טוב, אני הולך לפרוש בפניכם היסטוריה משפחתית רפואית מדכאת אבל הפאנץ' אופטימי ושווה את זה,

לא מומלץ לבעלי לב חלש (תרתי משמע) או רגישות לנושא:)

(נשימה עמוקה)

נתחיל מאבא שלי ז"ל שנפטר בגיל 70 כתוצאה מעודף משקל רציני ביותר שנמשך והחמיר במשך שנים וגרם לממחלות רבות (דווקא בלי קשר לעודף המשקל, התפתח גידול סרטני בעורו שהוציאו זמן קצר לפני מותו) העיקרית היא סוכרת וסיבת המוות העיקרית שבץ/דום לב. 

אביו פשוט נפל באמצע יום עבודה מדום לב בגיל 60 כתוצאה מסוכרת, אלכוהוליזם ועוד.

אביה של אמי נפטר מסרטן בראשו תוך כדי שלחם במלחמת השחרור כשהיא היתה בת שנה וחצי.

אז איה האופטימיות?

האופטימיות והשמחה באה לידי ביטוי בכך שכדאי למצות את החיים וליהנות מהם כמה שיותר דווקא בגלל שהם קצרים ולכן אין סכנה שאהיה אובדני או ארצה לסיימם טרם זמני (ע"ע יגאל בשן).

דווקא מתוך הגנטיקה הנוראה אני מתחזק נפשית ופיזית, רוצה לנצח את המחלות בהנאה וצחוק, מיצוי מקצועי ואמנותי, למידה, אורח חיים בריא ולנסות ליפול פחות לעצבים ודיכאונות, לחיות כמה שניתן מהלקח שאני מפיק מחייהם של הדורות הקודמים.

אמן.