מה אתה אמור להרגיש כשמישהי מקריאה עלייך שיר סקס על הבמה?

מה אתה אמור להרגיש שאחריה עולה מישהי ומקדישה לך סיפור?

( שזה הרבה יותר שגרתי באופן יחסי)

אתה יושב שם ליד שולחן עגול מעץ מהגוני ( נניח שהוא היה מהגוני בסדר?) והיא עולה ומקריאה סיפור ואחריו את השיר הזה, אמנם הומוריסטי, אמנם כבר דיברתי איתה על הנושא בעבר והכל מובן לכל הצדדים, ידעתי שהיא כתבה את השיר כי זה היה בעקבות שיחה בצ'ט והיא העתיקה לי אותו, אהבתי את השיר בין היתר כי היא בן אדם מאוד כשרוני (חפשו בבמה ענת אנאפזה אבישר) היא גם בגיל שלי אז אי אפשר לחשוד פה בגרופיות (גרופיות התופעה, לא גרופיות כמו שאומרים מעריצות) מה גם שהיא לא הטיפוס.

לא הסמקתי, לא יודע למה, התגובה שלי היתה חיוך מאוזן לאוזן (למרות ששנינו יודעים שאני לא נמשך אליה) הקהל צחק מקיר לקיר וקשרו המנחה ציין אחר כך שרק בשביל זה היה שווה לבוא לערבמה.

אחר כך עלתה סביון יקירתי (היחידה בעולם שידעה להציל אותי מהראסטות הדמוניות ההן)

והקדישה לי את סיפורה, הייתי על גג העולם באותו רגע,

אגוטריפ מפוצץ,

יותר טוב מסקס סמים ורוקנרול ביחד,

רציתי לרקוד על מדרגות הרבנות ,

לאכול את הירח כמו קרטיב לימון ביום חמסין.

בקיצור, הבנתם.

אני מודה שגם נבוכתי באיזה שהוא אופן, הרי התחושה שכל הקהל מדמיין אותי שוכב עם מישהי על הבאר שלפני רגע הם שתו עליו היא לא הכי נוחה בעולם (והיו בקהל אקסיות שלי).

אני לא חושב שנתתי מספיק ביטוי לאושר הזה, מה גם שחששתי שמיכלי וגל יחשבו שאני תופס מעצמי יותר מדי פתאום.

מיכלי צחקה עד שכאבו לה הלחיים וגל צחקה וכל השולחן, אפילו לטאות צחקו על קירות תמונע ויתוש שבטעות נכנס למישהו לבירה בעבע בצחוק . 

היו לי עוד חוויות מאותו ערבמה אבל רציתי לכתוב משהו על זה (ואולי בעצם לא כתבתי כל מה שחשבתי והרגשתי על זה) אבל כרגע מספיק לי.