פעם הייתי מצחיק וכל ההומור שלי נשאב לרשתות החברתיות, הייתי כותב מונולוגים מצחיקים והיום אני מדוכא ומקסימום חרמן.

כמה אפשר לדבר על דיכאון? אני הרי מצחיק אנשים מדי יום או לפחות את אמא שלי ואת עצמי למרות שגם לפקידה בדואר  אני יכול להעלות בדל חיוך/גיחוך בזווית הפה כשאני אוסף חבילה ולא הולך למסיבה מלאה במליון אנשים פוטנציאליים להצחקה.

אפרופו הפקידה, נזכרתי שפעם שילמתי חשבון מים בטלפון ואיכשהו הגעתי לנציגת שירות עם קול חמוד וקרעתי אותה מצחוק.

כן, לשלם חשבונות יכול להיות קומי, סקסי, אינטראקציה חברתית ותירוץ למימוש עצמי- ממש כך!

אני מצחיק מאז שנולדתי (בתור עובר לא החמיאו לי על בדיחה ספציפית) ואני לא יודע אם זה יראה לכם יומרני או אגדה אורבנית אבל אתה לא יכול להכנס לראש של אנשים שקוראים בלוג באתר נטוש, זה מפעיל יותר מדי לחץ על הדמיון והחוש השישי ואני מה לי ולעבודה קשה?

איך שרו "הבילויים"? "אנחנו בחורים של ישיבה..."

כשאני כותב הבילויים האסוציאציה חוזרת ל- 1888 וזה עצוב מאוד עבור להקת רוק ישראלית מתחילת שנות ה-2000 שהיו לה מעריצים צעירים רבים בישראבלוג ורבים מהם היו חברי, פעם היו בילויים וחברים, משפט שמתמצת הכל כשאתה מתקרב ל-40 ומהרהר בגיל 20.

בכלל פעם הכל היה יותר פשוט, כשהיה דיסק וקניון (ואפילו מרכז מסחרי רחמנא ליצלן!) שיכולת לשוטט בו ללא מטרה כי אתה טינ'אייג'ר והעולם לא סופר אותך, היום הכל מורכב ופונקציונליות היא עניין של גיל, מטרה ומציאת מטרה ואני? אני רק רציתי להצחיק אתכם כוסומו.

אז תשמעו בדיחה: יהודי, יהודי ויהודי עולים למטוס לקראת כניסת השבת...

אפילו לספר בדיחות אי אפשר, היום הכל סטנדאפ מחתרתי ואלוהים יודע מה הופך אותו למחתרתי, אמריקאים סיפרו את זה במועדונים במערב התיכון כבר באייטיז בחולצות הוואי.

אני אוהב לספר למישהי שאני נמשך אליה בדיחה מקרוב ושהיא מתפוצצת לי מצחוק בפנים אני ממש מרגיש את שרירי הבטן שלה, את כל הגוף שלה רועד מעונג, בדיחה יכולה להיות כמו סקס או אף יותר טוב.

כשאני כותב בדיחה אני לא מתכוון ל"בדיחות פנקס" או בזוקה אלא לקומדיית המצבים של החייים או משחק מילים, פרצוף, אינטונציה או הגחכה הכל תלוי בתזמון, באדם שמולך או באירועים האקטואליים של התקופה או של המעגלים החברתיים הסובבים אותך.

אני מלך הומור הפנימי והבדיחות הפנימיות הן דבר עצוב ופרדוקסלי כי אנשים שכמותי רוצים שיהיה להם מועדון נפרד שרק הם יוזמנו אליו, יתנשאו על מי שלא מבין אותם וישארו בבדידות מזהרת אך מדכאת.

להומור הפנימי יש ממד של הרס עצמי ואין כמו לצחוק על אנשים שנופלים, תשאלו את יוטיוב.

אני מודה, לא יוצא לי לכתוב כאן ובא לי דווקא להעלות לכאן מונולוג ארוטי מהסוג הישן והטוב שלי.

בכלל מאסתי קצת בשירה ובפרוזה, אני בכיוון של מחזאות- לא כסף גדול או תהילה אבל יש טיפה יותר אפשרויות.

ערבי השירה בחיפה פנסיונריים מדי וזה מוציא את החשק.

חרא שאני לא מפרסם כאן, לא מעדכן, זה בלוג רפאים כבר שנים.

מה לעשות שאני רק בן התקופה והשלוף הזה מהנייד של הרשתות החברתיות מדייק את השניה את הרגע וכאן בכלל אין קהל ואם יש הוא נזכר בי כשעוד שניה מוחקים את האתר.

החיים מלאים בסידורים, דברים מתקלקלים, עבודות לאוניברסיטה בקילו. החיים נוסעים, חולפים ואין אפילו זמן להתפייט על גופה החושני של זו או אחרת, מציאותית או מדומיינת...

אני חושב שאולי אני בתקופה יותר מתפקדת מבחינת המציאות וישראבלוג התרחק מאוד מהמציאות שלי, אז זה בריא אבל עצוב כי אני מת על העקביות הזו- לכתוב בלוג 15 שנה, זה דבר גדול בעיני אפילו אם עבור הסביבה זה להתקע בעבר.

עוד שבוע ויום מתחיל סמסטר ב' ואני דוהר על האופנוע המטאפורי שלי אל התחנה הבאה בזמן,

החיים כבר לא עוצרים לפוסט, להתרעננות בצד הכביש.

לאחר שראתה אותך

מזווית עינה

מקריאה בפני סיפורך,

אותו חצבת מדם ליבך,

עסיסיותנו עקצצה

נשמתה הבלה

עד שהכישה אותנו

בכל מילה.

לא יכלה לתת לי

מתנה גדולה מזאת,

כי בדמי זרם לפתע

נהר תשוקה

של עלם חמודות.

תיק הגב שלי,

תיק הסטודנט הנצחי,

הפך באחת לטיק

בעין נחש קוברה מורעב,

אשר עלה לראשו

שביב מתלקח גדוש תאוות

נקם.

בחטף זינקה מהדשא

להכשה ארוכה ומענגת של

דם.

לא חשבה לרגע

כי שנינו נתעצם

לנוכח הרעל שזרם בדמנו,

כקפסולת זמן מחסנת,

במקום להישאר לעד

כתינוקות נשבים לבית רבן

בחדר חינוכה הקפדן.

לרגע או שניים הרגשנו

כי גמאנו ממעין הנעורים

ובמקום שתשבור רוחנו

זהרו עינינו.

מביא לעולם דימויים
במקום ילדים
ומוזה במקום אישה.
בלילה מתהפך כמטומטם,
החרוז לעולם אינו מושלם.
 
במקום גג יש לי רוח
והיכן הכניסה לבית הבא?
מתדפק ללא מענה
ומקיץ על מקש הרווח.

במקום לנשום מעדיף לרשום,
משוררים במקום חברים
ונבואה מטאפיזית במקום עתיד.
ועכשיו תגידו "למה ציפית?"

דווקא ציפיות היו לי כמו לכולם.

ספאנק ספאנק ישבן כל כל יפה חטוב קטן שזוף ספאנק ספאנק אל תפריעי לקצב הזה- התמכרי אליו ספאנק ספאנק כמה שאהבתי אותך אבל היית רעה ילדותית כפוית טובה שלי ורק רצית להתפנק נק נק ספאנק ספאנק גחמנית גרגרנית הרבית להשתוקק לכן מגיע לך (נחשי מה?) ספאנק ספאנק את אוהבת שאני אכזר ונמהר ליבי לא ישר נכמר אלא מתהפך אפסייד דאון אינסייד אפ ספאנק ספאנק! עכשיו בלמי כל מחשבה רציונלית אנליטית סחטי מוחך בכל נוירון וקצה לח של זיקרון את דוושת הדגדגן והתפרקי ליחידות עונג אטומיות ספאנק ספאנק

כך בשורות ארוכות של סטירות לחי ישבניות מרעידות שפתי כוּס משורבבות בכריעה ביץ' כרעי! ספאנק ספאנק מביא לאדמומיות כדומדמניות האביב הנסחטות באגרוף גברי זרוע ורידים שרירים זיפים ומה שאת לא רוצה (בעצם הכי רוצה) אך לא באהבת נעורים נאיבית כנוצה עסקינן *ספאנק* לא ולא! אלא בלהט עצבים רותח מכל היום זיעת אפיים ארצה ספאנק ספאנק לא בערגה או בבקשה מנומנמת לא במחשבה תחילה אך בעקביות מעוררת משכימה מחליטה מקליטה ספאנק ספאנק נעשה ונשמע ההלקאה בכל שאיפה ונשימה אז כדאי לך לשאוף ומהר מיליידי ספאנק ספאנק כי אמת מארץ תצמח בכל הכוח בכל הרוח בכל התעוזה התנופה והתעופה של כף היד מלובנת הברזל גרומת האצבעות ססספאנק סססספאנק! איברך מגיר מיצים מתוק עסיס מרווה מרטיב עד עמקי נשמתך את קפלי העור המתגרים והמגורים העוטפים את החור בנשמה את התאווה שאינה יודעת סוף וגבול ספאנק ספאנק אני מביט מאחור על התלולית המנדנדת ספאנק על הקימור המתקער על הקיעור המתקמר והיפיפה ספאנק ספאנק מזיעה ממקומות שטרם פנטזת מתפקס מאחורי הקלעים של הפרח הנפתח המתכווץ בתפילה ונפער במחילה ורדרדה אחוזת בליעה ושאיבה ספאנק ספאנק בין הרקטום לגבעת ונוס רעד אינסופי וקרקוש עצמות ירכיים פשוקות בזווית לא זווית תחת שכולו ספאנק ספאנק כף ידי חמה וחכמה (גם טיפשה לעתים) לחה ואדומה סוטרת ומפליקה ספאנק הו ספאנק אהובתי האדומה שפחתי החרופה ספאנק ספאנק מזיעה מרטיבה מתלחלחת מכל הרהור אגבי ועגבי בין אנחה לאנקה ספאנק ספאנק היה לי יום קשה ועכשיו את קשה ומקשה מזקירה ומזדקרת עם כל נשימה קצובה והוראה מגבוה בין כל ספאנק לספאנק את מרגישה את הגוונים בין האקורדים הנמוכים והגבוהים את פקועת מיתרים בין נשימותי המחריפות ונשמותיך הנטרפות כל כך קרובה כל כך שם אבל לא כל כך מהררר! ספאנק ספאנק  זו הפסגה ואחר כך כל המיטה תהיה שלולית והים סוער כי כן ספאנק ספאנק את בתאו של רב החובל ספאנק ספאנק הכלבה המאושרת בעולם ספאנק ספאנק מתי אכנס לתוכך שאלי את עצמך מוצלפת ספקות המקננים בטוסיקך השרוט להתפאר כל חבטה של ראשך במזרן מעצמת הספאנק ספאנק מתחננת שאחדור ונגמור מצדך גם מאחור שאתחב כל כולי אל החור הבוער

כל מבוקשך הצנוע רק לגמור shut up whore!

ספאנק ספאנק שומעת את הרוכסן הנפתח ומרגישה את איש השיש בולט הורידים ככבלי חשמל עבותים עגול הכיפה חצוב בסלע נמתח למעמקיך נכנס ויוצא אין עוד יום אין דקה ספאנק ספאנק נכנס יוצא מבעד לשפתיים והדגדגן התפוח כפרי עד בלתי דעת ופתאום ספאנק ספאנק אורזגזמה ספאנק ושרשרת הגמירות ספאנקספאנק אחת רודפת זנב רעותה ללא יכולת עצירה וקליטה של המתרחש רק סחף אינרטיבי

ובקירות החדר נהדהד בעונג ובמכאוב ברע ובטוב לדורי דורות:

ס פ א נ ק  ס פ א נ ק