פעם הייתי מצחיק וכל ההומור שלי נשאב לרשתות החברתיות, הייתי כותב מונולוגים מצחיקים והיום אני מדוכא ומקסימום חרמן.

כמה אפשר לדבר על דיכאון? אני הרי מצחיק אנשים מדי יום או לפחות את אמא שלי ואת עצמי למרות שגם לפקידה בדואר  אני יכול להעלות בדל חיוך/גיחוך בזווית הפה כשאני אוסף חבילה ולא הולך למסיבה מלאה במליון אנשים פוטנציאליים להצחקה.

אפרופו הפקידה, נזכרתי שפעם שילמתי חשבון מים בטלפון ואיכשהו הגעתי לנציגת שירות עם קול חמוד וקרעתי אותה מצחוק.

כן, לשלם חשבונות יכול להיות קומי, סקסי, אינטראקציה חברתית ותירוץ למימוש עצמי- ממש כך!

אני מצחיק מאז שנולדתי (בתור עובר לא החמיאו לי על בדיחה ספציפית) ואני לא יודע אם זה יראה לכם יומרני או אגדה אורבנית אבל אתה לא יכול להכנס לראש של אנשים שקוראים בלוג באתר נטוש, זה מפעיל יותר מדי לחץ על הדמיון והחוש השישי ואני מה לי ולעבודה קשה?

איך שרו "הבילויים"? "אנחנו בחורים של ישיבה..."

כשאני כותב הבילויים האסוציאציה חוזרת ל- 1888 וזה עצוב מאוד עבור להקת רוק ישראלית מתחילת שנות ה-2000 שהיו לה מעריצים צעירים רבים בישראבלוג ורבים מהם היו חברי, פעם היו בילויים וחברים, משפט שמתמצת הכל כשאתה מתקרב ל-40 ומהרהר בגיל 20.

בכלל פעם הכל היה יותר פשוט, כשהיה דיסק וקניון (ואפילו מרכז מסחרי רחמנא ליצלן!) שיכולת לשוטט בו ללא מטרה כי אתה טינ'אייג'ר והעולם לא סופר אותך, היום הכל מורכב ופונקציונליות היא עניין של גיל, מטרה ומציאת מטרה ואני? אני רק רציתי להצחיק אתכם כוסומו.

אז תשמעו בדיחה: יהודי, יהודי ויהודי עולים למטוס לקראת כניסת השבת...

אפילו לספר בדיחות אי אפשר, היום הכל סטנדאפ מחתרתי ואלוהים יודע מה הופך אותו למחתרתי, אמריקאים סיפרו את זה במועדונים במערב התיכון כבר באייטיז בחולצות הוואי.

אני אוהב לספר למישהי שאני נמשך אליה בדיחה מקרוב ושהיא מתפוצצת לי מצחוק בפנים אני ממש מרגיש את שרירי הבטן שלה, את כל הגוף שלה רועד מעונג, בדיחה יכולה להיות כמו סקס או אף יותר טוב.

כשאני כותב בדיחה אני לא מתכוון ל"בדיחות פנקס" או בזוקה אלא לקומדיית המצבים של החייים או משחק מילים, פרצוף, אינטונציה או הגחכה הכל תלוי בתזמון, באדם שמולך או באירועים האקטואליים של התקופה או של המעגלים החברתיים הסובבים אותך.

אני מלך הומור הפנימי והבדיחות הפנימיות הן דבר עצוב ופרדוקסלי כי אנשים שכמותי רוצים שיהיה להם מועדון נפרד שרק הם יוזמנו אליו, יתנשאו על מי שלא מבין אותם וישארו בבדידות מזהרת אך מדכאת.

להומור הפנימי יש ממד של הרס עצמי ואין כמו לצחוק על אנשים שנופלים, תשאלו את יוטיוב.

תוחב ראשי בישבני שלומציון

ושואב אותה כקומפרסור זב עונג בתצורתה נוזלית

עד שהיא מניפה תחתונים לבנים של סיפוק.

עונג תשוקה היא ניתקה, עוד דקה, כאב ראש מרקה ליריקה, היא מרקרה ביומנה, מרקרה בצהוב זוהר. כמה שאני חד היא קהה- כמה שאני כהה היא מתבהרת. העיקר דיברה מתוככי עונגה, זה העיקר. 

בתוך נרתיק תמרוקיה היא (הפלא ופלא) התמרקה, רחצה ידיה מעינוגיה הזמניים וחזרה להתבוסס, חזור ובוסס, בפרדוכסיה, בפרותיה, בחידוד פטמותיה, בלאות חידותיה, בשפל פטפוטיה, בנסיך הזיותיה, בפרטיה, בפרתה וחידקלה, חזור ופרדכס, נדנוד וקרצץ, פרט ופלמס, הסבר והדגם, נמק והלאה, זכך ופרש, קדש ורחץ, כרפס יח"צ, זכר ונקב, ענג ועגן, נגן לי כרומגן.  
ידעה היא, יפה-יפה ידעה היא, שאותם חיבוטי תסכול המה רק למראית עין בלתי מזוינת, עין מעט פוזלת, מגורה אך לא מנסרה, עין לא קליידוסקופית, צופיה בזום אין על החיבוטים הנחוצים כל כך כדי להבליט את הזמניות בצהוב זוהר, צהוב גלוסי, מבריק אך לא חכם על רקע שח מט לנפול.
 
מבוכה השתררה בה לפתע וחשמלה את אוויר המזגן הסינתטי ונעול החלונות ההרמטי. התענגה כהרגלה בקודש בתוך פיר מעלית גלוי לוע, לרלרה ולעלעה  כעוף חול מעפרה "מוג לב, אתה מוג לב ולא סתם רך לבב" כרזה היא בכריזת המעלית התקועה שתומת דמעה.
שתיקה היא אומרת שתיקה, לא מפסיקה לומר כמה שתיקה אלוהים דוברת כל שותקיה, פטפטנית שתיקות, חפרנית פאוזות, גבבנית תהומות, מרצה לויפאסנות, מבליטת מופנמויות, מחצינת הבלעות, מבליעת חוצנים.
 
עונג כאב, עונג משטמה, תפילה קשורה כרוכה מלופפת.
להתענג, לענג, לעגן, לעגון בעונג, להכות בעדנה בגונג: דינג-דונג.
עינוגים הקטנים של חול ומותו הבהול באמצע ההול המרופט בכובד עיטורי הטפטים. ההול המטופט, הצופה לשכן האנטיפת, הנוחר באמצע הקטסטרופות הכי גדולות שלך דווקא כשאינך זוכה לטיפת עונג אלא רק טררם יומיומי של סידורים מיוזעים במובן הלא פוטוגני של המילה ובירוקרטיה ארכנית ויבשה ככיח. כפי שאמרתי, נוחר הוא השכן, המבטל כל עונג רטרואקטיבית, בנחירו הימיני "למי אכפת, חררר חררר, למי אכפת?".
 
להתענג על זה ולא לגמור. לא להיות- במובן של לא להיוולד מלכתחילה בתרגיל ממזרי עם קריצה וקרצייה ובו זמנית להתענג- להיות ומיד לחדול מלהתענג, עונג פרדוכסלי, מזל גדול שהוא לעונג רב כמעדן חלב הוא לי, פרדוכסלי לעונג לי, לפרדוכס הוא לי, עוג מלך הבשן, אגוז מלך על האגן,
אגוז ברזיל בקורקבן של אהובת הספן.
 
מזמור יבבני, ממוחזר כמו נאקת איוב במחזור כמו נקבת ברדלס בדאלאס, בדלאק.  בעוד היא ממחזרת תפילותיה, רוקמת עונג חרוזיה החופשיים, עונדת מטבעות לשון ועגילי דמאר.
האור עולה בבוקר ויורד בערב, אור צפוי, כמה ערמה יש לאור הזה, כמה מניאק יכול להיות אור שעולה ויורד כמו פראייר לפי הנץ החמה, למה נץ ולא בז לה? למה בז למה? ואם היא היתה חמה אלי אזי לא חכמה היתה, סתם חמה ואחר כך קרה עד שהיתה חוטפת גריפה, מנוזלת ומקנחת אפה כצופר ערפל או פילה משוגעת או פילה שפויה או פילה דו קוטבית או סכיזופרנית. או בכלל לא פילה, אורה הכפולה, דובת גריזלי, נערת רוק, נעירת אתון.
 
אני ממשיך לערוג לה כאריג במבצע כסוודר קשמיר, לפאם גריר, כסמטת אל תחריר, כתרווד אל הסיר, בהמיית סקסופון הפורץ כשיכור מהאייטיז והורס את כל השיר.
וכל זאת לא בפיקחון של פקח בשעת מילוי דו"ח, ממש לא, אל תהיו סתומים! 

אלא מרוב תשוקה עיוורת צבעים, אילמת פיסחת גידמת חיגרת ואף תתרנית.  עונג מתמשך של קינה נטולת בינה להוויות בבואה עצמית ובועה מועצמת, רוקי בלבואה, כלבע שבוע, באבוה-בוה.
בבואה לענג אותי, מענגת בבואתה, מחכה לבואי- מפוצצת בועה. לענג את הלז בוודאי וכדאי לענג רק אותי, רק אותו, רק לזכות בלוטו, רק את עצמך. המעונג המעונב הבבונג, בבונך המתענג על עונגו המשמח, המבדח, המפדח כדי ליהנות על פדחתו- רק ליהנות בלי מצב רוח כלשהו, בלי סממן סטטוס או קריוס ובקטוס, קדוש יותר מחסוס.

לא מצברוחי ולא מצוברחי, 

לא מדוכדכי לא זעפני
לא מלנכולי ולא גוואקמולי.

 ללא עונג לא שווה לצאת מהבית ואם כבר יוצאים מהבית- לא נכנסים אליו אלא רק בנקודת העונג שהיא נקודת הג'י על הגבעה הגבוהה במשקפת אטומה ביום בהיר בעוד ענני נוצה מענגים אותך מתחת לתחת ואף אחד מלבדך לא שולט במסתורי היקום ולא שואב את הדובה הגדולה לקרבי כשטיח אפגני ואנחל בונני. את מלאה בתחושות ועקצוצים, סמרמרים וסמורים, גברברים וגפרורים, מענגים ברי האסמכתא וקיסרי הגושפנקה:

חות מות הגומי 

ותוח מות החומי
פוערות המו מי?
וסוחטות התשומי

האניות מעוגנות בחוק "אגן הים תיכון הלבבות השבורים" עוגנות לך במפתח הלב השוודי כמו יין ויאנג ויוני ובאנג וסוני בבאג. באמצע הפלז'ר אל תערבבי אל בחשי כוסה מחשי, באיומי עין בתנועות של יונה במחזור ויוגה ברמזור בפמפלונה נפנפת בשוגג בחוטיני אדמדם בדרך חתחתים כל בשרך המה רטט רעד כמוסת עגבים אגבית, גלוקוזי בער בנימי נפשי, כחיטת שיבולת שועל, טוסטסטרוני תסס אלעל, מיד שעטתי כשור אקדמי מנופף ברושור ואגוז מקדמי ומקדמות של ביטוח לאומי.  קרבנוּת זימה ופאם פאטאל, פתלתלה חמקמקה,   כי רב הסבל על העונג הצרוף חסר הברירה, תעלי קצת גירה? אל תשמרי במגירה זה מסרטן ולא מדרבן כמו מידברן.
הצער והיגון יגון מעונג משמעות חף הוא כמו יחפן, עונג צרוף ונטול צירופים שאינו שעטנז ובד"צ, עונג פרווֶה, עונג פשוט פעוט פרוט לפרוטות של פליטים בשתי שקל. לא עונג פלצני נברני אלא גחמנות פשוטה כמו לחמניות בבוקר, לא תשוקתיוּת מסובכת של משוררים עם סופר אגו ואין במה לקנות בסופר. עונג קטן לפני השינה כמו דונג באוזן ודונה גרציה ודון קורליאונה ואת עוד עונה לו ועונג של בוקר ועונג בצהריים ובתה של ארבע עם רקיק וברבע לחצות וחצות ורבע לתיקתק ותיקתק וחצי וחצי מחצי ושליש משמינית ותשיעית של בטהובן  בחג ומועד עונג ועוגן גוען וגועה, מעגן ומענב גונב ומגבב בכוכבי הלכת ובעונגו של לוח השנה בין ירכיים וכוכבים בתשמישים ובמשומשים ובמסע תענוגות סביב העולם בשמונים יום סביב עוגניה הרכים והעגולים ובין רגליה לעגון ולאגממון ולשמש תחתיה ספון ספון בעוגן עגון כש"י עגנון.
 
עונג של ייאוש ודווי, עונג הלוואי, הלוואי היה קצת עונג ולא הרבה דווי, גולה דוויה וזהות בדויה, לא מצויה, לא מציאה גדולה, עונג לרוויה, עונג ברבייה, עונג בצער רב וביגון מעט קודר, עונגיים מענגים לחג עטופים לטף. עונגון קטון, עונג מיקרוסקופי, חמקמק דקדק מפוקפק.
עונג חייב להיות מפוקפק מפונדרק מעורפל לא מדויק לא מאויר לא מתוייר, לא מגויר ולא מנומר. עונג מנומש, מעולף, מעולה! 

נכנסתי אל היכלי התיאטרון המקודשים
שם לא חיכה לי אור זרקורים,
כפי שפנטזתי בקרי הנעורים.
אף לא אור יקרות
ותרועת חצוצרות.
לא זוהרה הרעב
של להקת שוליים,
לא הסנה הבוער
ולא נעליים.

הן חיכו לי בשורה
בנצחיות קיומית
כמדי שבוע בהצגה יומית,
מרשרשות כדי לחיות
בצלופן הסוכריות.

לאחר רדת המסך
אמלט מדור הורי,
מוכה החרון,
שבעיר הזאת יתבצר
עד יומו האחרון.

האם זו אשמתי
שכל חייהם
דחו את חירוף הנפש?
אני האייל העקוד,
יצחק בעל כורחו.

אך לאט לך,עוד אין צורך להספיד.
אין לי מה להפסיד
ומה להפסיק,
כל עוד נשמתך
באפי מעקצצת.

מאמינה בי בתמימות אווילית,
עד כי כל מקנאי ומשקצי,
מחרפי ומגדפי,
לא יוכלו למרוח
דונג על כנפי כאיקרוס
בצהרי אוגוסט הדוויים.

לא אזיל דמע ולא אבוש,
את תאוות הנקם אכבוש.
עם כל מרירותם המוצדקת,
תסביכי הגלות
והקוממיות המתקוממת.

מליבי האבן תיגול,
כשועל קרבות ותיק
שעבר כבר הכל.
אוכל להתגלגל,
כאלף גלמים,
לתיאורית כאוס של
אורגיית פרפרים
כי ככל שמקצצים כנפי
כן תתארכנה.

תלתלי השטניים
גלגלי אש יוקדים.
גם אם אותי לגיהנום יורידו
ומרכבות האש יחלידו,
לא אעצור להסתכל
והנשימה לא תתבלבל.

במקום להחזיק
בשיניים ובציפורניים,
נרקוד על המים
ונצחק שבעתיים. 

תוך כדי הרצאה ארוכה ומרדימה, באחר הצהריים חמים ושטוף שמש, רק שנינו היינו ערים מאי פעם. הבטתי בעיניה הירוקות התובעות אותי כאן ועכשיו ולא מוכנות לחכות עוד. המתח כבר היה בלתי נסבל והנגיעות הקטנות בינינו מתחת לספסל הלכו וגברו, עמוקות ומהירות, משעשעות ומדגדגות, לא יכולנו להתאפק ופשוט שעטנו החוצה מהאולם כאיש אחד, תוך מלמול תירוצים קלושים וצחקוקים שובבים לעיניהם המשתאות של יושביו המנומנמים. דוחפים זה את זו על קירות המסדרון בדרכנו לשירותים בעודנו מתנשקים, מתגפפים ופה ושם אף נושכים אחד את השנייה כמו במשחק של שני גורי נמרים- חתוליים אך משחרים לטרף מנעוריהם.

 כלו כל הקיצים, החרמנות עלתה על גדותיה. רתחנו ובעבענו אחד בתוך השנייה מעל למהירות המותרת ואיבדנו קשר עם המציאות. נפשותינו וגופנו שזורים זה בזו בספירלה של תאוות בשרים בלתי נשלטת ולהט דו-גופי בו אנו מטעינים ונטענים בהיזון חוזר ומחוללים עצמנו בכוח האינרציה. התחברנו בכל איברינו כמעגל חשמלי בלתי נתיק, נועלים את הדלת מאחורינו בטריקה מושכת תשומת לב ומוכת ליבידו. לחצתי חמוקיה וליבה הלם בתגובה, סוחט אותם בדקדקנות, לא מרפה ממתיקותם ורודת הפטמה, הלבנה והמשתובבת עד תומה ומסובבם כתפוז על מסחטה לאחר שקילפתי בציפורני השלופות חזייתה, שורט קלות את עורה הרגיש וסוחט ממנה כבונוס "אאוץ'!..." כאוב מעונג. ליקקתי סופסוף חריץ מחשופה האפל שסובב לי את גלגל העין כסלוט מאשין כבר מזמן, בזויות וסוגי תאורה שונים, החל מפלורוסנט מסנוור במלאכותיותו ועד לירח נוגה המלטף בגניבה את גבעותיה הזקופות וכיכב בפנטזיות שלי לילות חשוכי מרפא כבקרים לבנים. אותו חריץ הארור שכבר גרם לזקפות שיש עטופות ורידים תכולים ובולטים להתפקע באפלת חדרי וזרמות מלכות מרוכזות, מכתימות סדינים על רקע הזריחה שנראה כאילו התלקחה באופק רק בגללה. דדיה גלשו כעבדים מאושרים שיצאו לחופשי מהמחשוף בזמן שהיא, הקוראת את כל מחשבותיי, מלקקת שפתיה, מפושקת ומופשלת, חלקה ומייחלת לבאות, עיניה בורקות מתשוקה מלאת שובבות וחן, כאילו נהנית מרגעי הציפיה הנוקפים. לפני שאני אפילו מספיק להניח טביעת אצבעי- היא כבר מזמן יודעת, יודעת אותי.
זוג עיני חתול מחויכות, זדוניות וזוהרות הציצו מבעד לקיר התא הסמוך ונעלמו כלעומת שבאו אל מאחורי המחיצה ברתיעה פתאומית. חברתה שהאזינה לנו בתא הסמוך החלה יונקת תאוותנו כחשמל העובר לגופה מהמעגל הסגור שיצרנו, מורכב מקולותינו ורחשי תנועותינו האינטנסיביים. חייכה לעצמה מתרגשת וחשבה איך שיחק לה המזל, הרי רק במקרה שהתה שם, שקועה בהזיותיה האינטימיות מחוץ להרצאה תוך ליטוף הנייד שלה. כשנכנסנו שמעה אותנו נאנקים ומתחככים ונכנסים בשעטה אל התא. מיד החלה נושכת את כף ידה ולא יכלה להפסיק לשפשף דגדגנה לפי הוויברציות המדויקות ששמעה: צליל הרוכסן, פרימת הכפתורים, קילוף הפוליאסטר של החזיה מהחזה המייחל, הפשלת החצאית והתחתונים, צלילי הליקוק, הגניחות הקטנטנות הקצובות והאנקות החנוקות, תנועות הפישוק ומחזוריות הכניסה והיציאה ולבסוף הדהוד המחיצה כשהשענתי בכוח ישבנה הענוג והזקוף של חברתה בכוח על דופן התא המשותף וחדרתי קצובות לעמקה.
מזה זמן רב היא הביטה בי במבט רעב וניכר כי רצתה לנעוץ שיניה בבשרי ועכשיו אנו מתפלשים ומתפרקים זה בזו בתוך תא שירותים קלסטרופובי ומחניק אך מלהיט כל עצם מעצמותיה וזוקר כל נקבובית בעורה הבוער, המיוזע והמגורה, המאדים והאקסטטי. נישקתי אותה נשיקות חטופות וזעירות בערפה, בדיוק באזור הרגיש והמדגדג מתחת לשערות הקטנות המשתרבבות מהשיער האסוף. אחזה בראשי וכיוונה את גופי המתפתל וגוהר, דרוך כפיתון מעליה, נכנס ויוצא מגופה הרך והמיטיב עמי, מעכס בפיתוליו, הפשוק והמכיל, המזמין והנפתח, המתכווץ סביבי תוך ניווט נקודות העונג המשותפות בתיאום אגנה הגמיש כשל נערת גומי, מענטזת כל גופה כדי ליצור אורגזמה מושלמת מתנועות הבוכנה שלי ובעצם מניעה אותי יותר משאני מניע אותה. כאילו היא לוחצת על כל כפתורי הידועים לה היטב בשרירי ישבנה האקרובטיים ואני רק רובוט מתוכנת ומהופנט למעשה כשפיה, לקצב מכמניה, לגרסת הבמאי האנליטית שלה. אני אוהב להיות עבד נרצע לתודעתה, מקווה שימי כבובת מין גברית לא יחלפו לעולם.  מועך ומלקק, חופן ולופת. נטרף ומתפלל, מברך ומקלל, מלחשש כל זממי בתיאורים מפורטים באזנה המאדימה תוך נשיכת התנוך המבויש שלה, ללא יכולת לנשום בין המילים והמשפטים. אוחז בגרונה המתלעלע ביובש, היא בולעת רוק לפני שתבלע את איברי, מתנשפת בעוד גלי החשמל תופסים כל חלקה טובה בפנים ירכיה הפשוקים על אריחי החרסינה שעל קיר התא הרטוב. אנחנו מרעידים גם את המחיצה ונדמה כי עוד רגע נופלים אל התא הסמוך בו חברתה כבר החלה רועדת גם היא סימולטנית מהתכווצויות מענגות. רטובה ומיוזעת, פרועה ומשתוקקת, תחתוניה עטורי הלבבות הוורודים מופשלים ומתוחים למטה. מתחככים בקרסוליה ובחצאיתה המופשלת. אצבעותיה בפיה הנוטף וכל דבשה נוטף אל האסלה בצליל טפטופים מתוק מאושר.

אני אוחז בפרקי ידיה הפרושים כאיקס על המחיצה, גופה שעון וקעור לעברי ואני עזר כנגדה, חודר לתוכה בקצב אחיד. הדהודי המחיצה המתנדנדת מכניסים את חברתה ללחץ פן תקרוס, לחץ המהול בעונג כי אולי כך תצטרף לשלישיה אם לא תקבר תחת ההריסות. בשלב זה מצידה גם למות בשיא, היא הוזה את חיוכה מרוח על פניה הנוטפות זרעי.כל כך מדליק אותה השילוב של המתח שבצותתות מבלי שהיא יכולה לראות את המראות עצמם, הלחץ והאנקות, ריק של סקס נישא בשירותים, נוזלי גוף ובושם, זיעה זרע ודמעות .   

היא מכניסה כל אורכו החצוב בסלע לגרונה, רק הקירות והאוזניים לכותל עדינו. כורעת על ארבע על הרצפה בריכוז מדיטטיבי בעוד פטמותיה מתחככות באסלה הקרה, ישבנה הלבן מתחכך כנגד הדלת לאזניהם המשתוממות של באי השירותים. אני גומר וזרעי ניתז אל לועה הפעור כמעיין המתגבר. היא סותמת את פי הרוצה לזעוק בזרוע נטויה, מה שרק ממתיק את הרגע הזך והמושלם. חברתה כבר נשכה את כף ידה עד זוב דם כדי לא לגנוח בהדהוד השירותים והגיעה גם היא לאורגזמה עוצמתית ומרעידת אמות הספים. שלושתנו מתלבשים בתזמון מדויק ויוצאים החוצה מהתאים, שוטפים ידינו ופנינו ומסדרים שיערנו כדי להפיג את הלהט והאודם שאחז בכל גופנו, עינינו בורקות, מביטים זה בזה כצופנים סוד וחוזרים לאולם.