השנה האקדמית שבאמת באה עלינו לטובה, באה עלי גם לרעה- הכי לרעה והכי לטובה בעולם.

מצד אחד היא המפלט משכר החושים כמו שדה חרציות פתוח ומאוורר מכלא-הארבע-קירות של השנים האחרונות. 

מצד שני, יש לי תחושה שתוך כל החברה והנשים היפות, כל ההשכלה והיצירה, כל התסיסה והבעבוע, אהיה עייף ובמצב של סטרס תמידי של למידה, בחינות וחוסר שינה שימסך אותי מכל התענוגות, איך מתאים לי לפספס כל הזדמנות- סיפור חיי.

השנה הזו מכסה עלי לפעמים כמו גל גדול שמאיים לבלוע אותי, גם בגלל שזו הזדמנות מעבר לסכום חלקיה ואתם יודעים מה אומרים על גודל הציפיה...

כל הנותר הוא להתמקד בכל הטוב ולקום ביום ראשון בבוקר עם שיר חדש בלב.