רגע מרגש, חשוב וראוי לתיעוד- אתמול הייתי בהופעה של יובל מנדלסון (שייגעצ), הוא אמור להיות בערך בגילי ואני חש הזדהות מסוימת עם אופן הביטוי שלו (ולא רק טקסטואלית או מוזיקלית) כבר מזה שנים רבות, הבנה של פרפורמרים שקשה לפרוט למילים.

אחד השירים שהוא ביצע (לחן ומילים שלו) נקרא "ג'ון וויין", לפני שהתחיל לנגן הוא הקדים ואמר שאבא שלו, שנפטר לאחרונה, נהג לצפות איתו במערבונים בילדותו וזה אחד הזכרונות החזקים שלו ממנו, זכרון שלא מרפה.לאחר ההופעה דיברתי איתו על הנושא והזכרתי את אבא שלי(סוג של קאובוי, לפחות בצעירותו, שגם נהג לצפות איתי במערבונים בילדותי) לצערי השיר לא נמצא ברשת כי יובל טרם הקליט אותו וכנראה יכנס לאלבומו הבא, כך שלצערי הרב אני לא יכול אפילו ללנקק. 

 כל הנ"ל גרם לי לחוש כי אני לא לבד בעולם באבל וביתמות, כנצר לאבות מדור המערבונים ובזכרונות. במקום לגרום לי לשקוע ולהכנס לרגרסיה זה דווקא מחזק ומחמם לב.