פשטי ממני את עורי, תני בי מומים, הטילי בי רבדים, אני שלך, אני הולך, אני חוזר מהמטבח.

נפרדת, את לא יכולה יותר, יודעת, לא יודעת, אוהב את החיבוטים שלך, במיוחד בזוית האף,

אין כמו חיבוטי האף שלך, עד הנמש האחרון, עד הגרש התחתון שמשתרבב לך תמיד בערמה,

את ערמה את, עור מה מלא עורמה ימבערמה ימבה,
בחיי, מערימה קשיים את מערימה,
ערימות של קשיים מתוקים ואני בולע אותך כמו מובי דיק, כמו חיריק, לא כמו, בדיוק.


נכנסנו, יצאנו, באנו עד הלום, אנחנו, יש אנחנו? מוגדר לך? רשום? בטאבו? רשמת? איך תזכרי? נייר? דיבקית?

נדבק, נדבק הרמטית.




איפה החברים שלך, מי שווה יותר החברים שלי או החברים שלך, מה קרה בעיה חברתית?

ביקורת חברתית, את אהובתי הסוציולוגית, רק אסור לומר אוהב, בחיי שזה מרגיש אסור,

כל כך מגרה לאהוב כשאסור לומר אוהב, בקושי אמרת אוהבת,
סכרתי אותך בנשיקה, שלקתי את לשונך ולא החזרתי, לא חוזרת הלשון הזו חזקה מן החרב ואל תתערבי לי בלשון הזו, אחדור פעמיים,
אנבח שבעתיים.

אני רוצה שתבקרי אותי על כל צעד ושעל במיוחד על כל אלה, שמור אלי, ורק על אחד הסעיפים.

למה מתאכזבת?

למה פוכרת כפיים, לא לפכור! את מהסקפטיים הא? ספקטקל שלם, לעזאזל איתך, מספקטקלת,

אבל אנחנו מפגרים ביחד, מפגרים לחוד והחברים שלי מפגרים בצורה שונה מחברים שלך,

אני אומר זאת בטון חברי, קשה להיות חברותי

מה חבר מה?


יש בך דברים לשפר, לנקר, רצית לעקוץ, לעקצץ, ויש בך דברים לשפד, לקצוץ אותי דק דק,

 יש בך שירים לשנורר, מן פשטות מורכבת, כמה מפגרת יכולה להיות פשטות מורכבת אחת במדינה הזו, בדיוק כמונו, שני ליצנים, תורידי את האדום, מרחי עלי שחור,

השמש כבר חורכת לי את קצות היונה ויונים כבר לא בוכות מכל שטות שאני אומר,

הן התרגלו לזיבולי שכל,

מטילות עלי אשמה, מטילות עלי צואה, מילא ציפור בוכיה, מילא את לבושה בכתונות לילה מהוססת,

את אף פעם לא מהוססת רק נחבטת בקיר בום בום.

שומע את העמימות שלך, וזה די נחמד שאת עמומה, פעם שמעתי אותך צלולה

 ומישהו שבר עלי בקבוק מקומה רביעית,
זה מוכיח את הנתזים העפיצים, תמיד ידעת, רק לא גילית לי, מפגרת, לא גילית.


בא לי להתעלק עליך, ממש לנדנד, לטרטר, לשאול שאלות, איפה היית אתמול בשלוש לפנות בית, איפה הבית שלך, מסתובבת ברחוב ברחוב, בחיי ברחוב מסתובבת ברחוב בחיי כבר צייינתי ברחוב? קומה? מספר? מיקוד? תיבה? דואר נע? הרי את מבוילת לי.


אני עוד אחת, אתה עוד אחד, זה יכול להיות כל אחד, ברור שכל אחד, אף אחד? אני כמו כל אחת, שיודע כל אחד, הרי אנחנו עוד אחד, עוד סיפור, עוד אהבה, התאהבות, עוד פגישה, עוד תל אביב,

 כי את עוד אחת שלא מבינה מה אני עושה בתור אחת,
שנמצא בתוך אחד כמוך, הרי לא שניים, לפחות תהיה מקורי, כבר שמעתי את המשפט, עוד משפט, משפטיים ואנחנו עוד שניים,

"כמו שתמיד היה לי, אחד בתיכון, אחד בצבא, אחד באמצע, אחד גבוה, אחד נמוך, אחד שמאלי, אחד אלכסון,
ואין כאן אף אחד בלב, וגם אם יבוא עוד אחד אז מה את יכולה לחייך ככה לכל אחד

אז לפחות תכעסי כמו אף אחד,
לא רוצה להיות אחד שלך לא רוצה להיות פחות אחד יותר נחמד, חמד, מד.