את לולאת הזמן

ההפכפכה שלי.

הפרופלור,

הפרופסור,

הפרוז'קטור-

המדופלם עד אימה.

אדהר בשבילך

על ואן מרצדס

לובית ירקרקה

בחזרה לעתיד,

כדי ליצור

ארומת טרור

רעילה ביופייה,

על קצה לשוני המתעקלת,

המתערפלת

בזרועותיך החושניות,

מנוקדות החן

שנכרכות סביבי

כסונטת די אן איי.

לא תוכלי למצות בי

תשוקותיך

עטורת גני טווילרי

גחמותיך

וכוכבי מישלן

מבטיך.

זכה ומזוכה את

אוטומטית מכל אשם.

לא מפוקפקת- כי אם צחה.

נוקבת בי

כיין פטישים מצונן.

עמדתי בעוברך

דרוך ככרטיסן!

גם בעמדך

כשושנת חוחים מוסמכת

בין מוסכי רקב,

לכישופי שרברב.

מסיחי דעת,

מסבכי להט,

משלחי שגעת.

את רעה את-

אך לי כל רע

נושא מזכרת.

זהו הרוע אתו

בחרתי להתרועע,

רק אליו אני נמשך-

כפרפר

לסטייק טרטר.

תודעה צפויה, כוזבת

באש צפויה, צולבת.

רק בו

אפילו אם מישהו

ירק בו-

לי אין

מלבדו.

כל הטוב תלוי בו

וסובבו.

מאז שהכרנו

בכל תיבת פנדורה

צפים ועולים

צחקוקי מרקים

ירוקי מבחנה

ומובלעי טחינה

שלוחי מגננה

מתובלי טרוניה.

אסור אני

כצעצוע מאוהב בחינה

של זימת המדמנה.

הודך לא יכול לפוג,

אין לו זמן

אך כולו תוקף.

ולכן גם אני

לעתים תוקפני

ואם לא תסלחי

זה תמיד מתבל

את המתח המיני.