היא אומרת שזה היה משהו קצר.

משהו קצר?

כל יום היייתי צריך להגיד לה שאני אוהב אותה, כל פאקניג יום ולעיני כולם

ואם לא אמרתי היא משתגעת ואם אני בטעות פולט שמישהי אחרת יפה אז היא משתגעת.

 ובכלל היא משתגעת.

נכון שהכל יחסי ויש אנשים עם מערכות יחסים ארוכות ואצלי חודש וחצי זה הרבה,

מה לעשות?

אתם חושבים שאני לא רוצה להיות עם מישהי שנה?

אבל זה הגורל.

אז אני נתפס כאדם לא רציני או כאדם שלא מסוגל להחזיק מערכת יחסים, אז אולי אני ילדותי ואולי אלף ואחד דברים.

מדהימה אותי הצביעות של אנשים במערכות יחסים,

בדיוק נתקלתי בזה עם ידידה שלי שבפעם המליון מישהו עשה לה קטע מסריח ביותר.

איך זה ששניה אחת הכל גן עדן והוא אוהב אותה ואכפת לו והוא דואג לה כל דקה וכל שניה והם הולכים והם חוזרים והם מתכרבלים ובנקודת זמן קטנה הוא יעשה דברים מטורפים בשבילה אבל שניה אחר כך באיזה החלטה מפוקפקת הוא יהיה החרא הכי גדול בעולם ועוד יגיד שהיא מטורפת בגלל שקשה לה עם זה.

אז הצביעות הזאת מדהימה, אני לא צריך מערכת יחסים רשמית כדי להגעל מזה.

אתם יודעים מה,

כל עוד ברור לשני הצדדים שזה סטוץ או שזה ידידות או יזיזות או קטע חולף או משהו בלתי מוגדר אז זה בסדר גמור וטבעי והגיוני, אבל לשקר בפנאטיות ולראות בזה כיבוש??

אתה כובש את האמון של הצד השני, אפילו לא קטע מיני,

ואז כשהוא שלך, כשהוא מאמין בך ומוכן לשים עליך את ראשו ולשכב עליך כמו ערסל ולהיות שאנן אתה חותך לו את הערסל עם מסור חשמלי ונותן לו ליפול לשבור את המפרקת ועוד אומר שהוא השתגע ושהוא לא יודע לקבל דברים ושהוא תקוע בעבר.

בדיוק דיברתי עם אמא שלי לא מזמן על מישהי שהיה לי משהו איתה לפני שנה בערך והיא עובדת עם אמא שלה והסכמנו שהאמא יודעת שהבת שלה היתה לא בסדר איתי וגם היא בעצמה יודעת.

תשעים אחוז מהבנות שהיו לי קשרים איתן ועשו לי את הקטעים הקיצוניים ביותר ( לא מדבר על הקטעים הרבים שהקלפים היו על השולחן או שזה היה בלתי מוגדר מצד שנינו) יודעות שהן היו לא בסדר ובחלק מהמקרים מכות על חטא ומתחרטות,

לא שאני צריך את החרטה שלהן או את התחינה הזאת, שאני אדבר איתן ונהיה ידידים וקוצי מוצי כאילו אני פאקינג דובון שלהן.

אז נכון שיש לי את הצדדים הכיפיים והקלילים והחברתיים שלי אבל עד גבול מסוים,

לא פלא שהיום אני במצב שאני לא מחפש ואפילו לא מנצל הזדמנויות יותר מדי

ובשיחה עם ידידה שלי היא הבינה אותי לחלוטין ואמרה שנראה לה שגם היא תהיה במצב הזה,

כי כמה אפשר לאכול חרא?

הסיטואציה הזאת שנמצאים עם מישהו וחוטפים ואחרי חודש מוצאים עוד מישהו וחוטפים עוד יותר קשה ואז זה חוזר וחוזר פשוט שוחקת עד מוות, כמה אפשר לתת אמון, כמה אפשר עם האפים והדאונים?

אז אני עכשיו מדבר ממצב רגוע יחסית ( תארו לכם איך אני כשאני לא רגוע:))

כי כבר זמן מה שלא היה לי את הבלאגן הזה.

ואני באמת לא אתנגד לסטוץ או יזיזות או כל דבר בלתי מוגדר שיזרום לכיוון כל שהוא,

אבל הכי הייתי רוצה מישהי שתסחוף אותי למשהו טוב ומתמשך,

אני יכול להמשיך לחלום, הא? :)