לא מסוגל לבכות מגיל עשר,

רק סחיטה פאסיבית של שק הדמעות

כפועל יוצא של הטיית ראשי הצידה בשוכבי.

לעתים גם תוך חיתוך בצל, רוח, יובש וכו'

בכי טכני.

גם הזרע טכני

ואף לשווא ללא אינטימיות או פרו ורבו

סתם כי יכאב להשאירו בפנים

אז הוא יוצא כחטא בנאלי

על דרך השלילה.

חוטף מכה מפינת שולחן

ומדמם טכנית.

שטף דם פנימי טכני מאין כמוהו

ומי ידע עליו בכלל?

לספרי ההיסטוריה הוא לא יכנס,

הרי רק אני חש את הכאב

ובסוף יישאר ממנו סתם סימן כחול.

בעונות מעבר אני לרוב מנוזל טכנית

כי מתי כבר יצא לי להיות מנוזל מאהבה או מאבל?

ממלנכוליה או זעם קדוש על אלוהים?

ממשמעות החיים או בלעדיה?

כמו כן, אין טעם לחפש אמוציות בבית השימוש,

הפעולות הנ"ל לא יספקו כאן חומר דרמטי/קומי/טרגי

גם אם אשב שעות ואקרא את עיתון הארץ ואנה קרנינה,

סילקתי הפסולת מגופי ומרסל דושאן מחא כף.

בקיץ מזיע טכנית

ולא מאורגיה דקדנטית

או ממעשה אמנות נשגב לטובת האנושות.

סלחו לי אבל כל הטכניות הזו

מעוררת בחילה,

לכן הסיום רפלקסיבי.