לאחר שראתה אותך

מזווית עינה

מקריאה בפני סיפורך,

אותו חצבת מדם ליבך,

עסיסיותנו עקצצה

נשמתה הבלה

עד שהכישה אותנו

בכל מילה.

לא יכלה לתת לי

מתנה גדולה מזאת,

כי בדמי זרם לפתע

נהר תשוקה

של עלם חמודות.

תיק הגב שלי,

תיק הסטודנט הנצחי,

הפך באחת לטיק

בעין נחש קוברה מורעב,

אשר עלה לראשו

שביב מתלקח גדוש תאוות

נקם.

בחטף זינקה מהדשא

להכשה ארוכה ומענגת של

דם.

לא חשבה לרגע

כי שנינו נתעצם

לנוכח הרעל שזרם בדמנו,

כקפסולת זמן מחסנת,

במקום להישאר לעד

כתינוקות נשבים לבית רבן

בחדר חינוכה הקפדן.

לרגע או שניים הרגשנו

כי גמאנו ממעין הנעורים

ובמקום שתשבור רוחנו

זהרו עינינו.

נכנסתי אל היכלי התיאטרון המקודשים
שם לא חיכה לי אור זרקורים,
כפי שפנטזתי בקרי הנעורים.
אף לא אור יקרות
ותרועת חצוצרות.
לא זוהרה הרעב
של להקת שוליים,
לא הסנה הבוער
ולא נעליים.

הן חיכו לי בשורה
בנצחיות קיומית
כמדי שבוע בהצגה יומית,
מרשרשות כדי לחיות
בצלופן הסוכריות.

לאחר רדת המסך
אמלט מדור הורי,
מוכה החרון,
שבעיר הזאת יתבצר
עד יומו האחרון.

האם זו אשמתי
שכל חייהם
דחו את חירוף הנפש?
אני האייל העקוד,
יצחק בעל כורחו.

אך לאט לך,עוד אין צורך להספיד.
אין לי מה להפסיד
ומה להפסיק,
כל עוד נשמתך
באפי מעקצצת.

מאמינה בי בתמימות אווילית,
עד כי כל מקנאי ומשקצי,
מחרפי ומגדפי,
לא יוכלו למרוח
דונג על כנפי כאיקרוס
בצהרי אוגוסט הדוויים.

לא אזיל דמע ולא אבוש,
את תאוות הנקם אכבוש.
עם כל מרירותם המוצדקת,
תסביכי הגלות
והקוממיות המתקוממת.

מליבי האבן תיגול,
כשועל קרבות ותיק
שעבר כבר הכל.
אוכל להתגלגל,
כאלף גלמים,
לתיאורית כאוס של
אורגיית פרפרים
כי ככל שמקצצים כנפי
כן תתארכנה.

תלתלי השטניים
גלגלי אש יוקדים.
גם אם אותי לגיהנום יורידו
ומרכבות האש יחלידו,
לא אעצור להסתכל
והנשימה לא תתבלבל.

במקום להחזיק
בשיניים ובציפורניים,
נרקוד על המים
ונצחק שבעתיים. 

האגו הוא ציפור טורפת, רגע אחד אתה בצוק העיתים ולמחרת מאכל לניצים, לרמשים, לחברים שהפכו לנחשי צפע צהובים מקנאה (ובמה כבר יש לקנא?)

האגו שלי ידע כבר את מכות מצרים, יתמות, נשות שטן וקמיקזי, אמבושים וזובור אינקץ אבל איכשהו אני נופל על ארבע במקום להתגלגל מתחת לגלגלי רכבת.

לא יודע מהו סוד ההישרדות האינסטינקטיבית שלי בין הסיזיפיות של הבדידות והיגון להנאות החולפות, רגעי השיא המעטים המזככים ומשמני הצירים שאתה מתגעגע אליהם במשך חיים שלמים וכותב עליהם אוקיינוס של מילים.