(שירים לפני עריכה)
היינו חוליגנים קטנים
יורקים בלילות בגנים ציבוריים
משתינים לתוך פיהם של זקנים מריירים
ספרנו עד עשר ושום דבר לא קרה
היינו זאטוטים חסרי ברירה
בתור מפלצות ידועות בציבור
גנבנו תפוזים מהסופר
תמיד יצאנו מזה בלי סיפור
בשכונה שיחקנו כדורגל
הקפנו את האיצטדיון כמו גדולים
אחרי שלקחנו אליפות
קראו לנו נקמת עוללים
דמעה סלקטיבית
אני עומד באור של הסמטה
את בוכה
עובר חבר
אני קורא קומיקס
את בוכה
מתי תתבגרי ותביני
שאת מוזילה את ערך הבכי
ואינפלצית הדמעות מצחיקה את נגיד בנק ישראל
נגיד
אני קם בבוקר
את בוכה
הולך לשכב עם אבותי
את בוכה
צוחק בקול רועם
כמו הקהל של הגשש ברדיו של אבא בשבת בבוקר
ואת מנסה להתעלות על רשת ב
בבכי תמרורים בסגנון ריטה
ואז כשצריך להגיד ביי
אני שותק
ואת הולכת וצוחקת והולכת וצוחקת
רציתי אותך לבנה על המזבח ללא עוררין
לקלף לך בננה סימטרית צהובה
וברקע שיר השירים
נגעתי בשד שלך שהתמוסס בכפות ידיי הרועדות מהתרגשות
הייתי מעשן סיגריה אם הייתי מעשן
אני נוגע בשפתייך המדממות
שמפניה תוססת במוחי
משהו עולה בי
שם למטה
משהו זז
רק שיפסלו אותנו ככה
ועוד אלפיים שנה אלפי יפנים יצלמו אותנו
בתאוות הבזקי סוני
נהבהב כך ביחד
נצחיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
