לפניכם תמונות נושנות מימי הבמה אשר ליקטתי בכדי שלא יעלמו לי יום אחד
(או סתם מאהבה עצמית)
http://www.tapuz.co.il/Albums/album.asp?u=627256
רק את יכולת
לסבול את העיוות
את גודל האסון
עצמת העליבות
ואם תשכילי כאן להשאר
אגרום לך להיות דבר מה יותר
ואם אעשה דבר טפשי
טפשי מאד
אולי לא תסבליני עוד
ואין מוכרים כאן עידו בסיטונות
הן פשוט לא יכלו לסבול את
העיוות
דקלמי לי שיר יפה
אמחא כפיים
והיא אהבה אותי כל כך יפה
רק שרפה כמו צהריים
כאן מאחורי הקיוסק
אמזוג אותך על בסיס חלב
כל שותי המילקשייק יעמדו דום
פסיפלורה תשתנק
ורק את בטיילת
רק לחבק
עם של ליסטים
המשיכו לרחם
ואני גזען
כי בורגנות
לא מנחם
הליסטים לא ישתתפו בויכוח
כי שמאלה זאת שכונה ערבית
כל ג'יפי ההומניזם
לא הלכו איתי בשדות זרים
אז אל תאמרו לי מה לחשוב
ובמה בוחרים
כי עוד לא הצלחתי לעשות פה
תרבות עם ליסטים
וגם לא עם עשירים מוסרניים
הגזענות
הגזענות פתאום תוקפת אותך
בהדר
ואין לך פנאי למק"י
נאומים הם לא ממש מוכנים לשמוע
מגילת זכויות האדם מחווירה לעומת הכסף
הם כנראה לא שמעו על מרקס
כסף ודם
כסף ודם
כמו התאגיד גם בקרן הרחוב
הם מדברים כסף ודם
ומותר להם לקרוא לעצמם ערבים
וקולנוענים לוחמניים לא יעזרו לך בחשכת הסמטה
בהארה הומניסטית ומיקרופון פרוותי מחבק
אחרי שהשאירוני מתבוסס באנושיותי
וחרצו לשונם
לא יכולתי עוד לשמוע את שפתם.
תאגידי העמידה
אתם כה תרבותיים
מזמרים שירים
מצלמים רגישות
חנויות הגב הכפוף
אתן כה סקסיות כשאתן מנצלות את הנעורים
הסטודנטים כורעים כפרות שחוטות
עבור הרגישות החדשה
בעיר הכי חסודה
עשקו אותי לנצח תאגידי העמידה
כי ישיבה זה פשוט אבסורד אבולוציוני
אז עמוד כבר
הרובה טעון
והיד מכוונת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
