פעם הייתי מצחיק וכל ההומור שלי נשאב לרשתות החברתיות, הייתי כותב מונולוגים מצחיקים והיום אני מדוכא ומקסימום חרמן.

כמה אפשר לדבר על דיכאון? אני הרי מצחיק אנשים מדי יום או לפחות את אמא שלי ואת עצמי למרות שגם לפקידה בדואר  אני יכול להעלות בדל חיוך/גיחוך בזווית הפה כשאני אוסף חבילה ולא הולך למסיבה מלאה במליון אנשים פוטנציאליים להצחקה.

אפרופו הפקידה, נזכרתי שפעם שילמתי חשבון מים בטלפון ואיכשהו הגעתי לנציגת שירות עם קול חמוד וקרעתי אותה מצחוק.

כן, לשלם חשבונות יכול להיות קומי, סקסי, אינטראקציה חברתית ותירוץ למימוש עצמי- ממש כך!

אני מצחיק מאז שנולדתי (בתור עובר לא החמיאו לי על בדיחה ספציפית) ואני לא יודע אם זה יראה לכם יומרני או אגדה אורבנית אבל אתה לא יכול להכנס לראש של אנשים שקוראים בלוג באתר נטוש, זה מפעיל יותר מדי לחץ על הדמיון והחוש השישי ואני מה לי ולעבודה קשה?

איך שרו "הבילויים"? "אנחנו בחורים של ישיבה..."

כשאני כותב הבילויים האסוציאציה חוזרת ל- 1888 וזה עצוב מאוד עבור להקת רוק ישראלית מתחילת שנות ה-2000 שהיו לה מעריצים צעירים רבים בישראבלוג ורבים מהם היו חברי, פעם היו בילויים וחברים, משפט שמתמצת הכל כשאתה מתקרב ל-40 ומהרהר בגיל 20.

בכלל פעם הכל היה יותר פשוט, כשהיה דיסק וקניון (ואפילו מרכז מסחרי רחמנא ליצלן!) שיכולת לשוטט בו ללא מטרה כי אתה טינ'אייג'ר והעולם לא סופר אותך, היום הכל מורכב ופונקציונליות היא עניין של גיל, מטרה ומציאת מטרה ואני? אני רק רציתי להצחיק אתכם כוסומו.

אז תשמעו בדיחה: יהודי, יהודי ויהודי עולים למטוס לקראת כניסת השבת...

אפילו לספר בדיחות אי אפשר, היום הכל סטנדאפ מחתרתי ואלוהים יודע מה הופך אותו למחתרתי, אמריקאים סיפרו את זה במועדונים במערב התיכון כבר באייטיז בחולצות הוואי.

אני אוהב לספר למישהי שאני נמשך אליה בדיחה מקרוב ושהיא מתפוצצת לי מצחוק בפנים אני ממש מרגיש את שרירי הבטן שלה, את כל הגוף שלה רועד מעונג, בדיחה יכולה להיות כמו סקס או אף יותר טוב.

כשאני כותב בדיחה אני לא מתכוון ל"בדיחות פנקס" או בזוקה אלא לקומדיית המצבים של החייים או משחק מילים, פרצוף, אינטונציה או הגחכה הכל תלוי בתזמון, באדם שמולך או באירועים האקטואליים של התקופה או של המעגלים החברתיים הסובבים אותך.

אני מלך הומור הפנימי והבדיחות הפנימיות הן דבר עצוב ופרדוקסלי כי אנשים שכמותי רוצים שיהיה להם מועדון נפרד שרק הם יוזמנו אליו, יתנשאו על מי שלא מבין אותם וישארו בבדידות מזהרת אך מדכאת.

להומור הפנימי יש ממד של הרס עצמי ואין כמו לצחוק על אנשים שנופלים, תשאלו את יוטיוב.

טוב, לא הייתי בבית שנים.

אני בעיצומה של התפרצות געשית של יצירה

בשל בעיה טכנית לא אעלה שירים בחופשת החיפה הנוכחית שלי

אבל עוד שבוע אעלה שירים רבים וחדשים

(אני חושב שהתחלתי בסגנון חדש בצורה לא מודעת)

הודעה לגבי אירועים בטאואר תפורסם בהקדם

הולכים להיות שני אירועים בטווח קצר של זמן אחרי חודשים של בצורת

והדבר שהכי מרגש אותי לאחרונה:

אני מתכנן הופעת יחיד של הקראות ואילתורים

כמו שעשיתי בערבי במה רק במקום המקריאים אני מקריא שירים שלי

במודל של: הקראה- קטע קישור- הקראה

אם זה יצליח עלולות להפתח לי דלתות שלא נפתחו לי מעולם.

במישור הרומנטי אתם מנחשים בעצמכם

פעילות רבה ואמת פנימית אפסית

מה ציפיתם?

מה שלא יהיה, אני ממשיך הלאה

אל התקוות החדשות

אל החלונות הגבוהים

אל הפסגות המושלגות

לפעמים יש לי תחושה שאני בדרך לכיבוש העולם

אני ידוע בציבור כאדם שיש לו את המגאלומניה הילדותית הקבועה הזו

וזה לא מוניטין חיובי במיוחד.

מדי פעם אני נופל על הקרקע היבשה והבנאלית של היום יום

ומתעשת

אבל כן

יום אחד אולי

יו נואו

צפו לפוסטים ביומיים הקרובים

הכינו מטריותיכם!

מה אתה אמור להרגיש כשמישהי מקריאה עלייך שיר סקס על הבמה?

מה אתה אמור להרגיש שאחריה עולה מישהי ומקדישה לך סיפור?

( שזה הרבה יותר שגרתי באופן יחסי)

אתה יושב שם ליד שולחן עגול מעץ מהגוני ( נניח שהוא היה מהגוני בסדר?) והיא עולה ומקריאה סיפור ואחריו את השיר הזה, אמנם הומוריסטי, אמנם כבר דיברתי איתה על הנושא בעבר והכל מובן לכל הצדדים, ידעתי שהיא כתבה את השיר כי זה היה בעקבות שיחה בצ'ט והיא העתיקה לי אותו, אהבתי את השיר בין היתר כי היא בן אדם מאוד כשרוני (חפשו בבמה ענת אנאפזה אבישר) היא גם בגיל שלי אז אי אפשר לחשוד פה בגרופיות (גרופיות התופעה, לא גרופיות כמו שאומרים מעריצות) מה גם שהיא לא הטיפוס.

לא הסמקתי, לא יודע למה, התגובה שלי היתה חיוך מאוזן לאוזן (למרות ששנינו יודעים שאני לא נמשך אליה) הקהל צחק מקיר לקיר וקשרו המנחה ציין אחר כך שרק בשביל זה היה שווה לבוא לערבמה.

אחר כך עלתה סביון יקירתי (היחידה בעולם שידעה להציל אותי מהראסטות הדמוניות ההן)

והקדישה לי את סיפורה, הייתי על גג העולם באותו רגע,

אגוטריפ מפוצץ,

יותר טוב מסקס סמים ורוקנרול ביחד,

רציתי לרקוד על מדרגות הרבנות ,

לאכול את הירח כמו קרטיב לימון ביום חמסין.

בקיצור, הבנתם.

אני מודה שגם נבוכתי באיזה שהוא אופן, הרי התחושה שכל הקהל מדמיין אותי שוכב עם מישהי על הבאר שלפני רגע הם שתו עליו היא לא הכי נוחה בעולם (והיו בקהל אקסיות שלי).

אני לא חושב שנתתי מספיק ביטוי לאושר הזה, מה גם שחששתי שמיכלי וגל יחשבו שאני תופס מעצמי יותר מדי פתאום.

מיכלי צחקה עד שכאבו לה הלחיים וגל צחקה וכל השולחן, אפילו לטאות צחקו על קירות תמונע ויתוש שבטעות נכנס למישהו לבירה בעבע בצחוק . 

היו לי עוד חוויות מאותו ערבמה אבל רציתי לכתוב משהו על זה (ואולי בעצם לא כתבתי כל מה שחשבתי והרגשתי על זה) אבל כרגע מספיק לי.