושי. רק אנחנו נותרנו מאחור.

וכאן קיבל הסיפור תפנית מפתיעה: קיבלנו דיווח מידידינו בכפר, שלמרות שצה"ל מנע את הגעתנו לשטח, הוא כן החליט באופן יוצא דופן לאפשר לפלסטינים למסוק את המטעים הקרובים להתנחלות, ואף התחייב להגן עליהם מפני הפורעים.

כך שלמרות שלא הגענו בגופנו למקום, הסתבר שפעילותנו היום ובשנים האחרונות כן משפיעה לטובה על המצב בשטח. יש תמורה לאגרה. ניצחונות קטנים מצטרפים זה לזה. כל אחד הוא אור קטן, וכו. בעוד שלושים שנה אפילו אריק שרון ידבר כמו אורי אבנרי. אה, רגע, בעצם זה כבר קרה!

נחזור לדיווח מהיום. ובכן, לא שמאלנים מסוקסים שכמונו יחזרו מהגדה ללא מסיק.

אז נסענו ליאנון.