מהיכן תבוא המוזה

כשתותחים מתהפכים עלי,

והצללים מעוותים פני.

הנשים משתוקקות מסך מגע.

לבבות אדומים הן שולחות,

הדם ניגר במקום שיחות.

ואני כעדלאידע מתגחך,

נחנק מאגזוזו של נער מכחכח.

לחינם נושף בשערך,

נובח ולא נושך.

ציידים משחרים לטרף,

ישחקו נא העורבים,

יצווחו נא האורבים.

את השוטה שלי,

הסוטה שלי,

מכורה שלי.

אל קרשי הבמה

אשאך כלהביור,

גופך אבן צור

וגיצים לך אשזור.

בכחול תאורה

מבטחים במנורה.

לא צעיר כמו אז-

אך מתוק מעז.