זמן ללכת |
| 10/2005
חיוך חסר תקדים
חיוך חסר תקדים
בבום אחד שמחה
ויותר לא אדומם
כמנוע רוטט מאימת השקט
ים בם בם
בבת אחת רינה
ולהניף לה את השמלה לראש התורן
ברסלבים עוטפים אותי ברכות של נימפות קדושות
ואז אתה מאושר!
קופץ עד מחר
עד מחר
עד מחר
בשניה אחת רציתי לגמור את כל מה שלא דמיינתי שאפילו אתחיל
ואם השיר הזה נראה לכם מוזר
סימן שזה
אושר
היינו נאהבים
וכך חלפו שנותינו
והנה אנחנו שונאים
מתפרקים ומתחמשים
ואני שואל את עצמי מדוע אני צריך את כל זה?
מרוצים סביב הזנב של תל אביב
מסוק הכפור שלי משקשק פלופלורים
ואת הולכת לי
את הולכת פייפן
היינו אחד
ועכשיו אני ערבי שלא נותרה לו אבן אחת לזרוק
כל מה שנותר לי הוא להיות רך
רכרוכי
נמושה של אהבת אדם דבילית
ולחכות שתתני לי בראש במחבט הבייסבול הצפוי
ברומא יסדנו את מדינת היהודים
ינקתי בפיטמותיה של זאבה
האקוודוקטים נבנו מעצמם
ברומא קימבנו את מדינת הברזים הגנובים
ומאז היא שמה לי ברז
בכיכרות ובצמתים
ברומא ערכנו תצוגת עירום מפוארת
וגיליתי שאת שחורה משחור
ושגם אני לא לבן וטהור
ברומא נפלה לבסוף האימפריה
בפורנוקרטיה איטית ומסואבת
ולי לא היתה כל ברירה
אלא להיות רומאי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
