טוב אני כאן

היו לי כל מיני הצטברויות אז הנה הכל לפניכם.

גרוניך

התעמקתי לאחרונה באלבומו של שלמה גרוניך "הופעה" אשר

הוקלט בצוותא ב 1980 (הייתי בן -1 ) גרוניך שר שירים עם שורות כמו

תלמיד בית ספר תיכון באירופה הוא דבר עלוב כל כך שצריך להאמין לכל אחד שמעיד על עצמו שהוא-הוא

משרה אווירה הזויה כל כך ומשחררת

שירים באנגלית ללא שמץ מבטא

שפשוט משחררים אותך לאיזו אחוזה קסומה בקנטרברי

עם חלילים סקסיים ונימפות בלבן

מצד אחד יש בו קטעים מכוסחים (פסנתרים גרוניכיים מקפצים, גיטרות מייללות בפרוגרסיביות)

מצד שני בלדות בקול גבוה ומעוות .

שירים של יהודה עמיחי (אני דווקא פחות מתחבר אליו כמשורר נטו)

ועיבודים של כספי.

חיפה

מועדון הסיטי הול נפתח מחדש.

הסיטי הול נפתח מחדש??

הסיטי פאקינג הול פתוח?

יה

ואפילו תתכן הופעה של פורטיסחרוף.

חיי התרבות בחיפה תמיד היו שווים לתחת (החיפאיות שבקהל יאלצו לסלוח*)

בשנות חיי הארוכות והדוויות הספיק אותו סיטיהול יקר להפתח ולהסגר שלושים אלף פעם,

כל פעם עוד יחצנות לשלומי מנגר ועוד שיממון של שתי עונות וחצי.

(העיקר שיש פוסטרים ברחבי הכרמל לגבי הופעות בפאב אלפנט( בקריית חיים!)

אפילו הספיק להתקיים אירוע התרמה

במרכז הקונגרסים אם אינני טועה.

אז הסניף החיפאי של האומן 17 נעלם באבק של רחוב הנביאים בהדר

(טוב שכך, פחות המנוני טראנס בעיר הולדתי)

עימו גם הסיכוי (הסיכוי שבטח התקיים רק ב"ידיעות חיפה" או משהו) לצחצח את הרחובות לקראת פעילות לילית שוקקת וקברטיים חושניים מתחת לכל שלט ניאון מנצנץ.

אמא שלי בדיוק חזרה מהדר ותיארה את השיממון וסגירת דוכני מיץ גזר בחמש ושלושים.

התיאטרון העירוני בסכסוכים של ועדי עובדים.

דורון תבורי מנסה להפיח תרבות והדריקטוריון כבר מגרש אותו משערי העיר בנונשלאנטיות שרק

חיפאים מרוצים מעצמם וחסרי מצפון תרבותי מסוגלים אליו.

ההוטנטוט הוא מועדון הג'ז- בית קפה- מעוז המשהו היחיד בעיר

תקוע לו באיזו סמטה שיכורה ברחוב הרצל.

עובד שם אפילו אחד,

בבמה קוראים לו טרי רוז.

אני לא נמצא בעיר כבר איזה זמן

(מנטלית מגיל 19 )

ותאמינו לי שהייתי שמח לשגשוגו של המקום

למרות כל נאצותי וקיטורי שנמאס לכם כבר לקרוא.

לרוץ מהר - לפני שיתמסחר

אמש הלכתי לאחד מאותם אירועי ברנז'ה סרוחים

מליון עיתונאים צלמים רכילאיות דוגמגישות

ובעליהן היאפו-מעצבים.

זו היתה הופעה של שגיא צורף ואלעד כהן

הקונספט היה התשובה של אן אם סי ל"מטרופולין"

פרויקט של מפיקים אנונימיים שהוא בעצם חבירה כלכלית של מפורסמונים למיניהם

יהלי סובול- אביתר בנאי- מלאני פרס (יותר שווה משמעון)

את הקליפ שלהם דווקא נורא אהבתי

היה שם אחד שדומה לי

חולצת כפתורים לבנה גדולה פרומה

ושיער

והקול של סובול היטיב לבטא את תאוות הריצה הגחמנית

של אותן נשים ילדות אשר רצות מסמטה לשדרה בחיפושן אחר ריגושי סוף המאה.

בהופעה הכל הלך פייפן.

את סובול לא שמעו

פרס עשתה קולות של חתולה מסורסת

ואביתר לא התרומם קולית.

אם רק הכל היה פחות מופק ויותר אמנות.

אוח,

מה אומר לכם...

בהתחלה בכלל הגעתי לקיבוץ גלויות,

אחר כך עקפתי כמה מועדוני מוזיקה מזרחית ומשאיות נפץ והגעתי לחוף מבטחים.

פגשתי כמה ממעסיקי בטאואר והזדחלתי בין ההמונים לזווית טובה לבמה.

באיזה שהוא שלב מישהי המתכנה "התופעה" רצתה שאתן לה יד , מדובר באשה הסובלת מאיזה שהוא שיתוק ומגיעה לכל הופעה בטרונית סחיטת עזרה וטובות על מצע הנכות שלה.

היא מעכה את ידי במשך חצי ערב עד בעוד היא פוקדת עלי להגיע לאיזור שבו נמצא אביתר,

למזלי היא שכחה מקיומי בזמן שפגשה כמה מקורבנותיה אומללים שזכרו לה חסד הופעות קודמות.

תאמינו לי שאני לא אדם רע אני רוצה לעזור לה ולא רק לתקשר עם מישהי או מישהן בשל חזן או נרתיקניותן, אך מה לעשות - אני לא מכיר אותה ולא נראה לי הומני לסחוט ממני עזרה באמצע הופעה

בזמן שלא ממש מכירים אותי או אכפת מקיומי.

אחר כך הלכנו לשתות. (לא אני והיא, אני והמעסיקים)

אני שתיתי מיץ מנגו

כי אלכוהול נוטה להיות לי מר.