פעם הייתי מצחיק וכל ההומור שלי נשאב לרשתות החברתיות, הייתי כותב מונולוגים מצחיקים והיום אני מדוכא ומקסימום חרמן.

כמה אפשר לדבר על דיכאון? אני הרי מצחיק אנשים מדי יום או לפחות את אמא שלי ואת עצמי למרות שגם לפקידה בדואר  אני יכול להעלות בדל חיוך/גיחוך בזווית הפה כשאני אוסף חבילה ולא הולך למסיבה מלאה במליון אנשים פוטנציאליים להצחקה.

אפרופו הפקידה, נזכרתי שפעם שילמתי חשבון מים בטלפון ואיכשהו הגעתי לנציגת שירות עם קול חמוד וקרעתי אותה מצחוק.

כן, לשלם חשבונות יכול להיות קומי, סקסי, אינטראקציה חברתית ותירוץ למימוש עצמי- ממש כך!

אני מצחיק מאז שנולדתי (בתור עובר לא החמיאו לי על בדיחה ספציפית) ואני לא יודע אם זה יראה לכם יומרני או אגדה אורבנית אבל אתה לא יכול להכנס לראש של אנשים שקוראים בלוג באתר נטוש, זה מפעיל יותר מדי לחץ על הדמיון והחוש השישי ואני מה לי ולעבודה קשה?

איך שרו "הבילויים"? "אנחנו בחורים של ישיבה..."

כשאני כותב הבילויים האסוציאציה חוזרת ל- 1888 וזה עצוב מאוד עבור להקת רוק ישראלית מתחילת שנות ה-2000 שהיו לה מעריצים צעירים רבים בישראבלוג ורבים מהם היו חברי, פעם היו בילויים וחברים, משפט שמתמצת הכל כשאתה מתקרב ל-40 ומהרהר בגיל 20.

בכלל פעם הכל היה יותר פשוט, כשהיה דיסק וקניון (ואפילו מרכז מסחרי רחמנא ליצלן!) שיכולת לשוטט בו ללא מטרה כי אתה טינ'אייג'ר והעולם לא סופר אותך, היום הכל מורכב ופונקציונליות היא עניין של גיל, מטרה ומציאת מטרה ואני? אני רק רציתי להצחיק אתכם כוסומו.

אז תשמעו בדיחה: יהודי, יהודי ויהודי עולים למטוס לקראת כניסת השבת...

אפילו לספר בדיחות אי אפשר, היום הכל סטנדאפ מחתרתי ואלוהים יודע מה הופך אותו למחתרתי, אמריקאים סיפרו את זה במועדונים במערב התיכון כבר באייטיז בחולצות הוואי.

אני אוהב לספר למישהי שאני נמשך אליה בדיחה מקרוב ושהיא מתפוצצת לי מצחוק בפנים אני ממש מרגיש את שרירי הבטן שלה, את כל הגוף שלה רועד מעונג, בדיחה יכולה להיות כמו סקס או אף יותר טוב.

כשאני כותב בדיחה אני לא מתכוון ל"בדיחות פנקס" או בזוקה אלא לקומדיית המצבים של החייים או משחק מילים, פרצוף, אינטונציה או הגחכה הכל תלוי בתזמון, באדם שמולך או באירועים האקטואליים של התקופה או של המעגלים החברתיים הסובבים אותך.

אני מלך הומור הפנימי והבדיחות הפנימיות הן דבר עצוב ופרדוקסלי כי אנשים שכמותי רוצים שיהיה להם מועדון נפרד שרק הם יוזמנו אליו, יתנשאו על מי שלא מבין אותם וישארו בבדידות מזהרת אך מדכאת.

להומור הפנימי יש ממד של הרס עצמי ואין כמו לצחוק על אנשים שנופלים, תשאלו את יוטיוב.

אני מודה, לא יוצא לי לכתוב כאן ובא לי דווקא להעלות לכאן מונולוג ארוטי מהסוג הישן והטוב שלי.

בכלל מאסתי קצת בשירה ובפרוזה, אני בכיוון של מחזאות- לא כסף גדול או תהילה אבל יש טיפה יותר אפשרויות.

ערבי השירה בחיפה פנסיונריים מדי וזה מוציא את החשק.

חרא שאני לא מפרסם כאן, לא מעדכן, זה בלוג רפאים כבר שנים.

מה לעשות שאני רק בן התקופה והשלוף הזה מהנייד של הרשתות החברתיות מדייק את השניה את הרגע וכאן בכלל אין קהל ואם יש הוא נזכר בי כשעוד שניה מוחקים את האתר.

החיים מלאים בסידורים, דברים מתקלקלים, עבודות לאוניברסיטה בקילו. החיים נוסעים, חולפים ואין אפילו זמן להתפייט על גופה החושני של זו או אחרת, מציאותית או מדומיינת...

אני חושב שאולי אני בתקופה יותר מתפקדת מבחינת המציאות וישראבלוג התרחק מאוד מהמציאות שלי, אז זה בריא אבל עצוב כי אני מת על העקביות הזו- לכתוב בלוג 15 שנה, זה דבר גדול בעיני אפילו אם עבור הסביבה זה להתקע בעבר.

עוד שבוע ויום מתחיל סמסטר ב' ואני דוהר על האופנוע המטאפורי שלי אל התחנה הבאה בזמן,

החיים כבר לא עוצרים לפוסט, להתרעננות בצד הכביש.

ספאנק ספאנק ישבן כל כל יפה חטוב קטן שזוף ספאנק ספאנק אל תפריעי לקצב הזה- התמכרי אליו ספאנק ספאנק כמה שאהבתי אותך אבל היית רעה ילדותית כפוית טובה שלי ורק רצית להתפנק נק נק ספאנק ספאנק גחמנית גרגרנית הרבית להשתוקק לכן מגיע לך (נחשי מה?) ספאנק ספאנק את אוהבת שאני אכזר ונמהר ליבי לא ישר נכמר אלא מתהפך אפסייד דאון אינסייד אפ ספאנק ספאנק! עכשיו בלמי כל מחשבה רציונלית אנליטית סחטי מוחך בכל נוירון וקצה לח של זיקרון את דוושת הדגדגן והתפרקי ליחידות עונג אטומיות ספאנק ספאנק

כך בשורות ארוכות של סטירות לחי ישבניות מרעידות שפתי כוּס משורבבות בכריעה ביץ' כרעי! ספאנק ספאנק מביא לאדמומיות כדומדמניות האביב הנסחטות באגרוף גברי זרוע ורידים שרירים זיפים ומה שאת לא רוצה (בעצם הכי רוצה) אך לא באהבת נעורים נאיבית כנוצה עסקינן *ספאנק* לא ולא! אלא בלהט עצבים רותח מכל היום זיעת אפיים ארצה ספאנק ספאנק לא בערגה או בבקשה מנומנמת לא במחשבה תחילה אך בעקביות מעוררת משכימה מחליטה מקליטה ספאנק ספאנק נעשה ונשמע ההלקאה בכל שאיפה ונשימה אז כדאי לך לשאוף ומהר מיליידי ספאנק ספאנק כי אמת מארץ תצמח בכל הכוח בכל הרוח בכל התעוזה התנופה והתעופה של כף היד מלובנת הברזל גרומת האצבעות ססספאנק סססספאנק! איברך מגיר מיצים מתוק עסיס מרווה מרטיב עד עמקי נשמתך את קפלי העור המתגרים והמגורים העוטפים את החור בנשמה את התאווה שאינה יודעת סוף וגבול ספאנק ספאנק אני מביט מאחור על התלולית המנדנדת ספאנק על הקימור המתקער על הקיעור המתקמר והיפיפה ספאנק ספאנק מזיעה ממקומות שטרם פנטזת מתפקס מאחורי הקלעים של הפרח הנפתח המתכווץ בתפילה ונפער במחילה ורדרדה אחוזת בליעה ושאיבה ספאנק ספאנק בין הרקטום לגבעת ונוס רעד אינסופי וקרקוש עצמות ירכיים פשוקות בזווית לא זווית תחת שכולו ספאנק ספאנק כף ידי חמה וחכמה (גם טיפשה לעתים) לחה ואדומה סוטרת ומפליקה ספאנק הו ספאנק אהובתי האדומה שפחתי החרופה ספאנק ספאנק מזיעה מרטיבה מתלחלחת מכל הרהור אגבי ועגבי בין אנחה לאנקה ספאנק ספאנק היה לי יום קשה ועכשיו את קשה ומקשה מזקירה ומזדקרת עם כל נשימה קצובה והוראה מגבוה בין כל ספאנק לספאנק את מרגישה את הגוונים בין האקורדים הנמוכים והגבוהים את פקועת מיתרים בין נשימותי המחריפות ונשמותיך הנטרפות כל כך קרובה כל כך שם אבל לא כל כך מהררר! ספאנק ספאנק  זו הפסגה ואחר כך כל המיטה תהיה שלולית והים סוער כי כן ספאנק ספאנק את בתאו של רב החובל ספאנק ספאנק הכלבה המאושרת בעולם ספאנק ספאנק מתי אכנס לתוכך שאלי את עצמך מוצלפת ספקות המקננים בטוסיקך השרוט להתפאר כל חבטה של ראשך במזרן מעצמת הספאנק ספאנק מתחננת שאחדור ונגמור מצדך גם מאחור שאתחב כל כולי אל החור הבוער

כל מבוקשך הצנוע רק לגמור shut up whore!

ספאנק ספאנק שומעת את הרוכסן הנפתח ומרגישה את איש השיש בולט הורידים ככבלי חשמל עבותים עגול הכיפה חצוב בסלע נמתח למעמקיך נכנס ויוצא אין עוד יום אין דקה ספאנק ספאנק נכנס יוצא מבעד לשפתיים והדגדגן התפוח כפרי עד בלתי דעת ופתאום ספאנק ספאנק אורזגזמה ספאנק ושרשרת הגמירות ספאנקספאנק אחת רודפת זנב רעותה ללא יכולת עצירה וקליטה של המתרחש רק סחף אינרטיבי

ובקירות החדר נהדהד בעונג ובמכאוב ברע ובטוב לדורי דורות:

ס פ א נ ק  ס פ א נ ק

תוך כדי הרצאה ארוכה ומרדימה, באחר הצהריים חמים ושטוף שמש, רק שנינו היינו ערים מאי פעם. הבטתי בעיניה הירוקות התובעות אותי כאן ועכשיו ולא מוכנות לחכות עוד. המתח כבר היה בלתי נסבל והנגיעות הקטנות בינינו מתחת לספסל הלכו וגברו, עמוקות ומהירות, משעשעות ומדגדגות, לא יכולנו להתאפק ופשוט שעטנו החוצה מהאולם כאיש אחד, תוך מלמול תירוצים קלושים וצחקוקים שובבים לעיניהם המשתאות של יושביו המנומנמים. דוחפים זה את זו על קירות המסדרון בדרכנו לשירותים בעודנו מתנשקים, מתגפפים ופה ושם אף נושכים אחד את השנייה כמו במשחק של שני גורי נמרים- חתוליים אך משחרים לטרף מנעוריהם.

 כלו כל הקיצים, החרמנות עלתה על גדותיה. רתחנו ובעבענו אחד בתוך השנייה מעל למהירות המותרת ואיבדנו קשר עם המציאות. נפשותינו וגופנו שזורים זה בזו בספירלה של תאוות בשרים בלתי נשלטת ולהט דו-גופי בו אנו מטעינים ונטענים בהיזון חוזר ומחוללים עצמנו בכוח האינרציה. התחברנו בכל איברינו כמעגל חשמלי בלתי נתיק, נועלים את הדלת מאחורינו בטריקה מושכת תשומת לב ומוכת ליבידו. לחצתי חמוקיה וליבה הלם בתגובה, סוחט אותם בדקדקנות, לא מרפה ממתיקותם ורודת הפטמה, הלבנה והמשתובבת עד תומה ומסובבם כתפוז על מסחטה לאחר שקילפתי בציפורני השלופות חזייתה, שורט קלות את עורה הרגיש וסוחט ממנה כבונוס "אאוץ'!..." כאוב מעונג. ליקקתי סופסוף חריץ מחשופה האפל שסובב לי את גלגל העין כסלוט מאשין כבר מזמן, בזויות וסוגי תאורה שונים, החל מפלורוסנט מסנוור במלאכותיותו ועד לירח נוגה המלטף בגניבה את גבעותיה הזקופות וכיכב בפנטזיות שלי לילות חשוכי מרפא כבקרים לבנים. אותו חריץ הארור שכבר גרם לזקפות שיש עטופות ורידים תכולים ובולטים להתפקע באפלת חדרי וזרמות מלכות מרוכזות, מכתימות סדינים על רקע הזריחה שנראה כאילו התלקחה באופק רק בגללה. דדיה גלשו כעבדים מאושרים שיצאו לחופשי מהמחשוף בזמן שהיא, הקוראת את כל מחשבותיי, מלקקת שפתיה, מפושקת ומופשלת, חלקה ומייחלת לבאות, עיניה בורקות מתשוקה מלאת שובבות וחן, כאילו נהנית מרגעי הציפיה הנוקפים. לפני שאני אפילו מספיק להניח טביעת אצבעי- היא כבר מזמן יודעת, יודעת אותי.
זוג עיני חתול מחויכות, זדוניות וזוהרות הציצו מבעד לקיר התא הסמוך ונעלמו כלעומת שבאו אל מאחורי המחיצה ברתיעה פתאומית. חברתה שהאזינה לנו בתא הסמוך החלה יונקת תאוותנו כחשמל העובר לגופה מהמעגל הסגור שיצרנו, מורכב מקולותינו ורחשי תנועותינו האינטנסיביים. חייכה לעצמה מתרגשת וחשבה איך שיחק לה המזל, הרי רק במקרה שהתה שם, שקועה בהזיותיה האינטימיות מחוץ להרצאה תוך ליטוף הנייד שלה. כשנכנסנו שמעה אותנו נאנקים ומתחככים ונכנסים בשעטה אל התא. מיד החלה נושכת את כף ידה ולא יכלה להפסיק לשפשף דגדגנה לפי הוויברציות המדויקות ששמעה: צליל הרוכסן, פרימת הכפתורים, קילוף הפוליאסטר של החזיה מהחזה המייחל, הפשלת החצאית והתחתונים, צלילי הליקוק, הגניחות הקטנטנות הקצובות והאנקות החנוקות, תנועות הפישוק ומחזוריות הכניסה והיציאה ולבסוף הדהוד המחיצה כשהשענתי בכוח ישבנה הענוג והזקוף של חברתה בכוח על דופן התא המשותף וחדרתי קצובות לעמקה.
מזה זמן רב היא הביטה בי במבט רעב וניכר כי רצתה לנעוץ שיניה בבשרי ועכשיו אנו מתפלשים ומתפרקים זה בזו בתוך תא שירותים קלסטרופובי ומחניק אך מלהיט כל עצם מעצמותיה וזוקר כל נקבובית בעורה הבוער, המיוזע והמגורה, המאדים והאקסטטי. נישקתי אותה נשיקות חטופות וזעירות בערפה, בדיוק באזור הרגיש והמדגדג מתחת לשערות הקטנות המשתרבבות מהשיער האסוף. אחזה בראשי וכיוונה את גופי המתפתל וגוהר, דרוך כפיתון מעליה, נכנס ויוצא מגופה הרך והמיטיב עמי, מעכס בפיתוליו, הפשוק והמכיל, המזמין והנפתח, המתכווץ סביבי תוך ניווט נקודות העונג המשותפות בתיאום אגנה הגמיש כשל נערת גומי, מענטזת כל גופה כדי ליצור אורגזמה מושלמת מתנועות הבוכנה שלי ובעצם מניעה אותי יותר משאני מניע אותה. כאילו היא לוחצת על כל כפתורי הידועים לה היטב בשרירי ישבנה האקרובטיים ואני רק רובוט מתוכנת ומהופנט למעשה כשפיה, לקצב מכמניה, לגרסת הבמאי האנליטית שלה. אני אוהב להיות עבד נרצע לתודעתה, מקווה שימי כבובת מין גברית לא יחלפו לעולם.  מועך ומלקק, חופן ולופת. נטרף ומתפלל, מברך ומקלל, מלחשש כל זממי בתיאורים מפורטים באזנה המאדימה תוך נשיכת התנוך המבויש שלה, ללא יכולת לנשום בין המילים והמשפטים. אוחז בגרונה המתלעלע ביובש, היא בולעת רוק לפני שתבלע את איברי, מתנשפת בעוד גלי החשמל תופסים כל חלקה טובה בפנים ירכיה הפשוקים על אריחי החרסינה שעל קיר התא הרטוב. אנחנו מרעידים גם את המחיצה ונדמה כי עוד רגע נופלים אל התא הסמוך בו חברתה כבר החלה רועדת גם היא סימולטנית מהתכווצויות מענגות. רטובה ומיוזעת, פרועה ומשתוקקת, תחתוניה עטורי הלבבות הוורודים מופשלים ומתוחים למטה. מתחככים בקרסוליה ובחצאיתה המופשלת. אצבעותיה בפיה הנוטף וכל דבשה נוטף אל האסלה בצליל טפטופים מתוק מאושר.

אני אוחז בפרקי ידיה הפרושים כאיקס על המחיצה, גופה שעון וקעור לעברי ואני עזר כנגדה, חודר לתוכה בקצב אחיד. הדהודי המחיצה המתנדנדת מכניסים את חברתה ללחץ פן תקרוס, לחץ המהול בעונג כי אולי כך תצטרף לשלישיה אם לא תקבר תחת ההריסות. בשלב זה מצידה גם למות בשיא, היא הוזה את חיוכה מרוח על פניה הנוטפות זרעי.כל כך מדליק אותה השילוב של המתח שבצותתות מבלי שהיא יכולה לראות את המראות עצמם, הלחץ והאנקות, ריק של סקס נישא בשירותים, נוזלי גוף ובושם, זיעה זרע ודמעות .   

היא מכניסה כל אורכו החצוב בסלע לגרונה, רק הקירות והאוזניים לכותל עדינו. כורעת על ארבע על הרצפה בריכוז מדיטטיבי בעוד פטמותיה מתחככות באסלה הקרה, ישבנה הלבן מתחכך כנגד הדלת לאזניהם המשתוממות של באי השירותים. אני גומר וזרעי ניתז אל לועה הפעור כמעיין המתגבר. היא סותמת את פי הרוצה לזעוק בזרוע נטויה, מה שרק ממתיק את הרגע הזך והמושלם. חברתה כבר נשכה את כף ידה עד זוב דם כדי לא לגנוח בהדהוד השירותים והגיעה גם היא לאורגזמה עוצמתית ומרעידת אמות הספים. שלושתנו מתלבשים בתזמון מדויק ויוצאים החוצה מהתאים, שוטפים ידינו ופנינו ומסדרים שיערנו כדי להפיג את הלהט והאודם שאחז בכל גופנו, עינינו בורקות, מביטים זה בזה כצופנים סוד וחוזרים לאולם.

מילים ולחן: אריאל זילבר