אני הקורא שלך, אני הקורא הגדול מהחלומות, קראתי את כולם, קרעתי להן את הצורה,
קראתי את קפקא ג'ויס בקט יונסקו,
דוסטויבסקי גוגול בולגקוב.

אני רק קורא, איני כותב, איני קיים במישור הזה וההר ההוא, רק בפרספקטיבה,

רק ברטרוספקטיבה.

אני קורא כרטיסים, אני קורא אקרובט, אני קורא לגאולה, שתבוא
ומהר.

ומה שנקרא בטח בראש הנקרה, זה מקרה, באמת, אל תשימי לב.

(שורה זו הוקדשה לך, מוסיקת המקרה, הבלוגרית- לא ה"פול אוסטר")


אני מהמקרא, קראתי גם אלתרמן, פן, ישורון, גולדברג, זלדה, דבורה בארון.
 קראתי אותם בכסית, בורד, בשלג הלבנון, ברצקי.

אני ציוני כללי, כשצריך לקרוא לכולם לירושלים, ימני שמאלי, אני קורא לחיסול המרור, אני מורה לפעמים, רק באצבע האינקדס,
כי להיות מורה באופן כללי זה להיות אזוק, ואני לא אזוק, אני קורא, אני לא יכול להיות בכבלים, זה פשוט לא קורא ממיר דיגיטלי.


כשאתה סינגל על תתפלא שזה לא קורא לך את הסיגנל, לא יודע קרוא וכתוב,

 אורח לא קרוא, אורח נטה ללון, קורא עגנון, קורא חמישים שקל,
מזויף, קורה.



אני הקורא של ההוצאה, שכיר חרב, לקטור, אני קורא סופרות צעירות, אני קורא משוררים מתים, אני קורא משוררים שמתים על צעירות, אני קורא את הגיל שלך על פי הדימוי השחוק, את החריטה על העורק המשני, על העורך הראשי, על הערך המוסף.




כולם כותבים בעולם הזה, לעזאזל, צריך שיהיה קורא אחד? לא?!?!?! (1111)


אני קורא את כל הבלוגים, כל הבררה, כל התשומי שבעולם, כל הטינאייג'ריות הנשפכת מהקריאה, מהמקראה לספרות,
מקוראות הלימודים, ללמוד איך להיות קורא, ענין מחקרי, כמותי, אמפירי.

מהשפה הקרויה אשר נקרית בדרך לבית הספר, מהקללה הטריה ביותר עד הקריאה האבשלום קורית, כי כשאתה קורא,
אתה קורא עברית, וכשאתה קורא אנגלית? הפוך? ובג'יבריש? בהינגליש? ובמבטא ערבי? ואשכנזי? זה הגזע שקורא?
או מודעה על עץ?


לקרוע את הספר, קח שירים, רטוש אותם, רטש אותם, אני הקורא הנבחר שלכם, אני קורא לפי שורה, בין השורות, קראתי אתכם בקורס קריאה מהירה, מהסוף להתחלה, נותן ליורם מלצר לקרוא, ואחר כך להנדלזלץ, כי "ספרים" זה על שמו.

אני מהמועצה לישראל קוראת, עם הספר, שבוע הקריאה,

יום בשנה, טקס הלוויה לשירה, שירת קוראים, שיירת קרואים,
אוסף לי  משבט הקראים, מצאתי ספר של ברנר ברחוב גנסין, ירושה בטאבו שני חדרים, היא זרקה הכל, הזדקנה, נמאס לה לקרוא,
היתה אשתו הראשונה של הקורא של הנהג של בן גוריון.

קניתיו אך טרם הספיקותי לקוראו.


איך קוראים אותו?
ההוא, החלבן, החבלן מקוריאה, צ'יק קוריאה, ויקרא, במדבר, באוטובוס,

ויקרא הרבה דברים, דברי הימים, ויקרא שירה מודרנית
לאסתר, לרות, לאיכה, לאיוב, והוא תמיד קורא מגילות, לא יכול הייקו וגמרנו?

עזוב, לא קוראים לו, אינשם וצ'ומפי.


קורא מחזות, ספרי ארץ ישראל, אלבומי נצחון, מתכונים, קטלוגים של איקאה,

 קורא ועוד איך, לרהט ועוד איך.

קורא ספרות הנדסית, מקצועית, מחשבים, אלטזעכן, קורא הכל, אלטזעכן!
קורא רהיטים מקרר מכונת כביסה שעה שטיח!
(קורא את כל השטיח בליל פשפשים זניח)


אני קורא המחשבות, האח הגדול, האח המבוערת, אני קורא לחבר'ה להדליק מדורה, מצית את המורל האח הידד, אני קורא אתכם לסדר, אבל קודם האוכל,

אל תקראו לי הגדות, אני לא מתנשאת.


קראתי את ניטשה שפינוזה דקארט,
קראתי בלזק קאמי סארטר הוגו.

קראתי לאישה ולא יותר
קראתי תשבץ תשחץ סודוקו.
קראתי רק אינטרנט, מאמרים פורנו, פורנו עם מאמרים,
פורנו רגשי, רגשות פרוטים, קראתי סליל ארוך שיוצא מתוך קופה תוכית

בלילה לבן לבן.

ואני התמכרתי לקריאה, התמכרתי למישוש הדפים, רחרוחם, לכתמים הצהבהבים. לרומנים למשרתות, לבורדלים ספרותיים, לבית ממכר עתיקות, לחנויות מעופשות, לדירות נטושות.

קראתי את כל הערים, וזכרתי בעל פה.




קראתי את ייטס, קיטס, יוז 
פאול צלאן, גתה, שילר
הומרוס, אריסטופאנס, פלוטארכוס.


קראתי אתכם מההתחלה, מהלידה, מהסקס הראשון עד האחרון, קראתי אתכם ולא אמרתי מילה.
עפעפתי, מלאתי את פי מים,  קראתי פעם אחרונה, רק פעם אחרונה,

ולא רצית לבוא איתי.

אני לא אקרא יותר, בפעם הבאה זו תהיה קריאה חלולה, קריאה שגויה, קריאה סתמית, קריאת שווא.


כשלמדתי לקרוא,הבנתי שאין לי טעם לכתוב, שאולי לא אכתוב לעולם עד שלא אקרא את כל אשר נכתב כי בכדי להיות כותב, אתה צריך להיות קודם כל קורא, והיום אני כל כך כותב, שבא לי לקרוא,אבל ברגע שאני קורא, אני מיד רוצה לכתוב על זה, לזה, בהשראת זה, וההוא, ואם כבר אז גם ובאותה הפסקה לדחוף את הקריאייטיביות, קורות חיים, זכויות יוצרים, וקריאת התאבדות.

לכתוב לקוראים שלי, להתכתב עם הקורא ההוא,
שמעבר למראה, קורא אילם, ממצמץ, מעפעף, מחטט באף, קורא עם קפה, קורא עם מאפה, הקורא שלי.

לעולם לא אדע מי אתה, מי את,

לעולם לא אקרא את עצמי כאילו הייתי הקורא.