פעם הייתי מצחיק וכל ההומור שלי נשאב לרשתות החברתיות, הייתי כותב מונולוגים מצחיקים והיום אני מדוכא ומקסימום חרמן.

כמה אפשר לדבר על דיכאון? אני הרי מצחיק אנשים מדי יום או לפחות את אמא שלי ואת עצמי למרות שגם לפקידה בדואר  אני יכול להעלות בדל חיוך/גיחוך בזווית הפה כשאני אוסף חבילה ולא הולך למסיבה מלאה במליון אנשים פוטנציאליים להצחקה.

אפרופו הפקידה, נזכרתי שפעם שילמתי חשבון מים בטלפון ואיכשהו הגעתי לנציגת שירות עם קול חמוד וקרעתי אותה מצחוק.

כן, לשלם חשבונות יכול להיות קומי, סקסי, אינטראקציה חברתית ותירוץ למימוש עצמי- ממש כך!

אני מצחיק מאז שנולדתי (בתור עובר לא החמיאו לי על בדיחה ספציפית) ואני לא יודע אם זה יראה לכם יומרני או אגדה אורבנית אבל אתה לא יכול להכנס לראש של אנשים שקוראים בלוג באתר נטוש, זה מפעיל יותר מדי לחץ על הדמיון והחוש השישי ואני מה לי ולעבודה קשה?

איך שרו "הבילויים"? "אנחנו בחורים של ישיבה..."

כשאני כותב הבילויים האסוציאציה חוזרת ל- 1888 וזה עצוב מאוד עבור להקת רוק ישראלית מתחילת שנות ה-2000 שהיו לה מעריצים צעירים רבים בישראבלוג ורבים מהם היו חברי, פעם היו בילויים וחברים, משפט שמתמצת הכל כשאתה מתקרב ל-40 ומהרהר בגיל 20.

בכלל פעם הכל היה יותר פשוט, כשהיה דיסק וקניון (ואפילו מרכז מסחרי רחמנא ליצלן!) שיכולת לשוטט בו ללא מטרה כי אתה טינ'אייג'ר והעולם לא סופר אותך, היום הכל מורכב ופונקציונליות היא עניין של גיל, מטרה ומציאת מטרה ואני? אני רק רציתי להצחיק אתכם כוסומו.

אז תשמעו בדיחה: יהודי, יהודי ויהודי עולים למטוס לקראת כניסת השבת...

אפילו לספר בדיחות אי אפשר, היום הכל סטנדאפ מחתרתי ואלוהים יודע מה הופך אותו למחתרתי, אמריקאים סיפרו את זה במועדונים במערב התיכון כבר באייטיז בחולצות הוואי.

אני אוהב לספר למישהי שאני נמשך אליה בדיחה מקרוב ושהיא מתפוצצת לי מצחוק בפנים אני ממש מרגיש את שרירי הבטן שלה, את כל הגוף שלה רועד מעונג, בדיחה יכולה להיות כמו סקס או אף יותר טוב.

כשאני כותב בדיחה אני לא מתכוון ל"בדיחות פנקס" או בזוקה אלא לקומדיית המצבים של החייים או משחק מילים, פרצוף, אינטונציה או הגחכה הכל תלוי בתזמון, באדם שמולך או באירועים האקטואליים של התקופה או של המעגלים החברתיים הסובבים אותך.

אני מלך הומור הפנימי והבדיחות הפנימיות הן דבר עצוב ופרדוקסלי כי אנשים שכמותי רוצים שיהיה להם מועדון נפרד שרק הם יוזמנו אליו, יתנשאו על מי שלא מבין אותם וישארו בבדידות מזהרת אך מדכאת.

להומור הפנימי יש ממד של הרס עצמי ואין כמו לצחוק על אנשים שנופלים, תשאלו את יוטיוב.

החלטתי לעשות עדכון קצר כי לרוב אני מעלה שירים או תמונות מחזה.

אז למי שעדיין עימנו,

התנאים מחפירים: אכסנייה, סליזיות וכו

העבודה טובה: ספרים וכו'

אני כבר מעלה עוד תמונות מהמחזה, הוא עוד לא גמור אבל טפו טפו, בקרוב אסיים.

גם לדפיוצר הזנוח שלי אעלה כמה שירים (כתבתי המון לאחרונה כפי ששמתם לב).

יש לי עוד כמה פרויקטים אמנותיים כרגע שאין לי כוח לפרט, אנשים גם נוטים לא להאמין לי כשאני מתחיל למנות את כולם כי זה נראה יומרני וכו'.

אני חושב שהבריחה מיומרנות הרסה את במה.

לפעמים זה טוב להיות יומרני, לפני שנתיים שלוש הקהילה היתה מורכבת (זאת הכללה כמובן) מטינאייג'רים שבאמת מאמינים שהם יכולים להוציא ספר, שרואים את עצמם כיוצרים (לא משנה אם הם היו טובים או לא), שמשקיעים באמנותם, שאכפת להם.

היום מדובר בקומץ בני עשרים ומשהו שלא אכפת להם מכלום, הם רק רוצים לבלות וללכת לפאבים ומסעדות  ומסיבות ולשבת אחד מול השני ושכבר לא יהיה מה להגיד, אז כן, לפעמים יומרנות זה טוב וחבל לי ש75 היוצרים המוערכים שלי לא נמצאים בכלל בקהילה הזאת ולא באים בכלל לערבמה (מעניין למה), חלקם היו פעם, את חלקם לא ראיתי בחיי וחלקם מתביישים לצאת מהמחשב לקדמת הבמה. אז הרמה של האוכלוסיה בשטח ירדה פלאים (גם אם לחלקם יש פוטנציאל הוא מתבזבז על התפרקות תמידית וניוון מתוך תפיסה שמה זה משנה כבר או שאנחנו לא מתיימרים להיות יוצרים).

לפעמים צריך להתיימר כדי לקום בבוקר ולכתוב מחזה או להוציא ספר או לארגן ערב או לפרסם כתבות או לשחק או לביים או להופיע או לשיר.

טוב עברתי מזמן את סף המבזקיות

שני דברים לזכות הבמה כרגע :

1 ליידי די (יפעת נץ אקס מכשפות) מופיעות בערבמה וזה צריך להיות מעולה

2 מתארגן לו ערב "במיוזיק" שהוא קאמבק של "ערבמה 3" של פעם רק אם יותר מודעות של הלהקות לחשיבותו או משהו (ואולי יותר יכולת לוגיסטית של המעורבים).

בכלל, המילה (ביטוי) "ערב במה" הפנה למילה שכבר חוששים להשתמש בה וזה עצוב לי כי אני כל כך זוכר את התקופה שהמילה הזאת היתה פותחת עיניים עייפות באנרגיה עצומה לקראת הערב והתלהבות ואנדרנלין עד אין קץ, ואני לא מדבר רק על עצמי. 

יחי אוגוסט 2001 (ערבמה עם 400 איש שהמון בטח סבלו בו) אבל כרגע הוא נראה זוהר לעומת

קבוצת התמיכה שמגיעה בימינו (100 אנשים שמגיעים מכוח האינרציה כבר שנים)